אנא עבדא: הניגון שהתפרסם תוך 48 שעות


תכירו ניגון חב"ד עם מילים מהזהר * כיצד כינה הרבי את מי שלימד אותו ניגון? * וכיצד הפך הניגון מאנונימי למפורסם בתוך 48 שעות * הפרופיל המלא של ניגון מחסידי אדמו"ר האמצעי שחזר כעבור 6 דורות

ניגון עם מילים מהזהר
תפילת "בריך שמיה" הנאמרת בשעת פתיחת הארון להוצאת ספר תורה, לקוחה מן הזהר הקדוש. שעת פתיחת הארון היא עת רצון, עד כדי כך ש"הוא לנו במקום ביאת מקדש לפני ולפנים" (הלבוש), ובזהר נאמר שבשעה זו נפתחים "שערי השמים, שערי רחמים המעוררים את האהבה". בלקוטי דבורים אדמו"ר הריי"צ מפליא בשם רבותינו נשיאינו הן את הסגולה שבפתיחת הארון בכלל, והן באמירת "בריך שמיה" בפרט.
מילות הניגון שאנחנו הולכים לדבר עליו היום, הן מתוך אותה תפילת "בריך שמיה" בארמית: "אנא עבדא דקודשא בריך הוא, דסגידנא קמיה, ומקמי דיקר אוריתיה, בכל עידן ועידן", ובתרגום: "הנני עבד של הקב"ה, המשתחווה לפניו, ולפני תורתו, בכל שעה ושעה". יש להעיר, שלפי הפיסוק בסידור, המילים "בכל עידן ועידן" מתחילות משפט חדש והן מוסבות כלפי ההמשך – "לא על אינש רחיצנא", ואילו לפי הפיסוק בזהר, הן מסיימות את המשפט "אנא עבדא" וכפי ששרים בניגון דידן:

קבלת עול מתוך הרחבת הנפש
האופי של הניגון הזה הוא די ייחודי. נושא הניגון הוא קבלת עול מלכות שמים, אבל נימת הניגון היא כלל לא בכיווץ ומרירות (כפי שהיה ניתן לתאר את ה"הרגש" של עבד כלפי אדונו), כי אם שמחה ועד לריקוד. הניגון משדר הצהרה, אני עבד של השם, הצהרה שהאדם מאושר ממנה וגאה להציג אותה בפני כולם (הניגון כופל ומדגיש כמה מילים שוב ושוב לחיזוק העניין). באופן מפתיע תנועת הניגון גובלת בתחושה של עליזות, תנועה זו מאפיינת במיוחד את חסידי אדמו"ר האמצעי שהיו שקועים באלקות מתוך הרחבת הנפש, "רחובות הנהר".

הניגון שהתפרסם תוך 48 שעות
מי שהביא את הניגון הזה לרבי היה החסיד ר' שניאור זלמן טייבל. ר' זלמן נולד בי"ט כסלו תרמ"ט, ובילדותו גר בדובריאנקה – אחת המושבות שייסד אדמו"ר האמצעי. כאשר הרה"ק ר' לוי יצחק אבא של הרבי עבר בעיירה, לקח את ר' זלמן לליובאוויטש וכך הוא זכה ללמוד בתומכי תמימים בליובאוויטש. ר' זלמן היה בעל חוש בנגינה, בעל קול דק וערב ואף מנגן בכינור. כאשר הגיע לרבי (תשכ"א), היה נוכח בכל סעודות החג שנערכו בדירה של אדמו"ר הריי"צ.

