רשומות

ניגון של חיי עולם: העגלון שמאושר יותר מרוטשילד

תמונה
ב"ה ניגון "ברוך הוא אלקינו" מתוך נוסח תפילת "ובא לציון"


לפנינו תיאור מחג השבועות תרי"ז בליובאוויטש, אצל אדמו"ר הצמח צדק, שאדמו"ר הריי"צ רשם אותו מפי החסיד הרשב"ץ שנכח באותו מעמד בתרי"ז (1857 למניינם)[1]:
"... כשחזרו על המאמר בשעה שהקדימו (המדבר על כח המסירות נפש שיש ליהודי על אלקות, ונחת רוח שיש אצל השי"ת מאנשים פשוטים המקיימים מצוה עם חיות של יראת שמים), אז אפילו הפנים של האנשים הפשוטים האירו משמחה, וכאשר סיימו את החזרה של המאמר, כל החסידים הפשוטים ובעלי עגלה יצאו עם ריקוד בניגון הידוע – אצל החסידים הזקנים[2] – "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו", ומזמן לזמן ביתר להט, הקולות התגברו, המילים התבהרו, ההתלהבות התחזקה והריקוד הואץ. מרבית החסידים הללו היו עניים, ואפילו בעלי העגלות גם כן היו רחוקים מלחם לשבוע עבור עצמם ועבור בני משפחותיהם. אצל החסידים העניים היה פתגם, שהבה"ב השנתי – שצמים בימי שני וחמישי –, ימי שישי ערב ראש חודש ותענית סתם כך, הם המסייעים הגדולים…

תוף מרים או צלצלי תרועה? הרבי מזהה כלי נגינה

תמונה
פירוש מעניין ומפתיע לתהלים בפחות מ-10 שניותכולם מכירים את כלי הנגינה שנראה כאן בתמונה, המכונה בפי העולם בשם 'תוף מרים' (בלע"ז tambourine). לפנינו קטע קצר מאד, אשה שעברה לפני הרבי בחלוקת דולרים (בי"ב אדר א' תשנ"ב) והביאה לרבי כתשורה 'תוף' בסימן לנשים צדקניות וגודל אמונתן וציפייתן לגאולה בדומה לתופים שהכינו הנשים ביציאת מצרים, והרבי משיב לה בברכה, אולם - לא שמים לב לפרט קטן אך מעניין מאד שעולה בתוך הדברים, בו הרבי מדייק בשמו של כלי הנגינה: האשה אמרה שהביאה לרבי "תוף", ואילו הרבי הגיב לה – שבתהלים כלי זה נקרא "צלצלי תרועה". - והיות שבאותו המזמור בתהלים (פרק ק"נ) נזכרים "תוף ומחול" ו"צלצלי תרועה" בשני פסוקים נפרדים בתור כלי נגינה שונים, מובן שבעצם הערת הרבי, שכלי זה הוא ה"צלצלי תרועה", משמעותה - שכלי זה איננו "תוף", גם לא התוף שבו יצאו הנשים במחול בשירת הים.



הסיבה לכך שכלי זה איננו תוף אלא "צלצל" (למרות שלכאורה במראהו דומה הרבה יותר לתוף) מובנת היטב: החילוק המהותי בין התוף לצלצל הוא…

צמאה - עך טי: ניגון נגד רוח שטות

תמונה
ב"ה
"לא קונה, לא מוכר, רק עושה מהומות" הרבי שר את הניגון
שמחת תורה תשח"י הניגון השלישי מבין עשרת הניגונים שהרבי לימד בלילות שמחת תורה, היה ניגון "צמאה" עם המילים באוקראינית. עשרת הניגונים של הרבי הם עשרה "מפתחות" לדור השביעי, כל ניגון נושא בתוכו איזה אור או כוח מיוחד, שהדור שלנו זקוק לו על מנת לבצע את התפקיד שלו – להוריד את השכינה למטה ע"י אתכפיא ואתהפכא. אם נתבונן אז נגלה, שכל ניגון מעשרת הניגונים ממולא בביאורים מתורת החסידות, ענייני חסידות יסודיים ביותר שנוגעים לעבודת ה'. והפעם נדבר על ניגון נגד "יצרו תקפו", ניגון לנטרל רוח שטות. איך זה נשמע לכם?
מחאה ביצר הרע – מתוך ניגון שמחת תורה תשח"י. לאחרי סיום ההקפות וסעודת יו"ט, לפנות בוקר, נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הכנסת, ולימד את הניגון "צמאה לך נפשי . . עך טי דורין מאַרקאָ כו'", וביאר את תוכן הניגון – שאומרים ליצר הרע, שהוא לא קונה ולא מוכר, וכל כוונתו אינה אלא לעשות מחלוקת בין ישראל ואבינו שבשמים. ר' יצחק גאנזבורג מתאר: "אדמו"ר שלי…

