ניגון כלות הנפש
בניין ישיבת 'תורת אמת' - חברון
המצוין שבתמימים
בעל הניגון, הת' הלל פרוטקין הגיע ללמוד בתומכי תמימים בליובאוויטש. כולם כינוהו "היל'קע פוצ'פר", על שם מקום מוצאו – העיירה פוצ'פ, עיירה ברוסיה שהייתה בתוך תחום המושב (פלך בריאנסק). בפוצ'פ חיו בה ופעלו כמה חסידים, ביניהם ר' יהושע (צבי) נתן גנסין מחסידי אדמו"ר מהר"ש שהקים ישיבת חב"ד במקום. הלל נמנה בילדותו על
תלמידיו של חסיד זה, וכבר
אז נתגלה כילד פלא בעל כשרונות גדולים.
בשנת תרע"א, היה הלל בין שבעת התמימים שנשלחו ע"י אדמו"ר הרש"ב לחברון לייסד את ישיבת "תורת אמת", והוא עודנו בחור צעיר לימים. בראש אותה קבוצה עמד ר' שלמה זלמן הבלין (על ניגונו מדובר בכתבה נפרדת), ועל חבריו אז נמנו בית היתר ר' אלתר שמחוביץ, גם הוא במקור מהעיירה פוצ'פ, לימים – משפיע, ור' חצ'ע פייגין הי"ד, לימים – מזכירו של אדמו"ר הריי"צ.
הרב שמעון גליצינשטיין (אביו של הרב אברהם חנוך גליצינשטיין), שבצעירותו למד יחד עם הת' הלל פרוטקין הן בליובאוויטש והן אח"כ בחברון והכיר אותו בהיכרות אישית, מספר "קוים ושרטוטים לדמותו הרוחנית של התמים הנעלה", כתבה שפורסמה בבטאון חב"ד לפני למעלה מ-60 שנה:
"הוא היה בחור כארז, רם וחסון, ענקי ושגיא כח. מעיניו נוצץ אור בטחון עצמי, חוט של פשטות מתוח עליו, משקיע כל כוחתיו הענקיים בעבודת ה'. הוא דולג לחיי רתיחה בעבודת ה' שאין בה מנוחה. איזה אור גנוז היה בתוך נפשו הזכה, זיק קדוש טמון וטמיר במסתר לבבו ולפעמים הוא מתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית עד שאין להכירו. זהו אופיו של התמים הלל'קע, כפי שהיו קוראים לו.
הכרתיו, ראיתיו, ידעתיו. היה בחור גבה קומה, צנום וזקוף שאין לו בעולמו כי אם ד' אמות של דא"ח. הוא בילה את העת שלו ביום ובלילה, בלימוד; בהתעמקות ובהתבוננות חב"דית. שיווה לה רוח מיוחד ושם לה צורה מיוחדת. מצד אחד התרחק מחד גווניות [הבאה
מן ההרגל. ל.ל.], שיש בה יבשות וקרירות, ומצד שני מאס בהתלהבות רגעית המתלהטת ודועכת מיד. הוא כולו חדור מתינות והתבוננות. קוים אלה מסמנים אופיה של התפלה וההתבוננות של התמים המופלג הלל'קע פוצפר.
גדולי המשפיעים בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש ציינו שהיגיעה בעבודת התפלה שלו היתה לא בעיונים שכליים שבדא"ח, כי אם להביא לידי גילוי של האלקות שבחסידות. [ראה ספר המאמרים תרס"ג ע' ח. ל.ל.].
תפילה צנועה ומרשימה
ממשיך הרב גליצינשטיין: זוכרני בחול המועד סוכות האחרון לשהייתו של הלל פוצפר בחברון, בעת שתלמידי הישיבה עזבוה, האברכים וכמו כן הבחורים, הלכו ירושלימה לחוג את החג בין בני משפחתם, ובחברון נשאר קומץ מצומצם הקבועים והדיירים במקום, נכנסתי בהיכל הישיבה שבמקרה היה ריק ורק בדלת הארוכה והרחבה שבארון העשוי בקיר הצפוני, ששימש בחלקו מקום לבגדי התלמידים, רק שם מצא התמים הלל'קע מקום לתפלתו, מוסתר מעין רואה ורק קולו ישמע.
