ניגון מליובאוויטש לשאיבת 'מים שלנו'

מראה הנהר בליובאוויטש ממנו שאבו 'מים שלנו'

מצה שמורה: ניגונים משעת קצירה!
בלקוטי דיבורים מופיע תיאור עסיסי ומפורט של תהליך ההכנה של המצות בליובאוויטש, ובו מידע על ניגונים שהיו מתלווים בשעת מעשה. נביא כאן את עיקרי הדברים הנוגעים לנושא שלנו:
היה חסיד בשם ר' זלמן שצערבינער, מחשובי האברכים אצל אדמו"ר הצמח צדק ומגדולי המקושרים אצל אדמו"ר המהר"ש, בקי בש"ס בבלי בעל ידיעה בירושלמי וארבע טורים בקי בזהר כתבי האריז"ל וספרי חסידות הנדפסים. אדמו"ר הריי"צ הכירו בהיותו כבר כבן 70, ומתאר שעל פניו היו שפוכים סימני גדלות המוחין טוב לב ויושב נפשי.
ובכן, בשדותיו של ר' זלמן הייתה נקצרת החיטה למצה שמורה - של אדמו"ר המהר"ש ואח"כ של אדמו"ר הרש"ב, בהשתתפותם של האדמו"רים עצמם. אדמו"ר הריי"צ התלווה בילדותו למעמד הקצירה, כשעתיים נסיעה מליובאוויטש, ומתאר בלקוטי דבורים (בשיחת חג הפסח תרצ"ד) את גודל השמחה ששרתה על כולם בשעה זו:
"חלק מן האנשים היו קוצרים, וחלק היו מנגנים. הזימרה היתה משתפכת בנעימות ומהדהדת למרחקים".
לאחר מלאכת הקצירה והדישה, היה ר' זלמן לובש בגדי שבת ועובר בעצמו לפני התיבה לתפילת מנחה - ודוקא בניגון של שמחת תורה. את "עלינו לשבח" היה ר' זלמן אומר במנגינה עליזה מיוחדת, ול"עושה שלום" של הקדישים היה ר' זלמן ממתין שיגלגלוהו כמנהג הידוע, ואז היה ר' זלמן יוצא בריקוד עם כל הציבור. בשעת הריקוד היה ר' זלמן משורר את הפסוקים שאחר 'עלינו' בטון גבוה ובנעימה נמשכת בהתאם לניגון, וכשהיה מגיע לסיום הפסוק "אך צדיקים . . את פניך" היה מבצע קפיצה ומתגלגל שלוש פעמים הלוך ושוב. עד כאן הנוגע לענייננו.
נראה שמעבר לשמחה הרבה, התיאור ש"חלק מן האנשים קוצרים וחלק מנגנים" מבטא שהקצירה לא הייתה מלאכה גשמית בלבד אלא עבודה רוחנית, עם כוונה רוחנית. וכמו שהשתתפות הלויים בשירה וזמרה על הקרבן נזכרת (במאמר באתי לגני) בתור ראייה על כך שהקרבן היה עבודה רוחנית בנפש.

מים שלנו: ושאבתם מים בששון
בהמשך מתאר אדמו"ר הריי"צ את שאיבת מים שלנו ע"י בחורי ישיבת תומכי תמימים, עליהם הוטל ייצור המצות מאז התייסדות הישיבה, מחג הפסח תרנ"ז ואילך: "סדר מיוחד ועבודה מיוחדת היו בשאיבת מים שלנו בערב שלפני אפיית מצת מצווה . . בעבודה זו עסקו קשישי תלמידי הישיבה שקבלו אזהרות והוראות מיוחדות בכל דבר".
הרב מרדכי פרלוב מתאר, שאדמו"ר הרש"ב היה יוצא בעצמו לשאיבת מים שלנו, וממילא גם המשפיעים והמשגיחים של הישיבה היו מתלווים. היו שואבים מים שלנו מתוך הנהר, לא רחוק מחצר הרבי, אולם הדרך לנהר הייתה תמיד מלאה רפש וטיט עד בלי די, וגם בנהר עדיין היה לעיתים קרח, מה שהיה מאתגר את תהליך השאיבה.
בליובאוויטש וחייליה מסופר, שעד ה"מים שלנו" היו הולכים בשירה וזמרה. וכן היה נהוג, שאחר הבאת המים הנ"ל היו יוצאים בריקוד גדול בחצר.
רוצים לדעת איזה ניגון בדיוק ניגנו אז? על כך - מיד בהמשך.

