„הניגון של הרבי” — שבע הקפות בניגון אחד, שנה אחר שנה

בכתבה שלפנינו לא נעסוק באחד מעשרת הניגונים שהרבי לימד במעמד המיוחד בלילות שמחת תורה, אלא בניגון שמחה ידוע ושגור בפי כל. בספר הניגונים הוא מופיע בתוך קבוצת "ניגוני ריקוד", ללא כל רמז לסיפור המיוחד שמאחוריו.

אולם בשנות הת"ש, תלמידי התמימים ב־770 כינו אותו "דעם רבי'נס ניגון" – הניגון של הרבי. מה הביא אותם להעניק דווקא לניגון זה את הכינוי המיוחד?

שבע הקפות – ניגון אחד

הסיפור מחזיר אותנו לתקופה שלפני הנשיאות, זמן קצר לאחר בואו של הרבי לארצות הברית, ומגלה קשר מיוחד במינו בין הרבי לבין הניגון.

את הסיפור סיפר הרב לייבל גרונר, מזכירו של הרבי, שזכה לשהות באותם ימים ב־770, תחילה כילד ולאחר מכן כנער ותלמיד בישיבה.

וכך הוא מספר:

שנה אחר שנה – והניגון אינו משתנה

הנהגה מיוחדת זו לא הייתה אירוע חד־פעמי. לדברי הרב גרונר, סדר ההקפות חזר על עצמו מדי שנה, מתש"ב ועד תש"י: שבע הקפות, באותו הניגון.

הרב גרונר מוסיף כאן אפיזודה משעשעת:

אלא שבשמחת תורה תש"ג אירע דבר ששינה את הרושם הזה.

אדמו"ר הריי"צ שאל אם יש בקהל מי שמכיר את ניגונו של ר' מיכל מזלוטשוב. איש לא השיב, ואז החל הרבי לנגן את הניגון.

אדמו"ר הריי"צ ציין שהרבי ניגן בנוסח שעליו אמר אדמו"ר הרש"ב שהוא הנוסח הנכון ביותר, וביקש מהרבי ללמד את הניגון לחסידים.

"אז ראינו שהרבי מכיר גם ניגונים נוספים...", מסיים הרב גרונר את האפיזודה.

מדוע נקרא „הניגון של הרבי”?

הרב גרונר מסביר כי משום שהרבי ניגן ניגון זה בקביעות במשך אותן שנים, ומשום שראו על הרבי דבר יוצא מן הכלל בשעת הניגון, החלו הבחורים לקרוא לו "דעם רבי'נס ניגון" – הניגון של הרבי.

עד כאן סיפורו של הרב גרונר.

כידוע, הרבי הסתיר את עצמו מאוד באותן שנים. ייתכן שגם הרושם שנוצר אצל הבחורים, כאילו הרבי מכיר ניגון אחד בלבד, השתלב בהנהגה זו של הסתרת עצמו.

אולם עצם העובדה שהרבי בחר דווקא בניגון זה, וחזר וניגן אותו שבע פעמים בכל התוועדות, שנה אחר שנה, מלמדת על החביבות המיוחדת של הניגון בעיניו.

הדברים מקבלים משמעות נוספת לאור דברי אדמו"ר הריי"צ, ש"ניגון מכוון" אינו רק ניגון שהולחן בידי רבי, אלא גם ניגון שהרבי בחר לנגנו.¹

בחירתו של הרבי בניגון זה, והחזרה העקבית עליו במשך שנים, עשויות אפוא ללמד על תוכנו המיוחד ועל היותו ניגון מכוון.

ומעל הכול – "דעם רבי'נס ניגון", הניגון של הרבי.

מקור הניגון – מניקולייב ל־770

בספר הניגונים, כרך ראשון, שיצא לאור בשנת תש"ט, מופיע הניגון בתוך חטיבה של עשרה ניגוני ריקוד, והוא ניגון מספר קס"ז.

בסדרת "ניגוני התוועדויות" (מס' 2, 3 ו־6) ישנן כמה הקלטות שבהן שומעים את הרבי מנגן ניגון זה. ההאזנה להן מאפשרת לנו לחוש, במידה מסוימת, את האווירה המתוארת בסיפור.

בסדרה זו מכונה הניגון "ניגון שמחת תורה מניקולייב", שם המעיד על מוצאו, בדומה לניגונים נוספים שהרבי הביא עמו מניקולייב.

לגבי זהות מחברו נמסרו שתי מסורות:

יש אומרים שמחברו הוא הרה"ח ר' אברהם חריטונוב, שו"ב ניקולייב, אבי האחים חריטונוב המפורסמים (מפי ר' אברהם שי' ב"ר שמשון ז"ל חריטונוב).

ויש אומרים שמחברו הוא הרה"ח ר' אהרן חריטונוב (בשם ר' שמריהו שי' ב"ר שמשון ז"ל חריטונוב).

לפי עדותו של ר' אברהם חריטונוב, בניגון זה היו הולכים להקפות בניקולייב.

„הקפות” בתוך הניגון

מעניין לגלות שהניגון מתאים במהותו לתנועת ההקפות.

צורתו המוזיקלית של הניגון היא צורה של הקפות וסיבובים. כל אחת משלוש בבותיו היא מעין הקפה בפני עצמה – סיבוב שלם בצלילים.

תחילה תנועה של סיבוב, אחריה תנועה נוספת בהילוך גבוה יותר, ולבסוף תנועה שלישית המגיעה לשיא. ומשם – חוזרים להתחלה, לסבב נוסף של סיבובים, להקפה של הקפות, עד אין מעצור.

אפשר לראות דימוי מוחשי לסיבובים המוזיקליים הללו לא רק בהקפות סביב הבימה, אלא גם בתנועת היד המעודדת את הריקוד: עם כל בבא בניגון, סיבוב היד מתרומם גבוה יותר, בהתאם לעליית המתח המוזיקלי.

כך נעשה הניגון עצמו למעין ריקוד מתמשך של הקפות.

להתקשר לרבי דרך הניגון

הרבי מבאר שעל ידי ניגון של רבי אפשר להתקשר אליו באופן עמוק יותר מאשר על ידי לימוד תורתו.

הסיפור שלפנינו פותח בפנינו דרך נוספת להתקשרות לרבי – דרך ניגון שהיה חביב עליו במיוחד, ושאותו בחר לנגן שוב ושוב במשך שנים.

עכשיו גם אנחנו יכולים להצטרף לריקוד הזה. לשמוע את הניגון, לחוש את העידוד של הרבי, לקפוץ על הרכבת שלו ולהיסחף עם תנועת הניגון – עם הסערה הטובה, עם השמחה ועם הריקוד שמוביל אותנו אל הגאולה האמיתית והשלמה.

אמן!