צמאה - עך טי: ניגון נגד רוח שטות


ב"ה

"לא קונה, לא מוכר, רק עושה מהומות"

שמחת תורה תשח"י
הניגון השלישי מבין עשרת הניגונים שהרבי לימד בלילות שמחת תורה, היה ניגון "צמאה" עם המילים באוקראינית. עשרת הניגונים של הרבי הם עשרה "מפתחות" לדור השביעי, כל ניגון נושא בתוכו איזה אור או כוח מיוחד, שהדור שלנו זקוק לו על מנת לבצע את התפקיד שלו – להוריד את השכינה למטה ע"י אתכפיא ואתהפכא. אם נתבונן אז נגלה, שכל ניגון מעשרת הניגונים ממולא בביאורים מתורת החסידות, ענייני חסידות יסודיים ביותר שנוגעים לעבודת ה'. והפעם נדבר על ניגון נגד "יצרו תקפו", ניגון לנטרל רוח שטות. איך זה נשמע לכם?

מחאה ביצר הרע – מתוך ניגון
שמחת תורה תשח"י. לאחרי סיום ההקפות וסעודת יו"ט, לפנות בוקר, נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הכנסת, ולימד את הניגון "צמאה לך נפשי . . עך טי דורין מאַרקאָ כו'", וביאר את תוכן הניגון – שאומרים ליצר הרע, שהוא לא קונה ולא מוכר, וכל כוונתו אינה אלא לעשות מחלוקת בין ישראל ואבינו שבשמים.
ר' יצחק גאנזבורג מתאר: "אדמו"ר שליט"א לימד את ה"צמאה" החדש תוך שמסביר את המילים ברוסית ... הניגון היה בטעם מיוחד שאי אפשר לתאר, וכל אחד עבר לפניו כבני מרון לקבל משקה. זה לקח לערך חצי שעה ואדמו"ר שליט"א יצא" (חייל בשירות הרבי ע' 221).
למחרת בהתוועדות של שבת בראשית, בסיום סדר ניגוני כל האדמו"רים, הרבי התבטא: "למרות שהמילים "צמאה" ו"כמה לך בשרי" ובודאי 'עך טי דורין מרקו' הן לא מילים שמחות - אבל חסידים יכולים להפוך ולעשות מזה ניגון שמח, ניגון חתונה, והוסיף בדרך צחות - אולי אומרים זאת לנפש הבהמית של החבר..." (מיומנו של ר' יצחק גאנזבורג - חייל בשירות הרבי ע' 224).
בעצם בניגון יש פנייה של תוכחה: "עך טי" – הוא ביטוי של תוכחת מוסר. ויש לומר בדרך אפשר, שזהו על דרך האמור בתניא פרק כ"ט, שהאדם צריך לפנות אל היצר הרע: "לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו, לומר לו: 'אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול' וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת". וזהו החידוש הגדול, שגם התוכחה ליצר הרע נאמרת מתוך ניגון, שזה עצמו מסייע על הצלחת התוכחה.
·        לעניין הפיכת תוכחה לניגון, יש להעיר משירת האזינו שהיא שירה (שהיו הלויים אומרים במקדש במנחת שבת) ותוכחה כאחד, ונאמר בה "עם נבל ולא חכם, לו ישכילו וגו'" (ע"ד דורין מארקו)[1].

ניגון נגד מצב-רוח שלילי
במכתב מתאריך כ"ה טבת תשי"ח, באותו חורף שהרבי לימד את הניגון, הרבי נוקט בניגון בתור מסר בחסידות, בעבודת האדם:
"במענה למכתבו מכ' טבת, לפלא גדול אשר כנראה פעל עליו המענה שלי לנמיכת רוח ... ותקותי חזקה שיכיר שנמיכות הרוח בא פון דעם "קלוגינקען" [=מן המתחכם, מהיצר] ולא מהענין ח"ו. ובמילא יש להלחם בזה בכל התוקף, כיון שהוא הוא הדורין מארקא שכל מטרתו לעשות סווארקא, וכנגון הידוע של חסידים" (אגרות קודש כרך ט"ז).

