מיזוג והיפוך קולות במוזיקה: המוזיקולוגיה שבחסידות

אדמו"ר הרש"ב[1]: 

"ניגון בכלל הוא ענין של יופי, שמביא לידי התגלות היופי שבנפש[2], 

והסדר שבניגון ענינו – כליל היופי[3]".

 

מוזיקה: מיזוג קולות

בקונטרס "בד קודש" לאדמו"ר האמצעי[4] – מבוסס על דברי אדמו"ר הזקן במאסרו אל הקיסר פאוול, מדבר על מידת התפארת, בדוגמא מציור שממוזג מגוונים שונים כלולים יחד ויוצרים יופי, וכן בטעמי מאכלים – טעם מתוק וטעם מר[5], וממשיך:

"וכן בקול ערב לנפש מאוד כידוע בניגונים שבחכמת המוזיקע[6] שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד ... וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר".

 

המונח 'מוזיקה'

מעניין להעיר כאן מן הסברה, ש"מוזיקא" – לשון מזיגה – בספר נפוצות יהודה (לר' יהודה מוסקאטו, בעל ה'קול יהודה' על הכורזי, מנטובה ה'שמ"ח) דרוש ראשון 'הגיון בכינור', קרוב לתחילתו:

"שנקראת החכמה הזאת בשם 'מוסיקה', נגזר מלשון 'אל יחסר המזג' בחלוף אותיות המוצא, כמנהג חלופן במלת 'מסכה יינה'[7] שהיא כמו 'מזגה'[8], על שם התמזגות הקולות וערובם בהסכמה נערכת".

ועל פי זה יובן ביותר מדוע דווקא במאמרים אלו נזכר הביטוי "מוזיקה", ולא במאמרים אחרים המדברים על תכונות אחרות של נגינה וניגונים.

·       מקור נוסף שנזכר ביטוי מוזיקא בחסידות: "... ככלי המוזיקא, שהקול נשמע מחמת עצם החללים שבכנור בדחיקת המי[ת]רים וכו'" (תורת חיים לאדמו"ר האמצעי בא קח, סע"ד ואילך). וכן הוא במאמרי אדמו"ר הזקן כתובים ח"ב ע' נח (הנחת אדמו"ר האמצעי, תקס"ג), "ככלי המוזיקא". ויש לעיין בטעם השינוי ממקומות אחרים בהם נקראים 'כלי זמר' או 'כלי שיר'.

 

מיזוג הפכים

באריכות, בהרחבה ובפירוט, מופיע עניין זה בכמה מאמרים של אדמו"ר האמצעי:

בספרו 'פירוש המילות', בביאור מידת התפארת (עא, ד – עב, א):

"וכמו בקול הניגון שיש בו יופי והידור כשהוא ממוזג בכמה מיני קולות הפכים יחד כקול של מרירות וקול של שמחה במזיגה אחת באופן שהוא נאה ויפה שיתפעל השומע בעונג נפלא כמו העונג מפאר והידור יופי הגוון שבבגד ובע"ח ונקרא קול ערב ונעים,

מה שאין כן כשקולות הניגון בלתי ממוזגים בכי טוב לענין היופי והנעימות כמו קול אחד מבחי' השמחה והתנשאות לבד וקול של שפלות והתעוררות עצב לבד בלתי חיבור ועירוב כל כך זה עם זה אינו קול יפה ונעים כלל ולא יתפעל השומע בעונג כלל

רק כשמעורבים יחד כמה מיני קולות הפכיים וממוצעים וכל אחד על מקומו הצריך ומתחבר עם הפוכו עד שזה משלים לזה באופן שבאמצעות חיבור כללות מזיגתם יחד אז יהיה דוקא סיבת היופי וההידור והנעימות והעריבות (בלשון אידיש זייא פאסין שטארק זה עם זה)".

