'מעוף הדבורה' בראי החסידות
ב"ה
"כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו"
(פרקי אבות)
אחת היצירות המוזיקליות המפורסמות בעולם
הוא קטע הנקרא בשם "מעוף הדבורה". על יסוד דברי הבעל שם טוב, שמכל
דבר על היהודי ללמוד דרך בעבודת ה', נתמקד כאן ביצירה זו ונראה כמה אבני יסוד של
עבודת ה' (הנלמדים מן הדבורה), כפי שהם משתקפים ביצירה זו בצורה מוזיקלית מוחשית.
ובכן, בקטע מוזיקלי שלפנינו, מעביר המלחין את תופעת הטבע
של "מעוף הדבורה", כפי שהוא משתקף במישור של צלילים. ניתן לשמוע זאת
בכמה מרכיבים מוזיקליים שמאפיינים את הקטע:
* המהירות והחיפזון: כל הקטע
רצוף בצלילים מהירים, "חלקי שש עשרה" (ראו בצפיפות של התווים), שמורים
על מהירות המעוף.
* זמזום: המעבר הכרומטי של
הצלילים, בתזוזות זעירות של חצאי טון, נותן תחושה של זמזום - שבא מתזוזת כנפי
הדבורה, תזוזה זעירה של כנפיים זעירות. מעברי צלילים אלו יוצרים אפקט של צרימה
(דיסוננס), ומגבירים את תחושת חוסר המנוחה שבמעוף הדבורה, לעומת מעוף של ציפור
שאיננו מלווה בזמזום כנפיים.
* כיוון המעוף ואופנו: בקו הכללי
של הקטע, קיים מעוף מלמטה - מהטונים הנמוכים - למעלה אל הטונים הגבוהים, אולם קו
זה מתפתח בשלבים: במהלך היצירה נשמע איך שהדבורה נלחמת לעוף קדימה, בעליות וירידות
תכופות, ונתקלת במארבים והפתעות, עד שבתנועה האחרונה של היצירה - ישנה עלייה
"חלקה" (ללא שום ירידות) דרך כל הסולם הכרומטי מהטון הנמוך ביותר אל
הגבוה ביותר. סיום זה מבטא כאילו הדבורה פרחה לה אל על, יצאה ונעלמה מטווח הראייה.
(המבוא של ירידה בסולם מסמל את השלב הקודם של ירידת הנשמה מאגרא רמה לבירא עמיקתא,
או אתערותא דלעילא שלפני העבודה מלמטה למעלה).
מעוף וזמזום הדבורה - בעבודת כל אחד
מתכונותיה של הדבורה אנחנו יכולים
וצריכים ללמוד הוראה בעבודת השם, בעקבות חז"ל שאמרו: "מה הדבורה הזאת כל
מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה כך כל מה שישראל מסגלין מצות ומעשים טובים הם מסגלים
לאביהם שבשמים" (מדרש דברים רבה בתחילתו. ולהעיר מ"שירת דבורה" של
דבורה הנביאה).
הדבורה ניחונה בתכונות של עמל, היא
יודעת היטב את תפקידה ומבצעת אותו בקפדנות רבה, והעיקר - בזריזות וללא לאות. מבט
קל בתווים הצפופים מותיר רושם שאין מקום להכניס מחט, כל רגע הצליל תפוס ומנוצל.
מעתה, כל המאפיינים הנזכרים בנוגע לקטע
המוזיקלי של "מעוף הדבורה", מקבלים משמעות ערכית עבור האדם: תכונת
הזריזות, השקידה ואי המנוחה, המלחמה וההתגברות בכיוון המטרה והעלייה הסופית בהשגת
המטרה.
דווקא הזמזום הבלתי פוסק, שנדמה צורם
ועוקץ (ולמרות שהוא רק בצעדים קטנים ולא בקפיצות גדולות), מפיק בסופו של דבר את
הדבש המתוק, מוביל אל העונג האמתי. עצם היצירה המוזיקלית של "זמזום
הדבורה", לוקחת את הזמזום שנשמע בהשקפה ראשונה כרעש בלתי נעים לאזן אדם,
ו'מתרגמת' ומציגה אותו בציור מוזיקלי ערב ומעורר השראה.
זמזום התפילה וזמזום הדבורה
ברצוני להמשיך את הדימוי של האדם
לדבורה, בהתמקד בנושא התפילה. אמנם החסידות מדריכה לתפילה במתינות ובאריכות, מתוך
התבוננות בגדולת ה', אך אנו רואים שרוב האנשים מתפללים בחיפזון, אומרים את מילות
התפילה במהירות גדולה. לפי דימוי הנ"ל, ניתן לראות את תזוזת השפתיים
המזמזמות, כ"זמזום הדבורה" שכל מה שהיא מסגלת נועד לבעליה. יש כאן שעה
"עמוסה" באלפי מילים שהאדם מוציא מפיו, והכל כאשר לכל - לכבוד קונו.
ואכן, אם להאזין בקשב רב לנעימת הניגון
הנהוגה בתפילה בפסוקי דזמרה (בתפילת הרבי המוקלטת והשגורה בפי רבים), ניתן למצוא
בה קוי דמיון חזקים עם המוטיב (ה'תנועה') המרכזי של זמזום הדבורה (!), וכה הולכת
התפילה משלב לשלב עד אשר בשיא העלייה ב"אחד" של קריאת שמע או בשמונה
עשרה זוהי העלייה הסופית של "זמזום הדבורה" כאשר הצלילים פורחים אל על
ונעלמים.
*
על המלחין:
'מעוף הדבורה' זוהי יצירתו המפורסמת ביותר של המלחין הרוסי רימסקי-קורסקוב
(תר"ד - תרס"ח), שדרך אגב, מסופר עליו שהוא התעניין במיוחד במוזיקה
יהודית מקורית, שמע מוזיקה כליזמרית עוד מילדותו, ידע להבחין בייחודיותה של מוזיקה
יהודית, ואף השפיע על תלמידיו לחבר מוזיקה עם מוטיבים יהודיים. - בין תלמידיו נמנה גם מיכאל גנסין, מוזיקאי יהודי (במקורו מרוסטוב), שעל שמו נקרא הקונסרבטוריון הראשי במוסקבה שבו למד כותב שורות אלו בילדותו.
* על מנת להקל על הבחנת המלודיה של יצירה זו, ניתן בזאת ביצוע בחליל צד עם ליווי, ולא הביצוע המקורי לתיזמורת שבו קשה יותר להבחין את הפרטים שנתבארו במאמר זה.
תגובה אחת
תודה רבה על האתר הנפלא.