ניגון השתפכות הנפש לר' מנחם מענדל מוויטבסק

"אילו היו לי כנפיים של זהב"

מדורינו יעסוק בניגונו של הרה"ק ר' מנחם מענדל מוויטבסק, עליו מתואר בספר הניגונים (ניגון כ"ה): "תנועה של השתפכות הנפש, המבעת אהבה ותשוקה של כנסת ישראל להקב"ה". לניגון יש מילים מיוחדות באידיש, שמבטאות את התוכן הפנימי של הניגון, אולם נקדים כמה מילים על בעל הניגון, שזהו ככל הנראה הניגון היחיד שנשתמר ממנו בידינו.

בעל הניגון בספר התניא
הרה"ק ר' מנחם מענדל מוויטבסק ומהאראדאק נ"ע (בערך ת"צ – תקמ"ח) מחבר הספר "פרי הארץ", נמנה על תלמידי הרב המגיד ממעזריטש. במשך תקופת מה אחרי הסתלקות הרב המגיד, היה אדמו"ר הזקן מתייחס אליו כאל רבו, ואליו רומז אדמו"ר הזקן בהקדמה לספר התניא, שהספר בנוי בין היתר על "אגרות קודש מרבותינו שבארץ הקודש". ר' מנחם מענדל עלה לארץ ישראל ומנוחתו כבוד בטבריה, ובתניא יש אגרת קודש מפורסמת (סימן כ"ז) בדבר חיי הצדיק אחרי הסתלקותו, אותה שלח אדמו"ר הזקן לנחם על פטירתו.

תנועת הניגון אצל אדמו"ר הזקן
ניגנו של הרמ"מ ממש דומה ומקביל ל[בבא שנייה ושלישית מ]ניגון "קול דודי" של אדמו"ר הזקן. קשה לקבוע האם אדמו"ר הזקן קיבל תנועה זו מר' מנחם מענדל, או ר' מנחם מענדל קיבל תנועה זו מאדמו"ר הזקן, או שמא שניהם קיבלו יסוד תנועה זו אצל מורם ורבם הרב המגיד במעזריטש, וכידוע אדמו"ר הזקן החל את חיבור עשרת ניגוניו בהיותו אצל המגיד, והמשיך לשכלל את הניגונים במשך תקופת נשיאותו, ואכן ניגון קול דודי משוכלל בריבוי הבבות ובסידורן ביחס לניגון הנידון כאן
בניגון שתי בבות:
·        הבבא הראשונה – שעליה המילים – פותחת בקפיצה מצליל נמוך לגבוה, מרווח שמדלג 7 צלילים – הוא מרווח שמבטא כמיהה גדולה ביותר, התואמת לתוכן מילות המפתח – "לו היה לי".
·        ואילו הבבא השניה, חלק שללא מילים, הוא חלק שמבטא "אחריך נרוצה", אפשר לחוש כביכול את הנסיעה אל הקב"ה באמצעים בנמנים בניגון כדלקמן.



מילות הניגון ותרגומן


מילות הניגון
וואלט איך האבען גילדערנע פליגלען,
וואלט איך צו דיר פליהען!
וואלט איך האבן גילדערנע רעדער,
וואלט איך צו דיר פאהרען!
וואלט איך האבען פערד און זאטעל,
וואלט איך צו דיר געריטען!
וואלט איך האבען טינט און פעדער,
וואלט איך צו דיר געשריבען!
וואלט איך האבן א גילדענעם פינגערעל,
וואלט איך צו דיר געגעבען!
תרגום
אילו היו לי כנפיים מזהב,
אליך הייתי עף!
אילו היו לי גלגלים מזהב,
אליך הייתי נוסע!
אילו היו לי סוס עם אוכף,
אליך הייתי רוכב!
אילו היו לי דיו וקולמוס,
אליך הייתי כותב!
אילו הייתה לי טבעת זהב,
הייתי מביא אותה לך!

כמיהה יתירה אצל הרמ"מ
כאמור, זה כנראה הניגון היחיד שנשתייר לנו מאת הרמ"מ מויטבסק, ועל כרחינו אנחנו צריכים לנסות להכיר את אישיותו את אופיו ואת דרכו בקודש של הרמ"מ מתוך הניגון הזה.
דבר מעניין הוא, שהרבי כמה וכמה פעמים סיפר סיפור שאירע עם הרמ"מ מויטבסק[1], ככל שמצאתי – זה היה הסיפור כמעט היחיד שנזכר בו הרמ"מ בדברי הרבי, וגם הסיפור הזה משקף את אישיותו של הרמ"מ באותו האופי כמו בניגון.
הסיפור הוא, שהרמ"מ אמר פעם לאדמו"ר הזקן שהוא רואה 100 פירושים ב"אתה הראית" ואיננו יכול לקיימם במעשה, ולכן הוא רצה למנוע את עצמו מלומר "אתה הראית" (בשמחת תורה). ואדמו"ר הזקן השיב לו על כך, שבכל מקום שהאדם עומד – הוא רואה למרחוק איפה שאיננו יכול לעמוד, וכאשר יבוא לאותו מקום – אז יראה עוד מקום רחוק יותר, ולכן כאשר יקיים 100 פירושים אז הוא יראה עוד פירושים הרבה, ואין לדבר סוף.
הסיפור משקף את אישיותו של הרמ"מ כאיש הנכסף אל הבלתי אפשרי, נושא שבא לידי ביטוי בניגון.