בינתים הופיעה בישיבה קבוצת מבקרים מארה"ב, שהכילה אב בא בימים ואשתו ושני בניו. לאזנם הגיע קול רנה היוצא מבין עמודי הארון, המתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית ברגש עז לבבית, מפזם לחן חב"די טפוסי. בקול נעים וחודר משנן הלל'קע את המלים "אדון עוזנו צור משגבנו" בהרגש עז כזה עד שהמבקרים עמדו משתוממים למראה זו, וזרם של דמעות התפרץ מעיניהם ובאידיש מסורס בקשו ממני לבאר להם את התופעה הזאת.
וכך היתה דרך עבודתו מדי יום ביומו, סיים את תפלתו בשעות המאוחרות של היום, וגמר בקריאת שמע על המטה לפנות בוקר.
... פעם בעת התפלה ביקר בישיבה הרה"ג ר' ליב דיין ז"ל, חבר הבד"ץ ומעמודי התווך בירושלים; הוא סקר את התלמידים בתפלתם והצביע על הלל'קע באמרו שתפלתו של הבחור הזה עושה רושם מיוחד, מעורר את הלב.
אחריתו
הרב גליצנשטיין מספר, כי מרוב התעסקותו של הלל'קע בעבודת השם, הזניח את בריאותו ובא לידי חלישות הגוף. אדמו"ר הרש"ב הורה לו להפסיק מדרך זו ולשמור על בריאות גופו.
כאשר חזר מחברון לליובאוויטש לקחוהו לצבא הרוסי. שם בצבא, לא חפץ להתגעל אף בפת נכרי, ומחמת זאת נחלש מאד, חלה ונפטר. כן, הלל'קע החל במסירת נפש ברוחניות, מסירת הרצון, והשלים במסירות נפש בגשמיות על שמירת התורה והמצוות.
[לגרסת
"לקוטי סיפורים" של הרב מרדכי פרלוב, אכן השתדלו ע"י אדמו"ר
הרש"ב לשחררו מעבודת הצבא, "והסוף היה שהוא סיגף עצמו הרבה מאד באכילה
שהיה מתענה כו' וגם כן היה ממעט בשינה . . ונעשה חולה ר"ל בחלישות הלב, ועשו
מה שעשו ועסקו עמו ברפואות הרבה מאד והיה אצל רופאים מומחים גדולים ולא הועיל
ונפטר בימי עלומיו ר"ל"].
ה'תנועה' של
הילקע
הלל'קע לא הותיר אחריו צאצאים, אך הותיר אחריו 'תנועה' של ניגון. ר' פאלע קאהן מתאר בספרו
"ליובאוויטש וחייליה" כמה מן
הבחורים ה'עובדים', וביניהם מציין את הת' הלל פרוטקין ז"ל, "שהיה
מאריך בתפילתו ושר תנועה אחת מניגון". אכן, אלו שהכירוהו שמעו ממנו את
התנועה בה היה מתפלל באופן קבוע. (בהם הרב משה ליב שפירא שלימים נהיה הראש ישיבה
של תורת אמת בירושלים. כן מסר הרב חיים שלום דייטש שי').
תנועה זו, איננה ארוכה אך עמוקה,
תנועה של געגועים והתמוגגות, נושאת בתוכה את דמותו של הילקע, שאיפה שכולה
"למסור נפשו באחד". אולי מסיבה זו, נתנו ל'תנועה' זו את הכינוי
"ניגון כלות הנפש".
הניגון כולל שתי 'בבות' (בתווים: בבא
ראשונה בשורה ראשונה ובבא שנייה בשורה שנייה). הבבא הראשונה יש לה דמיון מסוים
לתנועה המרכזית בניגון מהורודישץ (ניגון קי"ח בספר הניגונים), אותו שרו
בתומכי תמימים סניף הורודישץ (ליד ליובאוויטש) בראשות המשפיע ר' זלמן הבלין,
שכאמור היה בשנים הבאות המשפיע בישיבה בחברון. בבבא השנייה בניגונו של הילקע נשמעת
תנועה של עלייה והתרוממות הרוח.
תווי הניגון הלזה, שלא נכללו מעולם בספר
הניגונים, מתפרסמים כאן לראשונה. בכמות התווים אלו הן רק שתי שורות, אולם יש לנגן
אותן לאט, לשקוע ולטבוע בכל תו, ולחזור על הניגון שוב ושוב עד כלות הנפש...
ניגון
להת' הלל פרוטקין
(с) מכון נגינה לאור החסידות
מקורות: בטאון חב"ד גיליון 9. ליובאוויטש וחייליה. לקוטי סיפורים (פרלוב) מדור אדנ"ע סיפור קכ"ב. המשפיע (הבלין) ע' נז. תולדות חב"ד באה"ק פרק כ"ה.
הצטרף לשיחה