להבין עניין דורין מארקא
בהתוועדות יו"ד שבט תשח"י, הרבי הקדיש שיחה שלמה על הניגון בהרחבה, כאשר ביאורו של הניגון היה קשור למדובר במאמר "באתי לגני". השיחה מוקלטת וניתן לשמוע אותה, ולהלן הנקודות הכלליות מתוכה:
·        "דורין" – טיפש, זהו הכינוי של היצר הרע הנקרא "מלך זקן וכסיל"[2]. ובדרך אפשר, הרי זה מכוון ל"רוח שטות" עליה מדובר ב'באתי לגני', וכמבואר בהרחבה בקונטרס 'ומעין' ששטות היא נגד השכל הישר, וכפי שמובן בפשטות – שהשטות (הטיפשות) הגדולה ביותר זה לעשות משהו נגד הקב"ה.
·        "יארמארקו" – יריד, שזהו כללות עולם הזה כמבואר בדרושי חסידות בעניין "ארץ כנען" שכנען הוא סוחר, והאדם נמצא בעולם כדי להשתכר בשכר האמיתי שהוא להתקשר אל הקב"ה.
·        הקב"ה רוצה שהאדם יגיע לשכר ע"י יגיעה, ולכן הוא העמיד לפני האדם את היצר הרע, אמנם כל הכוונה של היצר הרע היא על מנת שהאדם לא ישמע אליו, ואדרבה שע"י היצר הרע האדם יגיע לצמאון להקב"ה, "צמאה לך נפשי"[3].
·        "ראביש סווארקו" – גורם למחלוקת, מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים. הרבי ביאר בעניין "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", שלפעמים האדם נשמע ליצר הרע בלי שום פיתוי ממשי, רק "לשמו" של היצר הרע.
·        "צמאה לך נפשי" – שע"י הצמאון האדם פועל אתהפכא של זדונות לזכויות כמבואר בתניא פ"ז, זאת אומרת שהוא מהפך את היצר הרע שלו שיהיה "בכל לבבך" בשני יצריך, גם בחלל השמאלי.

ניגון שמגלה את המציאות האמתית של יהודי
באחת ההזדמנויות בשנים האחרונות, הרבי שוב נדרש לניגון זה. בשיחה מוגהת משבת פ' מטות מסעי תשמ"ח אנחנו מוצאים התייחסות לתוכן הניגון[4], והפעם בזווית ראייה מיוחדת ונפלאה ובסגנון 'גאולתי':
"גם מי שמעמדו ומצבו בגלוי ובחיצוניות הוא באופן בלתי רצוי, ח"ו, נעשית דחיית המצב הבלתי רצוי (לא כ"כ ע"י התעסקות בהבלתי רצוי, אלא אדרבה) עי"ז שמגלים את הקדושה שבו, מציאותו האמתית".
בהערה למילים אלו ממשיך הרבי: "שהרי, הענינים הבלתי רצויים אינם שייכים למציאותו האמיתית, כי אם "יצרו הוא שתקפו" (רמב"ם הל' גירושין ספ"ב), ובלשון הידוע בניגון החסידים (במחוז אוקריינא) – "דורין מארקא", היצר הטפש שכל פעולתו אינה אלא לעשות מריבה ומחלוקת כו' ("סווארקו") בין (בנ"י, כנ"ל בהערה הקודמת, ועי"ז – בין) ישראל להקב"ה, שזהו קליפת מדין[5]".
ובהערה בשולי הגיליון מאת המו"ל: "בסיום חלק זה דהשיחה – ניגן כ"ק אדמו"ר שליט"א הניגון "עך טי דורין מארקא וכו", ולאחרי שניגנו הקהל משך זמן, אמר, שינגנו גם הבבא (הקודמת בסדר הניגון) הנוספת – "צמאה לך נפשי גו'" (אולי בהתאם לתוכן השיחה שגם דחיית הרע צ"ל ע"י תוספת אור הקדושה כו')".
לפי ביאור זה, הבבא 'עך טי' בניגון היא דחיית הרע, והבבא 'צמאה' היא תוספת אור הקדושה. וכאן יש לציין כי לפעמים הרבי היה מתחיל את הניגון לא מ"צמאה" אלא מ"עך טי".
מסתבר שהניסוח של הניגון, מבטא את הגישה המיוחדת הזו. הפנייה אל היצר הרע בניגון היא כאל מישהו חיצוני לאדם עצמו, גוף זר, (ובשפה זרה), זה עצמו נושא מסר חשוב. להבין שהיצר הרע זה לא היהודי עצמו אלא משהו נוסף עליו, משהו זר אליו[6]. הניגון כאילו "מקלף" את היצר הרע, נותן להבין שזה לא ה'אני' אמיתי.

