תנועת 'תקיעה' בניגוני חב"ד



'שיר פשוט' באמצע שיר מרובע

בניגוני חב"ד רבים, בעלי אופי שונה זה מזה, מוצאים אנו מרכיב מעניין: צליל 'שלם', צליל אחד ארוך התופס את כל התיבה[1]. בדרך כלל, בא צליל כזה בסוף הניגון או עכ"פ בסיום משפט מוזיקלי, בתור התחנה הסופית של הניגון (או המשפט), אך כוונתנו כאן על תופעה זו לא בסוף המשפט כי אם דווקא בתחילת משפט.
צליל ארוך זה הפותח משפט (בלשון החסידות – בבא) בניגון, מופיע בדרך כלל על דרגת הדומיננטה (דרגה חמישית) בסולמו של הניגון, ולעיתים – בטוניקה של האוקטבה העליונה (הוי אומר, דרגה שמינית) בסולמו של הניגון.
מאפיין נוסף לצליל זה הוא במישור הזמן והמשקל המוזיקלי: למרות שצליל זה הוא בעל אורך מוגדר, כאורך התיבה של הניגון (עם 'פרמטה' אפשרית), אולם תיבה זו (בדרך כלל) איננה "בחושבן" במערכת ארגון תיבות הניגון. על דרך משל, ניגון שבמבנהו הפנימי כל בבא מונה שמונה תיבות[2], וכדומה בארגוני משקל כללי של ניגון, הנה צליל זה "אינו מן המידה"[3], והבבא אותה הוא פותח – תכלול שמונה תיבות מלבדו. במילים אחרות, תיבה זו "עוצרת" את הזמן של הניגון, והתיבה שאחריה מתחילה את הספירה של הפעימה מחדש.
ולכאורה יש לדמות תופעה זו בניגון – לסדר תקיעת שופר: בתקיעת השופר, מופיע "תקיעה פשוטה" לא רק בסוף סדר התקיעות, כי אם גם בראשיתו ופתיחתו[4]. החסידות מבארת[5], כי התקיעה שבסוף עניינה המשכה, לעומת זאת התקיעה שבראש עניינה העלאה, "צעקת הלב". הוי אומר, שאם הצליל הארוך המסיים בבא בניגון, הוא בבחינת "שוב", הרי הצליל הארוך שבתחילת הבבא – מבטא את צעקת הנשמה ב"רצוא". זה מסביר גם את מיקומו של צליל-הצעקה בדרגות הסולם, המבטאות אי-התיישבות ויציאה מן הכלים (רצוא)[6].
הצעקה – איננה ניגון[7], ואיננה מדודה במדידות המשקל המוזיקלי הרגיל. הצעקה היא בבחינת "שיר פשוט" הנובע מעצם הנשמה, בה לא קיימות מגבלות של זמן[8]. מסיבה זו, כנראה, תנועת ה'צעקה' שנכנסת באמצע הניגון – עוצרת את זרימתו השוטפת לרגעים ספורים.
אם להמשיך את הדימוי בין סדר תקיעת שופר למבנה של ניגון, אפשרי לומר (בניגונים מסויימים), כי המשך ופיתוח הניגון שלאחר תנועת ה'תקיעה' – איננו הרפייה של ה"צעקה", כי אם אדרבה – העמקתה, "גנוחי גניח וילולי יליל" של קולות השופר השבורים המבטאים בכי תמרורים[9]. אך בכל אופן, גם אם לפרש את המשך הניגון כחזרה אל ה"שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע", הנה הצליל הארוך הנ"ל עושה רושם של ה"שיר הפשוט", דוגמת הצעקה של תקיעת שופר.

רשימת הניגונים בהם מופיעה ה"תקיעה"
בארבע דוגמאות ראשונות שלהלן מוצגים גם התווים בהם מופיעה תנועת ה'תקיעה' יחד עם תנועת הניגון הסמוכה לאחריה. בסוגריים צוין מספור הניגונים לפי 'ספר הניגונים':
·        הניגון השני לחסידי הצמח צדק (מג)
·        ניגון מרוסטוב (מד)
·        ניגון לר' אשר מניקולייב (נט)
·        ניגון הפאסטוך [הרועה] (ס)
·        ניגון תקעו בחודש (ע)
·        ניגונים לשבת ויום טוב (עא, עו, עח, עט, פב, פד, צג-ניגון הכנה, צד, צו, רלב)
·        ניגון לר' בער מאוסייעב (קיז)
·        ניגון להתוועדות (קיט)
·        ניגון ואתה אמרת (קכד)
·        ניגוני שמחה (קנ, קנד, רו, רעא, רפב, רפו, רצה, שיא, שמב)
·        ניגון על הסלע (קסג)
·        ניגון יעלה תחנונינו (רמג)
·        ניגון אשרינו (רסח)
·        ניגון געגועים (שה)


[1]  ולעיתים – אף שתי תיבות. כך נהוג לנגן במרבית הניגונים בעלי משקל 3/4 מתוך הניגונים המצוינים לקמן, אם כי בספר הניגונים מופיעה רק תיבה אחת של צליל ארוך.
[2]  כגון בניגון מרוסטוב שלקמן, ועוד.
[3]  לשון חז"ל יומא (כא, א).
[4]  שו"ע (ושו"ע אדמו"ר הזקן) או"ח ריש סימן תק"צ.
[5]  ד"ה שובה ישראל תרנ"ט.
[6]  ראה כתבה 'ניגון ברכת כהנים' (לייבמן) בסופה.
[7]  ראה גם ספר המאמרים תרמ"ז ע' צג.
[8]  בתורה אור (ז, ג) ששיר פשוט הוא בבחינת "נקודה אחת" (ונתבאר יותר בפרטיות בתורת חיים בראשית מה, א). וידוע שנקודה הוא דבר שאין לו מדידה.
[9]  עיין בכתבה 'ניגון העמקה' (לייבמן) בביאור הבבא השלישית של ניגון פ"ב וש"נ.