שירת הים: "ניגון קריעת ים סוף"
מה
ידוע היום על הניגון בו נאמרה שירת הים? באיזה ניגון היו אומרים אדמו"ר
הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ את שירת הים בתפילה? מה מיוחד בטעמי הנגינה
של שירת הים? ואיך כל זה קשור לעתיד לבוא
בליל
שביעי של פסח תרח"ץ באטוואצק שבפולין, נסובה שיחת אדמו"ר הריי"צ
אודות ניגונים, ואמר בנוגע לניגון ששרו משה ובני ישראל בשירת הים בזמן קריעת ים
סוף – שאמנם "הניגון בלתי ידוע, אבל ברור הדבר, שהיה זה ניגון לבבי שמח",
- "א הארציגער, א פרייליכער ניגון".
בסעודת
ליל שביעי של פסח תש"ח ב-770, אדמו"ר הריי"צ ביקש לנגן את הניגון
שהיו מכנים אותו בליובאוויטש בשם "הניגון של קריעת ים סוף".
מעניינת עצם העובדה שהיה בליובאוויטש ניגון מיוחד שביטא את המשמעות והתוכן של קריעת
ים סוף. בכל אופן מיד בהמשך נראה על ניגון של קריעת ים סוף מליובאוויטש שאנחנו
שומעים בבית הכנסת מידי שנה עד עצם היום הזה.
'זקף
גדול' בתפילה של אדמו"ר הרש"ב
הרב
יהודה חיטריק ע"ה מספר בזכרונותיו מליובאוויטש, שבכלל נעימת התפילה
בליובאוויטש הייתה לא מתוך כיווץ ומרירות, אלא מתוך שמחה וצהלה. בפרט בהגיע לשירת
הים בפסוקי דזמרה הוא מתאר תיאור מיוחד שהיה מבוסס על הנהגת רבותינו נשיאינו
בעצמם, לומר את שירת אז ישיר בתפילה בקריאת הטעמים (!):
"'אז
ישיר' היה החזן משמיע בקול רם, פסוק בפסוק.
וכן
שמעתי כמה פעמים בשנת תרע"ד, כשהייתי נוכח בעת שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב
היה מתפלל לפני התיבה, שאמר 'אז ישיר' בקול רם ובטעמים, והיה נשמע כל דיבור
ודיבור.
וכן
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, בשנת תר"פ-תרפ"א הייתי מהמניין
שהתפלל בו כ"ק, והניגון היה כמו [של] כ"ק אביו, ו"אז ישיר"
בקול מוגבה ובטעמים. וכשהגיע לפסוק 'מקדש' היה מגביה קולו, והיה נשמע ה"זקף
גדול" ברור ובהפסק, ואח"כ השם - בנמיכת הקול מעט".
מתברר
שהנהגה זו, לומר את שירת הים בטעמי הנגינה, מקורה במשנת חסידים (תפילת היצירה
פ"ח מ"א): "ויאמר השירה (שירת הים) בטעמים",
זאת בנוסף להנחייה הכללית (שם תפילת העשייה פ"א מ"ג), ש"כל פסוק
שבתפילה יאמרנו בטעמים הראויים לו", שהכוונה לכאורה לטעמי תהלים שגם הם טעמים
של שירה כנודע. וככל הנראה באה הוראה זו מבית מדרשו של האריז"ל.
נגינת
טעמי הקריאה המיוחדים לשירת הים במסורת חב"ד נעוצים בקריאה המיוחדת של
אדמו"ר הזקן בעצמו, על מסורת זו שמרו בדורות הבאים בקפדנות בקריאת התורה
בליובאוויטש. אצל הרבי בשנים הראשונות היה הקורא בתורה ר' יוחנן גורדון שלמד
בתומכי תמימים בליובאוויטש, ואחריו ובעקבותיו היה קורא ר' מרדכי שוסטרמן, שכיום יש
בידינו הקלטה מקריאת התורה שלו, כולל הקריאה המיוחדת של שירת הים בטעמיה.
ואכן,
בטעמים המיוחדים של שירת הים, נרגש איך שכל הקריאה רצופה ב"סימני קריאה"!
כל סיומי הפסוקים, שבדרך כלל בקריאה הרגילה מסתיימים בהנמכת הטון לאות סיום המשפט,
בשירה זו - סיומי הפסוקים הם בטון מוגבה ומודגש. וגם בנימה הכללית של קריאת השירה יש
ביטוי לאושר ועליצות הנפש. וכן מתבטא אדמו"ר הריי"צ במאמר המדבר על
סוגים שונים של 'קריאה' (ד"ה מן המיצר קראתי תרצ"ז), ששירת הים היא
"קריאה של שבח ותהילה".