ניגון שמחה של מצווה
כמה מזקני החסידים שזכרו את ליובאוויטש, העידו על ניגון שמחה מסויים המופיע בספר הניגונים בתוך קבוצת "ניגוני שמחה" אלמוניים, שזהו הניגון שניגנו בליובאוויטש בזמן שאיבת מים שלנו (על פי סדרת "היכל הנגינה", מפי הרב מענדל שי' ליפסקר מארה"ב). מדובר בניגון קנ"ח מספר הניגונים, שמופיע גם בתקליט ניח"ח #3.
הניגון הלזה מתאפיין בתכונה של "הקפצה". המקצבים של הניגון מקפיצים את הצלילים של הניגון, ושניהם יחד מקפיצים את האדם המנגן. הניגון מביא את האדם לקלילות רגליים ולמהירות התנועה, תכונות שנדרשות במיוחד בייצור המצה, ומבטאות את הנכונות של האדם כלפי המצווה.
בקטע השיא של הניגון, בא לידי ביטוי האושר של האדם על שזכה לקיים את מצוות השם, נרגש ה"אשרינו מה טוב חלקינו". כל זה - הקפיצות, הזריזות וה"אשרינו" - תואם מאד גם לאווירה ששרתה בשעת קצירת החיטים למצות, המתוארת באריכות בלקוטי דיבורים שם.

לשפשף ספסלים בניגון...
מצד אחד, היום אנחנו על פי רוב לא משתתפים בקצירת החיטים של המצות ובשאיבת מים שלנו, על כל פנים לא באופן שזה דורש מאיתנו מאמץ ומלאכה של ממש. יחד עם זאת, בכל בתי ישראל נרגשת הכנה רבתי לפסח, יותר מאשר לכל שאר החגים. משתדלים להשתתף ב'חבורה' של אפיית מצות, ומעבר לכך כל הניקיונות בבית, בדיקת חמץ, הכנות לליל הסדר, מבצע מצה. ללא ספק, כל אחד חווה לקראת פסח את ה"זיעה של מצווה" בצורה זו או אחרת, בעבודה של שעות נוספות.
אפשר, או אולי חובה, לקחת דוגמה וללמוד מאותו החסיד הקשיש ר' זלמן, וממנהג התלמידים בליובאוויטש: כל העבודה הפיזית סביב חג הפסח צריכה להיעשות מתוך ניגון של שמחה וריקוד!
ייתכן וכל ניגון שמחה וריקוד יתאים למלאכה, אבל אם אנחנו רוצים להתחבר לאווירת הכנות לפסח בליובאוויטש לא רק "בכללות" אלא ממש באותם הצלילים, אז תוכלו להשמיע את ניגון שאיבת ה"מים שלנו" שניגנו בליובאוויטש, ע"י אברהם פריד, בתקליט יענקל יענקל, בלינק זה (הניגון השני במחרוזת שני ניגוני שמחה).

* אצל הרבי בשאיבת מים שלנו היו מנגנים את ניגון "אלי אתה" של אדמו"ר הזקן, ניגון הקשור לחג הפסח.


מקורות: לקוטי דיבורים (פסח תרצ"ד) לה"ק ח"א ע' 163 ואילך. אוצר מנהגי חב"ד (ניסן - סיון) ע' עב.