ניגון של חיי עולם: העגלון שמאושר יותר מרוטשילד
ב"ה
ניגון
"ברוך הוא אלקינו"
מתוך
נוסח תפילת "ובא לציון"
לפנינו תיאור מחג השבועות תרי"ז בליובאוויטש, אצל
אדמו"ר הצמח צדק, שאדמו"ר הריי"צ רשם אותו מפי החסיד הרשב"ץ
שנכח באותו מעמד בתרי"ז (1857 למניינם)[1]:
"... כשחזרו על המאמר בשעה שהקדימו (המדבר על כח
המסירות נפש שיש ליהודי על אלקות, ונחת רוח שיש אצל השי"ת מאנשים פשוטים
המקיימים מצוה עם חיות של יראת שמים), אז אפילו הפנים של האנשים הפשוטים האירו
משמחה, וכאשר סיימו את החזרה של המאמר, כל החסידים הפשוטים ובעלי עגלה יצאו עם
ריקוד בניגון הידוע – אצל החסידים הזקנים[2]
– "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי
עולם נטע בתוכינו", ומזמן לזמן ביתר להט, הקולות התגברו, המילים התבהרו,
ההתלהבות התחזקה והריקוד הואץ.
מרבית החסידים הללו היו עניים, ואפילו בעלי העגלות גם כן
היו רחוקים מלחם לשבוע עבור עצמם ועבור בני משפחותיהם. אצל החסידים העניים היה
פתגם, שהבה"ב השנתי – שצמים בימי שני וחמישי –, ימי שישי ערב ראש חודש ותענית
סתם כך, הם המסייעים הגדולים בפרנסה דחוקה.
הקפיצות המהירות תוך כדי שירה נעימה וההכרזה המתרוממת של
המילים "ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו" עשו את הרושם
המיטבי על הרבנים החסידיים, הגאונים המפורסמים ר' יצחק אייזיק מוויטבסק, ר' אייזיק
מהומיל ור' הלל מפאריטש ...
כולם היו מוקסמים מהתלהבות והשמחה שהיו לחסידים הפשוטים
ובעלי עגלה ממאמר החסידות ...
מה אתה אומר – אמר ר' יצחק אייזיק מוויטבסק לר' הלל
מפאריטש – על הרוממות של "ונתן לנו תורת אמת" של נחום בעל עגלה.
הדוד שלי הגאון ר' זלמענע סטוצקער מעולם לא אמר "ונתן לנו תורת אמת"
בחדוה כזו כמו נחום בעל עגלה.
ומה אתה אומר – עונה לו ר' הלל מפאריטש – על הרוממות של
"וחיי עולם נטע בתוכינו" של שלומקה שמייסער ושלום לאטוטניק ... גם
לרוטשילד אין כזו רוממות מ"חיי עולם" עשירים שלו כמו להם...
את הריקוד הזה – אמר ר' יצחק אייזיק מהומיל – עם "ונתן
לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו", ה[אנשים] הפשוטים שלנו יביאו
למקומות היפים והטובים ביותר כשמשיח יבוא ותהיה תחיית המתים ויקומו האבות הקדושים,
השבטים, משה ואהרן, כל הנביאים, כל התנאים והאמורים, גאונים וצדיקים מכל הדורות,
כולם יתענגו למראיהם של האנשים הפשוטים הללו, שאצלם אותיות התורה – בלי אפילו לדעת
את פירוש המילים – זה 'תורת אמת', וריקוד חסידי אחרי דבר תורה של יראת שמים, אצלם
זה 'חיי עולם'".
*
יונה פאלטווער הי"ד, בילדותו
הבעל מנגן ר' שניאור זלמן הלוי לוין ז"ל (נעוועל,
תרפ"ה – כפר חב"ד, תשס"ג), בתקליט "כל עצמותי" עם
ניגונים ששרו חסידים בעיירה נעוועל, שר את הניגון "ברוך הוא אלקינו", ושם
בחוברת נרשם כך אודות ניגון זה:
"את הניגון הזה היו שרים בהתוועדויות
כל חסידי נעועל, שרים מכל הלב עם עיניים דומעות ורוקדים שעות ארוכות כשרצפת העץ של
בית הכנסת היתה עולה עולה ויורדת לקצב הריקוד כגלי הים.
