ניגון האדרת והאמונה הותיק: במילים של מלאכים

ב"ה

ישנם מספר ניגונים על הפיוט המיוחד "האדרת והאמונה". כאן נתמקד בניגון הוותיק, הרגיל והמפורסם יותר, שזכה להתייחסות לא רגילה מהרבי, ואילו על ניגוני "האדרת והאמונה" האחרים נדבר בכתבה אחרת בע"ה.
ובכן ניגון "האדרת והאמונה" הוותיק שהוא כמו "נוסח" קבוע במרבית בתי כנסת של אנ"ש, נראה מהסגנון שלו שהוא ניגון מסורתי מדורות קודמים (קשה לקבוע מתי בדיוק), ובתנועותיו מורגש פן חב"די: בסופו יש מהלך-צלילים כמו בניגון חסידי מסורתי וותיק על המילים "תקעו בחודש, בחודש השביעי, שובה ישראל".
מסתבר שלניגון זה יש גרסה מלאה יותר, ששרים אותה בכל חצרות החסידות ובקהילות אשכנז בכלל, בפיוט לשמחת תורה עם מילים באידיש: "האדרת והאמונה צו וועמען צו וועמען? – לחי עולמים", וכן הלאה. בתרגום – "האדרת והאמונה למי, למי? – לחי עולמים". ובסופו מוסיפים: "מי הוא זה, ואיזהו, זה א-לי ואנוהו" (תוספת זו האחרונה מוכרת לנו גם מהניגון הספרדי "אדון הסליחות" שנכנס לאוצר ניגוני חב"ד).
הניגון והפיוט המלא הנ"ל נזכר ונידון ע"י הרב אהרן לוין בשו"ת אבני חפץ (ח"ג ע' סב), ומופיע באלבום "הקפות" של יוסף משה כהנא.
מסתבר שגם בהתוועדויות של הרבי היו שרים את הניגון המלא עם המילים באידיש והסיומת של "זה א-לי", על פי הוראת הרבי לילדים כפי שיובא לקמן.

ממנצ'סטר ל-770: לקבל אחוזים מהניגון
מי שהעלה את הניגון על שולחן מלכים היה ר' שניאור זלמן יפה, עסקן חסידי מקושר לרבי ממנצ'סטר – אנגליה, שהיה מגיע לרבי לעיתים תכופות במיוחד לימי חג השבועות וזכה לקירובים מיוחדים.
בסעודת יום א' של חג השבועות תשכ"ט ר' זלמן יפה סיפר לרבי שבמנצ'סטר מנגנים בשבתות מברכים במהלך התפילה את הניגון 'האדרת והאמונה', והרבי נענה – "זהו דבר נכון מאד!"
למחרת, בסעודת יום ב' של שבועות, ר' זלמן יפה הודה לרבי על כך שניגנו היום "האדרת והאמונה" במהלך התפילה – שזה היה ע"פ הוראה של הרבי, בהמשך לכך שהניגון הועלה לזיכרון ע"י ר' זלמן יפה בסעודת היום הראשון כנ"ל. והרבי השיב לו שאילו הוא היה מזכיר על הניגון מלפני זה, אז גם אתמול (ביו"ט ראשון) בתפילת שחרית היו מנגנים אותו.
הרבי הפטיר שהיות ומגיע לו "אחוזים" (הרבי השתמש בביטוי "קאמישאן",commission, שפירוש – עמלה), לכן שינגן כעת את הניגון...
וכאשר ר' זלמן יפה ענה לרבי שנמצא כאן ר' זלמן טייבל, שיודע לנגן יותר טוב, הרבי נענה שלר' זלמן טייבל [שאגב, באותו החג לימד את הניגון "אנא עבדא", אך על ניגון "האדרת והאמונה"] לא מגיע לו אחוזים, ואילו לר' זלמן יפה מגיע אחוזים, ולכן עליו לנגן את הניגון הזה.
הר"ר לייזר ליין שנכח באותה סעודה העיד כי מדובר בניגון "האדרת והאמונה" הרגיל שנהוג כיום לשיר בקהילות אנ"ש. מכאן אנו למדים שהרבי עודד את הניגון, ומיד בהזדמנות ראשונה ראה לנכון להנהיג אותו במניין, עד כדי כך שהחזיק טובה למי שעורר על כך.