כשהרבי המשיל ניגון לטיסה במטוס

תמונה
יחידות עם הרבי שנסובה אודות שימוש בניגונים של גוים במשל מעולם התיירות


מספרת גב' וילהלם מלונדון: כאשר הייתי בערך בגיל 18-19, הפריעה לי המון זמן העובדה, שרבים מן הניגונים היהודיים שאנחנו שרים, במיוחד השירים בקעמפים (מחנות קיץ), באו לעיתים קרובות ממקורות לא יהודיים. יתירה מזו, אפילו ניגוני ליובאוויטש כמו שאמיל ומארש נפוליון לא היו מולחנים ע"י יהודים. כיצד יכולים אנחנו לנגן את הניגונים שלהם? לא הייתי שבעת רצון מן התשובות שקבלתי, אז הרב שמואל לו (שליח הרבי בלונדון) הציע שאני אפנה את השאלה שלי אל הרבי בכבודו ובעצמו. היה זה יום אחרי יום כיפור כאשר הייתה לי יחידות עם הרבי, והושטתי לו פתק עם השאלה שלי. הרבי השיב לי: (המילים של הרבי עדיין רעננות בזיכרוני) (תרגום מאידיש):ניגון הוא דבר ניטרלי. כמו מטוס (אווירון) שטס לארץ ישראל, ניתן להשתמש בו למטרות שונות: יש לך יהודי שנוסע לארץ ישראל לבקר במקומות הקדושים ולהתפלל שם[1]; יש לך יהודי הולך לארץ ישראל באותו המטוס לארץ ישראל לטיול; ויש לך יהודי נוסע במטוס לדבר שלא בקדושה. המטוס הוא נטרלי, ומשמש ל-3 מטרות שונות. אזוי ווי ניגון שאמיל... (והרבי המשיך להסב…

תנועת 'תקיעה' בניגוני חב"ד

תמונה
'שיר פשוט' באמצע שיר מרובע
בניגוני חב"ד רבים, בעלי אופי שונה זה מזה, מוצאים אנו מרכיב מעניין: צליל 'שלם', צליל אחד ארוך התופס את כל התיבה[1]. בדרך כלל, בא צליל כזה בסוף הניגון או עכ"פ בסיום משפט מוזיקלי, בתור התחנה הסופית של הניגון (או המשפט), אך כוונתנו כאן על תופעה זו לא בסוף המשפט כי אם דווקא בתחילת משפט. צליל ארוך זה הפותח משפט (בלשון החסידות – בבא) בניגון, מופיע בדרך כלל על דרגת הדומיננטה (דרגה חמישית) בסולמו של הניגון, ולעיתים – בטוניקה של האוקטבה העליונה (הוי אומר, דרגה שמינית) בסולמו של הניגון. מאפיין נוסף לצליל זה הוא במישור הזמן והמשקל המוזיקלי: למרות שצליל זה הוא בעל אורך מוגדר, כאורך התיבה של הניגון (עם 'פרמטה' אפשרית), אולם תיבה זו (בדרך כלל) איננה "בחושבן" במערכת ארגון תיבות הניגון. על דרך משל, ניגון שבמבנהו הפנימי כל בבא מונה שמונה תיבות[2], וכדומה בארגוני משקל כללי של ניגון, הנה צליל זה "אינו מן המידה"[3], והבבא אותה הוא פותח – תכלול שמונה תיבות מלבדו. במילים אחרות, תיבה זו "עוצרת" את הזמן של הניגון, והתיבה ש…