בשעת ההתוועדות היו גדולי החסידים מסבירים את תוכן
המילים על פי ביאורי החסידות והדברים נגעו ישירות ללבו של כל אחד, שכן כל אחד היה
חרד מאד לנשפו ולנפש כל בני ביתו שלא תשכח מהם היהדות מפאת קשיי הזמן ברוסיה. שלא
ישכחו הבנים מה זה להיות יהודי, ולא סתם יהודי, אלא חסיד במלא מובן המילה. לכן את
"הוא יפתח לבנו בתורתו וכו'", היו שרים מעומקא דעומקא דליבא ובוכים
בדמעות שליש. במיוחד זכור ניגון זה מהרה"ח ר' יונה כגן – פאלטאווער ז"ל [שחיבר גם את הניגון "שהשלום שלו"],
אשר נפטר בבית הסוהר, הי"ד".
התיאור של ר' זלמן כאן, שהיו שרים את הניגון תוך כדי
ריקוד לבבי ממושך, מקביל לתיאור הנ"ל של אדמו"ר הריי"צ ומחזק את
ההשערה, שמדובר כאן באותו הניגון. אכן לעומת "אשרינו מה טוב חלקינו" שיש
לנו תורת אמת, שזו הייתה עיקר אמירת הניגון בתיאור הנ"ל מליובאוויטש, הרי
שבזמנים הקשים ליהדות הניגון קיבל תוספת משמעות של תחינה ותפילה חזקה שלא להיפרד
ולא להתנתק מ"תורת אמת" בשל גזירות הקומוניסטים.
מבנה הניגון
בניגון זה שלושה חלקים, שהטון בהם עולה מתגבר מחלק לחלק:
1.
"ברוך הוא ..
תורת אמת" (חוזר פעמיים),
2.
"וחיי עולם נטע
בתוכינו" (חוזר שלוש פעמים, בחזרה השלישית על הקטע, חוזר שלוש פעמים ברצף על
תיבת 'נטע', כמדגיש את הנטיעה וההשרשה לעומק),
3. ו"הוא יפתח לבינו.., וישם .. ויראתו, ולעשות .. שלם"
(חלק זה לא נזכר בתיאור הנ"ל של אדמו"ר הריי"צ). מדגיש את התיבה
'הוא', במיוחד בחזרה השנייה, והיא בטון גבוה בפסגת הניגון.
לאחר שמסיים את החלקים, ממשיך לנגן ללא מילים, את הלחן של
החלק הראשון.
הניגון בנוי בסולם מז'ורי, מה שמבטא את האושר המתואר
במילים.
·
[הערה
חשובה: גם באגרו"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ד ע' ש-שא, מסופר על ניגון
"ברוך הוא אלקינו", אולם מוכח שמדובר שם בניגון אחר ולא
בניגון דידן: (א) המילים שם אינם נוסח התפילה כמו כאן כי אם "להכיר כבודו
גדלו ותפארתו", "להשכיל כוונת הבריאה" ועוד כיו"ב, (ב) הניגון
ההוא שייך דווקא לחסידים בעלי השכלה ודעה רחבה, ולא לפשוטים כמו הניגון המתואר
כאן, ו(ג) הניגון ההוא פסקו מלנגנו ברבים כחמש שנים אחרי תחילת נשיאותו של
אדה"א ע"פ ציווי מיוחד מאדה"א כי אם רק ליחידי סגולה היו מנגנים
אותו ביחידות (!) וכעבור זמן נשכח, כפי שמתואר כ"ז באגרו"ק שם, ולא כמו
ניגון דידן שהושר ברבים ולא ע"י יחידי סגולה ובזמן הצ"צ כמעט 30 שנה
אחרי הסתלקות אדה"א]. – ורק שעדיין יתכן לומר, כי הניגון דידן דומה לניגון
ההוא (כי סו"ס שניהם מיוסדים על המילים "ברוך הוא אלקינו" ובעלי
תוכן דומה, ועד כדי כך שניתן להניח, כי משפסקו בכוונה לנגן הניגון הראשון והקדום, היינו
שלא היו יכולים עוד לנגן אותו עם המילים המיוחדות, אז (יתכן ש)החזירו את אותו
הניגון לנגן אותו עם הנוסח ה'רגיל' והקבוע של "ברוך הוא אלקינו". אך כל
זה הוא רק סברא וצריך חיפוש ובירור בזה.
[2] לכאורה, "הידוע אצל
החסידים הזקנים", אין הכוונה שבשנת תרי"ז אצל הצמח צדק היה ידוע אצל
החסידים הזקנים (שהרי באותו מעמד שרו את הניגון כל החסידים הפשוטים ובעלי עגלה),
כי אם אדמו"ר הריי"צ מתכוון בזה על השעה שמספר זאת במכתבו – בשנת תש"ב,
כעבור 85 שנה.
הצטרף לשיחה