 

אברהם יצחק ויעקב - בנגינה

בדרושי חתונה לאדמו"ר האמצעי ח"א ע' עד:

"כי הניגון מורכב מתנועות הפכיים רצוא ושוב שמחה ועוצב הגבהה ושפלות כו' בהרמת קול  וירידתו כו'";

וביתר פירוט שם ע' רנד ואילך:

"וביאור ענין התכללות זאת דיעקב, שכלול מב' אופנים דאברהם ויצחק, הנה יובן ממה שאנו רואים מג' אופנים הנ"ל, עליה וירידה וממוצע מורכב משניהם בקול הניגון ...

ע' רנו: "וזהו כמו שאנו רואים בניגון, הרמת הקול למעלה מעלה כלול מירידת הקול למטה מטה, וירידת הקול למטה כלול מעליות והממוזג משניהם כאחד, והד' שנקרא שיר מרובע הוא שסובל ג' אלה כידוע לחכמי המוזיקא בשיעור הרכבה בחילוק המדות של מזיגת הקולות ...

ע' רנז: "... הרי זה בא מקול המחבר מהרמה לשפלות יחד ומחבר חדוה ומרירות יחד, שזהו בקו ההולך מקו ימין לקו שמאל לחברן במרחב, והכל מכח אחד הכוללן יחד הנקרא שיר פשוט, שכולל שיר משולש ...".

 

קירוב וריחוק – בנגינה

בדרושי חתונה לאדמו"ר האמצעי ח"א ע' שלג:

"דהנה אנו רואים בתנועות הניגון בכלי שיר יש ג' מדריגות הנ"ל,

א' קול הרמה למעלה מעלה בבחי' חדוה ושמחה ועונג בעילוי אחר עילוי שהוא מורה רוממות והתנשאות הנפש וקירוב וחיבוק עוז כענין ובחי' אהבה בתענוגים ברשפי אש שמחה ודביקות דבחי' רצוא הנ"ל מלמטה למעלה מעלה כו',

ותנועה הב' בקול השיר והניגון הוא בהיפוכו ממש, והוא קול המורה ירידה ושפלות למטה מטה ביותר בריחוק ושפלות המדריגה והכנעה עצומה במרירות הנפש ושפלות ביותר (שנקרא מרה שחורה טבעיות כקול גנוחי גניח וילולי יליל שבשופר וכה"ג),

והתנועה הג' הוא קול הממוצע וממוזג ומורכב מב' תנועות וקולות הנ"ל של העליה וירידה, דהיינו שכולל בחי' עליה וירידה חדוה ומרירות כאחד (שהוא כמו בחי' קול רחמים הנ"ל שמעורר קירוב ואהבה ורחמים ע"י דברי רחמים ותח[נ]ונים בקול הממוזג מריחוק וקירוב יחד, כמובן משירות ותשבחות בספר תהלים, כמו 'מה תשתוחחי נפשי' כו' וכמו 'מתי אבוא ואראה' כו' [וכה"ג רבים) והתנועה הזה שמורכבת מאהבה ויראה, רצוא ושוב, שהן חדוה ומרירות יחד, נראה כהולך ביושר ובאמצעות כו' לחבר יחד העליה והירידה כנ"ל, (וכמו בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה מסטרא דא, שיוצא באמצעות שניהם קול ממוצע וממוזג משניהם יחד, כידוע ליודעים בשיר וניגון כו'),

והוא הנקרא עריבות הקול, שיערב לנפש השומע ויתפעל ביותר, כמו שאנו רואים ג' מדריגות כאלה בטעמים שבפירות ומאכלים שיש מתוק מאד בטעמו ויש טעם חריף ומר מאד והממוצע שממוזג ומעורב מב' הפכים אלה נקרא טעם ערב לחיך מאד [בלשון אידיש קויקט] כמרקחת שמבושל מבצל ודבש, וכהאי גוונא בג' מראות לבן ושחור והממוצע שממוזג ומעורב מב' המראות שהוא עיקר היופי כידוע, וכך הוא בקול הוא שעיקר היופי והידור הקול הוא הממוצע מהרמה והשפלה יחד והוא קול הערב לנפש כידוע וד"ל.