5 דרכים בהן (אי) אפשר להגיע אל ה'
במילות הניגון ישנן 5 בבות, המבטאות תשוקה ו'רצוא' של האדם אל הקב"ה. אחרי התבוננות של "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", שאין שום דרך ומבוא שבן אדם בכוחות עצמו יכול להגיע אל האין סוף, ומה שלא יעשה – גם אם "יעשה שמיניות באוויר" ויגיע עד לכוכבי השמים, לא התקרב כלל אל האין סוף, הוא מבטא הרגש זה:
מתחיל מ"כנפיים מזהב", זאת אומרת אילו היו לי כאלו כנפיים מיוחדות (בוא נאמר במושגים של היום, "חללית טורבו") שעל ידן אפשרי להשיג אותך, אז הייתי פורח וטס אליך! ואם אני לא יכול ממש להתרומם ולעוף בשמים, אז לפחות – "גלגלים מזהב" (מרכבה, מכונית מרוץ), אילו היו לי כאלו גלגלים מיוחדים שבכוחם אפשרי להגיע עד אליך! ואם אין לי כרכרה מהודרת, אז לפחות להגיע אליך על "סוס" בודד – הלוואי היה לי כזה סוס שעליו אפשר להשיג אותך! ואם אין לי שום דרך בעולם להגיע עד אליך – אז לפחות אשב בביתי ואכתוב לך מכתב ואשלח לך אותו מרחוק על כל פנים, אך גם בשביל זה הרי צריך איזה דיו וקולמוס מיוחד שהמכתב יוכל לעלות לפני כסא כבודך.
וכאן מגיעה הבבא האחרונה. האדם הבין כבר שאין לו שום דרך להגיע אל האין סוף, לא בתעופה ולא במסע עולמי ואפילו לא בדואר רגיל... אז מה עוד נשאר לי לעשות כדי להיות קשור אליך? אני אתן לך מתנה, מתוך משהו שיש לי, אני אבחר משהו הכי יקר, אבל מכל מה שיש לי – מה כבר יכול להיות מתנת ערך עבורך? עבור האין סוף?
למרות שגם הבבא האחרונה אומרת "אילו היה לי", אבל בפשטות יש בה חידוש על פני כל הבבות הקודמות. הבבות הקודמות היו סוג של התנתקות מן המציאות, בגדר חלומות שמעבר ליכולת האנושית. הבבא האחרונה אומרת, שעלי לקחת את הדברים הכי יקרים שיש לנו בחיים, את "טבעת הזהב" שלנו, ולמסור אותה לה', "כל החלב לה'".
אם לנסות לתרגם את הניגון לעבודת השם, יש לומר שכל נושאי הניגון ישנם בעבודה הרוחנית, בדרך אפשר באופן הבא:
  • ·        כנפיים – אהבה ויראה,
  • ·        גלגלים – ביטול וקבלת עול (כמבואר בעניין ה'אופנים'),
  • ·        סוס – אותיות התורה (כמבואר בעניין 'סוס אשר רכב עליו המלך'),
  • ·        דיו וקולמוס – אותיות התפילה (שבכדי שאותיות התפילה יעלו לפני ה', המלאכים צריכים לזכך אותן),
  • ·        טבעת-אצבע – מעשה המצוות שהן טבעת הקידושין שלנו.

ולפי המשמעות הרוחנית, הניגון בעצם בא לעורר את האדם על כל הדרכים הללו, והאמירה "אילו היו לי" איננה בגדר חלום בלתי אפשרי, כי אם תמריץ להפעיל את כל ענייני עבודת השם האפשריים – הנרמזים ב-5 הראשי תיבות של אלול – על מנת להגיע אל הקב"ה בפועל ממש.


[1] בשם סידור המהרי"ד ח"ב קסט, ב (בסוף פסוקי אתה הראית). שיחת פ' שמיני תש"י. שמחת תורה תשכ"ב.

תגובות

כתבות נבחרות

דעם רבי'נס ניגון

ר' זלמן הבלין: ניגון שכולו כנפיים

ניגון ברכת כהנים

ניגון לר' מיכל מזלוטשוב

טעמי נגינה של תהלים

ניגון לר' אשר מניקולייב

ניגון כלות הנפש

ניגון לר' זלמן זלטופולסקי

תכירו את ניגון הניצחון

ניגון הנרות הללו: ניגון לאור הנרות