ר' זלמן יפה ממנצ'סטר עם הרבי

שותפים לניגון: מזכי הרבים!
בדברי הרבי שנאמרו לכאורה "על דרך הצחות" אודות שותפות ו'אחוזים' בניגון, טמון בעצם מסר חשוב:
מי שמנהיג ניגון טוב בציבור, הרי הוא בכלל מזכי הרבים, בזכותו כמה וכמה נשמות ישראל מתעוררות בתפילה, וזכות זו נזקפת לו ועומדת לו. היינו, גם אם הוא בעצמו לא חיבר את הניגון ולא עשה מאומה עם הניגון מלבד לעורר על כך שהוא ייקבע ויושר בקהל, אז יש לו "אחוזים" בצמיחה ובפירות הנפעלים באמצעות אותו הניגון.
ואגב, את ניגון "אנא עבדא" שהביא ולימד ר' זלמן טייבל, הרבי זקף את 'זכות הניגון' לר' זלמן טייבל ותמיד ביקש דווקא ממנו שיתחיל את הניגון, ולא ממי שהיה רגיל להתחיל ניגונים בהתוועדויות.

ניגון הילדים בהתוועדויות הרבי
בהתוועדות שבת בראשית תשי"ז הרבי הורה שינגנו עם הילדים הניגון "האדרת והאמונה . . זה א-לי ואנוהו". ואח"כ אמר: אינני יודע אם המחבר של ניגון זה התכוון לכך... – והרבי ביאר על שייכות בין ילדי ישראל לבין "זה א-לי ואנוהו".
בפורים תשי"ז בסיום ההתוועדות אחרי ניגון ד' בבות וניע זשוריטי הייתה הפסקה של 'לחיים', ובינתיים מישהו מהנוכחים התחיל לשיר "אז דער רבי איז דא, האדרת כו'", ו"האדרת והאמונה" של ר' שלמה דער געלער, ואז הרבי הכריז בקול שינגנו "האדרת והאמונה", ונגנו את הניגון הרגיל עם "צו וועמען צו וועמען" (שומעים זאת בהקלטה, וברקע הניגון נשמע קצת גם קולו של הרבי).
בכ"ף מנחם אב תשי"ז הרבי צוה שהילדים ינגנו הניגון "האדרת והאמונה" באמרו, שפיוט זה הוא שירת המלאכים, ולכן צריך לאומרו בזהירות כו', ומכל מקום, מצד ענין השמחה, אין זה מזיק.
בהתוועדות י"א שבט תשח"י הרבי ביקש מר' אוריאל צימר ז"ל שיודע הרבה שפות (הוא היה מתרגם את המכתב הכללי של הרבי לשפות אחרות, ובכלל – שלט ב-17 שפות), שינגן "האדרת והאמונה" שיש שם את המילים "למי למי לחי עולמים" בכל השפות, וכן עשה (מיומנו של ר' פאלע קאהן, בטאון חב"ד חוברת יג ע' לז).
בהתוועדות יו"ד שבט תשי"ט – הרבי ביקש שינגנו עם הילדים "האדרת והאמונה . . זה א-לי ואנוהו", ובהקלטה במיוחד שומעים את הילדים שרים. וכן בחול המועד סוכות תש"כ, הרבי ביקש שיושר ע"י ילדים.
הרב אוריאל פרץ צימר ז"ל

פיוט של מלאכי השרת
פיוט "האדרת והאמונה" מקורו בפרקי היכלות, המיוחס לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, פרק כ"ח. בפרקי היכלות נאמר כי פיוט זה נאמר ע"י המלאכים בשמים המשוררים תהילות לה'.
במנהגי מהרי"ל – יום הכפורים – מפליא בחשיבותו של פיוט זה: "האדרת והאמונה אומר ש׳׳ץ בנעימות ביראה ובכוונה גדולה בכפיפת ראש ובהשתחואה כי הרבה שמות וסודות כלולים בו. ואמר מהרי״ל דאין ציבור רשאים לאומרו בשאר השנה רק ביום כיפור אבל יחיד יכול לאומרו מתי שירצה במקום תחינה".
על יסוד זה, בנוסח אשכנז הפיוט נאמר רק ביום הכפורים (בדומה לנידון בגיליון הקודם בנוגע לפיוט "אנעים זמירות"), אמנם בנוסח האריז"ל מופיע הפיוט בסדר תפילת שחרית של שבת בסמוך לברוך שאמר.

ביצוע של אברהם פריד – באלבום ניגוני חב"ד "יענקל יענקל", ניגון שני במחרוזת הסיום.

תגובות

כתבות נבחרות

דעם רבי'נס ניגון

ר' זלמן הבלין: ניגון שכולו כנפיים

ניגון ברכת כהנים

ניגון לר' מיכל מזלוטשוב

טעמי נגינה של תהלים

ניגון לר' אשר מניקולייב

ניגון כלות הנפש

ניגון לר' זלמן זלטופולסקי

תכירו את ניגון הניצחון

ניגון דונאי