*
במיוחד ה"זקף גדול" מורה על קריאה מוגבהת. ולהעיר שיש התייחסות לאותו
ה'זקף גדול' על תיבת "מקדש" אפילו ברש"י על הפסוק, בפשוטו של מקרא
שבדרך כלל איננו מתייחס לטעמי הנגינה.
· * בקיצור
השל"ה (מס' חולין): "שירת הים צריך לומר בכונה ובניגון הטעמים ובשמחה
גדולה".
שירת
הים בסולם התפילה: שיר הנשמה
מיקומה
של שירת הים בפסוקי דזמרה הוא לאחרי ההילולים של מזמורי תהלים. לכאורה, הסדר היה
אמור להיות, ששירת הים שכתובה בחומש תוקדם לתהלים של דוד המלך שהיה מאוחר יותר.
מבאר על כך אדמו"ר הצמח צדק, שסדר התפילה הוא בעלייה מקטע לקטע, ולאחרי
"פסוקי דזמרה" מהתהלים שתפקידם "לזמר עריצים" - להכרית את
ההפרעות של הנפש הבהמית, מגיעה שירת הים היא השירה של "משה ובני ישראל",
של הנפש האלוקית.
בהמשך
תרס"ו ותער"ב נאמר, ששירת הים היא בדרגה של "שיר פשוט" (למעלה
אף משירת הלויים), הדרגה הגבוהה והעליונה ביותר מבין דרגות השיר והניגון, הבאה
מתוך ה"תענוג הפשוט".
שירת
הים: ניגון של גאולה
בכלל,
שירת הים נאמרה על גאולה. תארו לעצמכם מה עברו בני ישראל בשיעבוד מצרים, וכעת
ברגעים שראו מול עיניהם במוחשיות את הניצחון המוחלט, הם ראו שהמצרים יותר לא יוכלו
לגעת בהם, קץ לגלות וקץ לצרות, הם היו מאושרים עד מאד וביטאו את רגשותיהם בשירה
זו.
גם
ברוחניות ובעבודת השם, יש לך ניגון שמבטא את היגיעה בעבודה, את המלחמה עם היצר,
ויש לך ניגון של אושר, שמבטא את הניצחון הסופי על היצר. נשמע שזהו "ניגונם של
צדיקים", שכבר סיימו את המלחמה בניצחון מוחלט. אך לכאורה, מהי שייכות ניגונים
אלו אלינו, למידת הבינונים שנמצאים באמצע העבודה עדיין?
מסתבר
שבמידה מסוימת, לכל אחד יש זמנים שהוא בבחינת "צדיק". כך מבואר בחסידות
בנודע לתפילת יום חול שהיא בירור הנפש הבהמית, ואילו תפילת שבת היא להתענג על
הוי', במדרגת ישראל אותיות "שיר א-ל". כל אחד מתעלה קצת בשבת, יום
המוקדש כולו לנשמה, ולכן אז אצל כל אחד יש מעין העבודה של "צדיק".
בשבת
שירה תשנ"ב, הרבי אמר שכעת לקראת הגאולה, שכבר היום אנחנו צריכים לטעום
ולחיות את הגאולה, להתכונן ל"שיר חדש" של משיח ואף "להתחיל"
אותו, צריכה להיות הנגינה בתפילה לא רק מתוך געגועים, שרגש הגעגועים זה כלפי משהו שנמצא
רחוק מאיתנו, כי אם גם מתוך דבקות והתכללות, דוגמת מי שכבר הגיע ליעדו.
שירת
הים לעתיד לבוא
"אז
ישיר" - רומז על השירה של לעתיד לבוא, כפי שדרשו חז"ל "שר לא נאמר
אלא ישיר", משמע מכאן שאת השירה הזו ישירו משה ובני ישראל לעתיד לבוא. הצמח
צדק מקשר זאת לכינור של שמונה נימין שיהיה לעתיד בימות המשיח, כי "אז"
הוא בגימטריה 8.
אולם
היות והגילויים של הגאולה העתידה נפעלים ע"י מעשינו ועבודתינו עכשיו, נאמר בזהר
הקדוש (על פרשת השבוע) שאמירת השירה לעתיד נפעלת ע"י אמירת שירת הים בזמן
הזה: "כל מי שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, יזכה לומר אותה לעתיד לבוא
... בימי המלך המשיח בחדווה של כנסת ישראל בקב"ה".
מקורות:
ספר השיחות תרח"ץ ע' 274 (בהוצאה חדשה: 306). ספר השיחות תש"ח ע' 214. רשימות
דברים ע' 317, וע' 333. אוה"ת בשלח (שמות כרך ב') ע' תקד. זהר ח"ב נד,
ב. וראה הנסמן בנגינה לאור החסידות ע' 228-229. ספר הערכים חב"ד כרך ח' ערך
אז.
הצטרף לשיחה