הניגון בקולו של הרבי
ישנן כמה וכמה הקלטות (כולל גם וידאו) בהן שומעים את הרבי שר את הניגון. חשוב לשים לב לדיוקי התנועות בנגינה של הרבי, האתנחתא בסיום כל קטע, השהייה והדגשת תיבות מסוימות בנימה מיוחדת, ועוד דקויות שבדרך כלל הקהל מנגן שלא במכוון כל כך.
בדברנו מן ההרגש החסידי מתבקש לומר, שהבינונים ומטה שיש להם יצר הרע, הם שרים את הניגון כנגד היצר הרע שלהם, ה'דורין' הפרטי, אמנם הרבי שר את הניגון כנגד ה"כסיל העליון"[7], לבטל את הרוח שטות ואת שיטפון 'נחל השיטים' העולמי...
·        תווים של הניגון נדפסו בספר הניגונים כרך א' (ניגון ק"א) שיצא לאור עוד בנשיאות של אדמו"ר הריי"צ 9 שנים לפני שהרבי לימד את הניגון, ושוב בכרך ב' (ניגון קצ"ו) על פי הגרסה השלמה יותר. הניגון מופיע בתקליט "ניגוני ליובאוויטש" #2 מאת הרשב"ץ אלטהויז מניקולייב.










[1] ראה נגינה לאור החסידות ע' 190-191, ע"פ לוח היום יום כ"ו אלול שהניגון הוא מדיח את הנפש. ובכתבה על ניגון "קול דודי".
[2] קהלת ד, יג ובפירוש רש"י. ויש להעיר עוד, ש'דורין' הוא אדם מרומה, אדם שרימו אותו. ובזה יש להעיר מביאורי החסידות בעניין מה שכנס"י נקראים יונתי ע"ש האונאה (ד"ה קמתי אני תרס"ו) שהוא כללות העניין המדובר בחסידות שאל לאדם לרמות את עצמו, ועצ"ע האם עניין זה שייך לכאן.
[3] הפתיחה באנחה ("איי, צמאה צמאה צמאה כו'") מבטאת לכאורה, שהצמאון בא בעקבות האי שביעת רצון וההטרדה שבאה מן היצר הרע. וראה היום יום ג' תמוז בעניין אנחה של יהודי.
[4] התוועדויות תשמ"ח ח"ד ע' 93.
[5] הערת ל.ל.: ואם כן, הניגון מכוון גם כנגד קליפת מדיין שהו"ע מחלוקת ופירוד הלבבות, כמבואר באריכות בקונטרס החלצו תרנ"ט.
[6] ע"ד הלל שהיה מדבר אל נפשו הבהמית כאל מישהו זר (תניא פרק כ"ט), שהאמת זה לא רק אצל צדיקים אלא החסידות פועלת שכן יהיה אצל כל יהודי (ראה לקו"ש חלק י' ע' 103 ובהערה 24).
[7] נזכר באגרת הקודש סימן כ"ד.