וזהו ענין שיר המלאכים למעלה שכלולים מרצוא ושוב יחד, וכן שיר הלוים על הקרבן להמתיק כו' הדינין בבחי' קול ערב ושמחה ושפלות יחד וזהו מפני שהלוים כלולים מחסד וגבורה כו' כמ"ש במ"א וד"ל". – וממשיך פרק נוסף, אודות שלושת תנועות אלו בניגונים של טעמי הקריאה, עיין שם, ויובא בע"ה בקובץ מיוחד שיוקדש לניגוני הטעמים.

 

בשערי אורה לאדמו"ר האמצעי (שער החנוכה כה, ב):

"אך יש בשיר וניגון בחי' רצוא ושוב, שאחר העליה וההתכללות לצאת מן החומר חוזר ומתיישב רוחו אליו בבחי' שוב, וכמ"ש 'והחיות רצוא ושוב', כלהב היוצא וחוזר ונכנס, וכך הוא בניגון שיש בו ב' תנועות: א' החדוה והתענוג לצאת וליכלל והב' המרירות מצד היפוכו שלא יכול לעלות, כמו 'מתי אבא ואראה פני אלקים' וכה"ג, והוא בחי' שוב, וכלולים כאחד בתנועות הנגון והשיר כידוע שאי אפשר לכל שיר ונגון בלא התכללות מרו"ש יחד, וכך הוא בשיר המלאכים כשמשתחוים ואומרים שירה כמו ענין הסיבוב דגלגלים שעולים ויורדים בסיבובם וכך הוא באופנים וחיות הקדש וגם בשרפים שבעולם הבריאה שאומרים 'קדוש' וחוזרים ואומרים 'מלא כל הארץ כבודו' וכה"ג וד"ל".

 

תווים מהירים ותורת המרווחים – בתוך מאמר(!)

בספר המאמרים אדמו"ר האמצעי במדבר ח"ב ע' תרפז (מדבר על החילוק בין שופר לשאר כלי זמר):

"... משא"כ בשאר הקולות שהן קולות מורכבים מתנועות הפכים ברצוא ושוב עליה וירידה בכמה אופנים שונים, כידוע שכל סיבת העונג והתפעלות המוח ולב לעורר הכונה ולעורר את השמחה הנה הוא בא רק מחמת העריבות והמתיקות שיש בקולות הכלי זמר,

כמו בקול הכינור והנבל שהם קולות ממוזגים ומורכבים מכמה קולות ותנועות הפכים דוקא במזג נכון לפי המדה הראויה לאופן המכוון, והיינו כאשר יחלוק הקול לכמה חלקים קצרים ונטוים בהטיה במדות (שנקראים 'נאטין') לכאן ולכאן למעלה ולמטה במדריגה גבוהות ונמוכות מעורבים עם כמה אופנים זע"ז בהתכללות ומזיגה טובה ונכונה, אזי יערב מאד לאזן השומעת,

והן קולות הניגונים והשירים היפים וערבים ביותר לנפש עד שיתפעל בחדוה או עוצב או מתיקות ועריבות ותענוג הממוצע משניהם יחד דוקא, כמו שמעורר בלב הרחמנות וחשק ואהבה או שמחה מעורבת עם עוצב ושפלות השובר הלב ומגיבהו כאחד וכה"ג הכל תלוי באופני הרכבות התנועות ההפכים מחסד וגבורה דוקא שמזה נולד דוקא העריבות המתיקות ביותר כידוע".

·       "נאטין" (בתרגום: תווים) – הם חלקי הקול הקצרים, וקולות אלו עולים ויורדים בהטייה ב"מדות" = מרווחים.

·       "גם 'מזמור' הוא לשון זמר והתחלקות, כמ"ש 'וכרמך לא תזמור', שהוא לשון פירוד והתחלקות של הניגון שנחתך לחלקים קטנים בתוך הכלי זמר, משא"כ השיר ..." (לקוטי תורה ברכה צח, ד. ומפרש שזהו החילוק בין שירה בפה שהיא בקול רציף, לעומת שירה בכלי נגינה שמוציא קולות קצרים. ולהעיר שזוהי גם המשמעות של "פריטה", פריטת הקול לחלקים קצרים).