בסעודת לילה ראשון של חג השבועות תשכ"ט, הרבי ביקש מר' זלמן טייבל שינגן ניגון. ר' זלמן אמר שינגן ניגון הקשור למתן תורה, ניגון על המילים "אנא עבדא", באמרו ששמע את הניגון מהחסיד ר' שמעון קלפר מניקולייב. הרבי הגיב שהכיר את אותו החסיד, ושאכן היה יהודי חסידי.
למחרת בסעודת לילה השני של החג, ניגנו שוב את הניגון "אנא עבדא" והרבי ביקש שהבחורים ינגנו את הניגון הזה ביתר שאת. למחרת בסעודת היום – הרבי אמר שמן הראוי ללמד את הניגון הזה לקהל.
ואכן, באמצע התוועדות באותו היום הרבי החל לדבר באריכות על כך, שבכדי לקבל את התורה, האדם צריך להיות בהרגש נפשי של 'עבד', ובמתן תורה נעשו בני ישראל עבדי ה' (במקום עבדי פרעה) כמבואר בכמה פסוקים, ולכן – אמר הרבי – גם בנוסח "בריך שמיה" אומרים "אנא עבדא . . מקמי דיקר אורייתיה", כי ביחס לתורה צריך להיות הביטול של עבד. הרבי בפטיר, שע"י "אנא עבדא", זוכים לביאת המשיח שעליו נאמר "ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם", ומיד ביקש מר' זלמן טייבל ללמד את הניגון לקהל, ובהמשך הרבי הורה לנגן את הניגון הזה עוד כמה פעמים באותו היום.
בתקופה של השנה הקרובה הרבו לנגן את הניגון הזה בהתוועדויות של הרבי, כמו כן הרבי עודד לא פעם את הניגון "אנא עבדא" – ואף התחיל ניגון זה בעצמו – בשעת פתיחת הארון בתפילת שחרית, בימים טובים ואף בשבתות בעתות שמחה (וכן בהכנסת ספר תורה).

ננגן 'אנא עבדא' – יחד עם משיח צדקנו
במוצאי יום שני של ראש השנה תשמ"ג לחלוקת כוס של ברכה, הביאו את ר' זלמן טייבל שהיה אז כבר ישיש ודר במושב זקנים (בגיל 94). הרבי עצר את התור, החזיק את ר' זלמן בשתי ידיו, והחל לנגן את הניגון "אנא עבדא", תוך כדי שהניף בידיו לכיוון ר' זלמן כמה וכמה פעמים, כמו שרוצה להזכירו דבר מה. בתחילה הקהל החל גם לנגן, אבל כשראו שהרבי מנגן בעצמו את כל הניגון – הקהל פסק מלשיר, והרבי המשיך לנגן בעצמו (כמעט את כל הניגון) עד שר' זלמן הישיש הצטרף והחל אף הוא לנגן! ואחר כך אמר לו אד"ש: זה ["אנא עבדא"] אמור על מוצאי ראש השנה, וצום גדליה, ועשי"ת, ויום כיפור, וזמן שמחתנו, ושמחת תורה, וכל השנה כולה עד שמשיח בא. ואז ננגן את זה איתו ביחד"...
ביומנים מסופר גם שהרבי אמר לר' זלמן: אתם הרבי שלי, אתם למדתם אותי את הניגון "אנא עבדא". כל זה היה זמן קצר לפני שר' זלמן נפטר. – את כל זה ניתן לשמוע מהקלטה בניגוני התוועדויות - #5.
בספר הניגונים (חלק ב', ניגון רכ"א) נרשם כי הניגון מיוחס לחסידי אדמו"ר האמצעי מהעיר ניעז'ין, ותווי הניגון נרשמו שם מפי ר' זלמן לוין מכפר חב"ד.

מקורות: זהר ויקהל רו, א. לבוש או"ח סימן קל"ג. לקוטי דבורים ח"ב (לה"ק) ע' 308 ואילך. היכל הנגינה. המלך במסיבו. יומנים.

***
ניגון "אנא עבדא" בשעת פתיחת הארון, בעידוד חזק ע"י הרבי, בחול המועד סוכות, כ"א תשרי תשמ"א.



תגובות

כתבות נבחרות

דעם רבי'נס ניגון

ר' זלמן הבלין: ניגון שכולו כנפיים

ניגון ברכת כהנים

ניגון לר' מיכל מזלוטשוב

טעמי נגינה של תהלים

ניגון לר' אשר מניקולייב

ניגון כלות הנפש

ניגון לר' זלמן זלטופולסקי

תכירו את ניגון הניצחון

ניגון הנרות הללו: ניגון לאור הנרות