ר' יהונתן אייבשיץ על חצאי טונים

ר' יהונתן אייבשיץ (תנ"ד–תקכ"ד), מגדולי חכמי ישראל בתקופתו, רבה של פראג ולאחר מכן רבה של קהילות אה"ו, בעל ה'אורים ותומים' וה'כרתי ופלתי'.

באחת מדרשותיו בספרו 'יערות דבש'[1], עוסק ר' יהונתן בשבע החכמות שהן שבע נרות המנורה, ובתוך הדברים מזכיר שחיבר ספר מיוחד בנושא שבע החכמות ושורשן בתורה ושימושן לצורך התורה:

"כל החכמות משתלשלות מתורתינו ומשם מקורם ושמה ישובו . . כאשר הארכתי בזה וחברתי ספר מיוחד, ועל זה אדני הספר הטבעו, כי כל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתינו".

בהמשך הדרוש הנ"ל מגיע בדרוש לדבר על המוזיקה:

"מחכמת המוזיקא אין לדבר, כי היא חכמת השיר, ובזה נבין כל ענייני הטעמים ונקוד השיר השירים בתורה ונועם מליצת לוים[2] וכדומה בכל פרטי דברים, והם נגונים ישרים לשמח לבבות להסיר מרה שחורה, ולקנות הנפש שמחה שיחול בה רוח אלוה כמעשה הנביאים. ומה רב כחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר ונגון נועם כפי סדר טוב הקולות וחצי קולות, וכולם יש להם שורש בחכמת אמת, וכל תנועה יש לה שורשים, וכבר הארכתי גם כן בספרי הנ"ל, כיצד היתה כוונתם בתנועות עולמות עליונים בנגנם ובשירם ובתנועותם, כפי הנועם והניגון בחכמה הנ"ל בפה ובכלי להשמיע קול אחד[3]".

אותו חיבור של ר' יהונתן אייבשיץ על שבע החכמות – ובתוכן חכמת המוזיקה – ככל הידוע לא הגיע אלינו.

קשה שלא להסתקרן: האם אבד החיבור לחלוטין, או שמא כתב־יד שלו עדיין מונח אי־שם בספרייה או בארכיון וטרם זוהה? פניתי בעניין לפרופ' מעוז כהנא, שעסק בכתבי ר' יהונתן אייבשיץ ואף איתר כתבים שלו שטרם פורסמו, והוא השיב כי בהחלט ראוי להמשיך ולחפש. אולי שורות אלו עצמן יגיעו לעינו של מי שבידו לסייע בחיפוש אוצר יקר זה.

לעת עתה, על כל פנים, אין בידינו אלא הדברים הקצרים שב'יערות דבש' — אך גם במעט הזה יש הרבה להתבונן.

בביטוי "הקולות וחצי קולות" – הכוונה היא, טונים וחצאי טונים. כך הוא בדיוק סגנון הלשון גם אצל ר' עמנואל חי ריקי ב'הון עשיר'[4] בביאורו המפורסם ל'פרק בשיר'.

כבר מעצם האזכור של טונים וחצאי טונים מובן, שר' יהונתן אייבשיץ היה בקי בדקדוקי המוזיקה. ולא רק זו אלא אף ידע לכוון אותם אל משמעויות רוחניות ואל חכמת הנסתר.

מדוע, דווקא בתיאורו התמציתי של חכמת המוזיקה, מוצא ר' יהונתן לנכון להזכיר את ה'קולות וחצי קולות' — הטונים וחצאי הטונים?

בפשטות, מפני שאלו הן מידות היסוד שמהן נבנה הבניין המוזיקלי, כמו אַמָּה וחצי אַמָּה במידות הבניין.

אבל נדמה שיש כאן מסר עמוק יותר.

כבר בלשון קצרה זו ר' יהונתן מקפל לנו משמעות עילאית: באותו המשפט הוא ממשיך ואומר, של"קולות וחצי הקולות" יש "שורש בחכמת האמת".

איזה סוד יש מאחורי טונים וחצאי טונים?

למענה שלם וודאי עלינו להמתין עד שיתגלה החיבור העלום של ר' יהונתן,

אך בינתיים, ארשה לעצמי להעלות כאן את פשר דברי ר' יהונתן למיטב הבנתי.

הטון השלם, הוא "צעד שלם" בסולם המוזיקלי, לעומת חצי טון, שהוא "חצי צעד".

ההבדל ביניהם הוא לא כמותי בלבד, אלא מהותי. מבחינה מוזיקלית וחווייתית הם עשויים למלא תפקיד שונה לחלוטין ואפילו מנוגד.

הטון השלם יוצר מרחב ומילוי, ואילו החצי טון יוצר כיווץ וחוסר.

על ההבדל בין הטון לחצי טון, בנוי ההבדל בין מרווחים גדולים לקטנים, ובצורה המוגמרת – ההבדל בין מז'ור למינור.

במשמעות הפנימית, הוא ההבדל בין חסד לגבורה, בין מתוק למר, שעל שני קווים אלו מושתתת כללות היצירה המוזיקלית (ראה כתבה מיזוג קולות במוזיקה).

אם לקחת את זה עמוק יותר, "חצי קולות" הן כמו "חצי צורה" בתורת הרב המגיד[5]: הטון השלם הוא צורה שלמה, אבל בתוכה – שתי חצאי צורות, שני חצאי טונים. ה"חצי טון" מרגיש שהוא רק חצי צורה, לב שבור, ביטול, שאיפה להתחבר אל חצי טון השני, המשלים אותו אל הטון השלם, הצורה השלמה.

כל הרעיון הגדול הזה עומד מאחורי הטון וחצי הטון, וכאן רואים עד כמה אפילו דקדוק קל של מוזיקה מוביל אותנו אל משמעויות העומדות ברומו של עולם. מעתה, החצי טון יישמע לנו באוזן כבר משהו אחר לגמרי.

ובלשונו של ר' יהונתן: "כל תנועה – יש לה שורשים".
אפילו התנועה הקטנה ביותר.