 

תערובת רוחב ומיצר: מרכיב אחד בגילוי ומרכיב אחד בהעלם

בספר המאמרים תרמ"ז ע' צג:

"כמו שארי הכלי זמר שהקול היוצא הוא מורכב בתנועות שונות והפכי[ו]ת זה מזה דוקא בעליות וירידות וכמה אופנים שונים מורכבים זה על זה במדה ומזיגה נכונה ואנו רואים בחוש, שכל סיבת העונג והתפעלות הלב אם בשמחה או בעוצב ומרירות הוא בא דוקא מהרכבות שונות שבהקול, שיש בו תנועות הפכי' בקולות קצרות, והיינו כאשר יחלק הקול לחלקים קטנים במדריגות נמוכות ובמדריגות גבוהות ומעורבים יחד במזג נכון,

וכן שיהיה ממוזג מתנועות של שמחה ותנועות של עוצב, וכל ניגון אף שעיקר הוא של שמחה, מכל מקום צריך להיות מעורב בו גם תנועות של מרירות וכן להיפך כו', ואז הוא ערב לשומע ומתעורר אם בשמחה וחדוה או בעוצב ומרירות כו', והעיקר הוא שכל תנועה כלול משניהם, והיינו שהתנועה של מרירות יש בו בהעלם צד שמחה ג"כ, והיינו הרוחב בעצם שיש בהתנועה, וכן בתנועות של שמחה צ"ל בהעלם גם העוצב והמרירות, ומהתכללות שניהם דוקא יהיה העריבות ומתיקות של שומע וכידוע וכמו ממזיגת והתכללות ב' טעמים הפכים כמו חריפות הצנון עם מתיקות הדבש במזיגה נכונה אז דוקא נעשה מרקחת ..."

·       "מדריגות נמוכות" ו"מדריגות גבוהות" – הטונים הנמוכים והגבוהים שבניגון.

·       "תנועות של שמחה" – מז'ור, "תנועות של עוצב" – מינור.

·       שמחה – "הרוחב בעצם שיש בהתנועה". ומזה מובן לצד השני, ש"עוצב" בא מכיווץ שבתנועה.

·       "כל תנועה כלול משניהם" – כי בכל אקורד, יש בו מיזוג של מרווחים גדולים וקטנים כאחד.

 

מיזוג תנועות בניגוני המקדש

בספר המאמרים עזר"ת ע' מג:

"והנה הלוים המשוררים היו צריכים לכון בשיר וכמ"ש בדוד ויודע נגן שיודע לכוין בשיר דעיקר ענין השיר הוא שיהיה בו מתיקות ועריבות הנפש עד מאד, והוא מפני שהניגון מורכב מכמה קולות הפכים, שמחה ומרירות וממוצע, עד שע"י התכללות תנועות אלו יחד יהיה התענוג והעריבות אל השומע, מה שאין כן בקול פשוט אין שום תענוג ...

ויש בזה כמה אופנים בענין ההתכללות, יש מי שמתענג מניגונים המשמחים שהתנועות של שמחה גוברים בהם, ויש להיפך כו', וכמו 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה', שמחה בצפרא רננה ברמשא כו', וכמ"ש מזה בתורה אור ד"ה רני ושמחי הב',

ואפשר על דרך זה היה גם כן ההפרש בהשיר שעל התמיד, דתמיד של שחר היה בבחי' 'שמחה בצפרא' ותמיד של בין הערבים היה בבחי' 'ורננה ברמשא' כו', וכמו בגשמיות החזנים המשוררים בראש השנה ויום הכפורים אומרים ניגונים שיש בהם הרבה תנועות וקולות מחרידים, ובמועדים בסוכות מזמרים תנועות שיש בהם קולות משמחים ומגביהים הנפש כו'.

וזהו שנאמר בדוד 'ויודע נגן', שיודע לכוין בשיר, היינו שיודע אופן המשכת התענוג עליון אם בבחי' שמחה או בבחי' רננה כו', וע"פ אופן התענוג העליון דאצילות היה ממשיך קולות הניגון בשיר שלו כו', והיינו שהקול הוא לפי אופן כוונת המוח כו'".

 

'היפוך ממר למתוק' בתוך תנועת ניגון

אדמו"ר הריי"צ במאמר ד"ה מה יפית ומה נעמת[9] מבאר את החילוק בין יופי לבין נועם, שיופי בא מעצם התכללות גוונים שונים, ואילו נועם ועריבות שבאה מהתהפכות ממר למתוק או מחריפות למתיקות, כאשר קו אחד עצמו נהפך – מתוכיות עצמו – לקו זולתו, ומביא על זה משל מפורט בחריפות הצנון בטיגון בדבש (אשר בתוך הצנון יש גם כן מתיקות, ולאידך גם בדבש יש חריפות), ומסיים – "ודוגמתו בקול ערב" – ואינו מפרט.

·       הדברים הנאמרים כאן, מובנים היטב ומבוססים ביותר בתורת המוזיקה. לכל סולם במוזיקה, ישנם סולמות "קרובים" ו"משתייכים" אליו, ולכל סולם מינורי (גבורה ומרירות) יש סולם מז'ורי (חסד ומתיקות) מקביל הבנוי ומורכב מאותם הצלילים של הסולם המינורי (או לעיתים, עם שינוי של צליל אחד בלבד, כאשר שני צלילים אחרים נשארים על עמדם). באופן כזה, יש מהלך שבו המינור נהפך למז'ור "מגופו", ולמפרע מתגלה שבפנימיותו של המינור מסתתר בו מז'ור. מהלך זה יוצר אפקט של הפתעה, איך "מעז יצא מתוק".

·       וכן יובן על פי המבואר בקונטרס 'בד קודש' לאדמו"ר האמצעי (הנ"ל) פרק ד', שיש התכללות של חסד בתוך גבורה, והתכללות של גבורה בתוך חסד, עיין שם.

·       ראה דוגמה לאתהפכא בניגון בכתבה על ניגון "אשרי העם".

·       המשל בכמה וכמה מאמרים הנ"ל לחסד וגבורה שבניגון – מטעמי מאכלים (מתוקים וחריפים), וכן ההקבלה במאמרים אחרים, בין מתיקות גשמית שבתפוח לבין מתיקות רוחנית שבניגון[10], נושא משמעות, שבתוך ניגון ייתכן לחוש 'טעמים' בדומה לטעמי המאכלים, טעמים שממלאים את כוחות הנפש כו'.

 

ציוני הרחבה והמשך למיזוג קולות

·       הצמח צדק (באור התורה בראשית כרך ה' ע' תתקד, ב) מציין בענין זה לספר אמונות ודיעות של הרב סעדיה גאון מאמר עשירי אור י"ח. – העתקתיו ויפורסם בקובץ נפרד בע"ה.

·       כתבת המשך לכאן, ניתן לראות גם בסוגיית ניגוני ישמעאל מול ניגוני יוון ואדום, שהם ניגוני מרירות מול ניגוני שמחה. ושם גם כן נזכר, שאחד מהם הוא בשמחה וכלולה בו המרירות בהעלם, והשני הוא במרירות וכלולה בו השמחה בהעלם, היינו בזה השמחה גוברת ובזה המרירות גוברת.

·       בתמונה שלמה יותר ובפרטיות יותר, עניין התכללות המדות שבניגון מבוארת במאמר ד"ה ותלד עדה (במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ובתורת חיים לאדמו"ר האמצעי), בעניין שיר פשוט כפול משולש ומרובע. ושם, שהם כנגד ארבע הגוונים, כנגד ארבע רוחות השמים, ועוד. על כך, בפרק נפרד בע"ה.