מאַרש נפוליון: 'דידן נצח' של אדמו"ר הזקן


הניגון האחרון, במסע האחרון
כידוע אדמו"ר הזקן חיבר בעצמו 10 ניגוני קודש, שהתחיל לחברם עוד בשבתו אצל המגיד במעזריטש והמשיך לשכלל אותם במשך תקופת נשיאותו. כאן אנחנו מגיעים לתקופה (חצי שנה) האחרונה בחייו של אדמו"ר הזקן בעלמא דין, וכאן יתועד המעשה כיצד ומדוע אדמו"ר הזקן בירר והעלה לקדושה ניגון נכרי, את מארש נפוליון.
במלחמה הקשה שהתחוללה בין רוסיה בראשות הצאר אלכסנדר הראשון לבין צרפת בראשות הקיסר נפוליון, חששו היהודים מה יעלה בגורלם עם ניצחון אחד הצדדים. כ"ק אדמו"ר הזקן תמך בניצחון של צבא רוסיה וחזה מראש את מפלתו של נפוליון הקיסר, וכמתואר בהרחבה בספר 'המסע האחרון' (מהרב מונדשיין ז"ל).
בשנת תקע"ב נפוליון העמיד 220,000 חיילים (!) לאורך גבולות רוסיה, הצבא שלו נקרא "גראנד ארמיי", הצבא הענק. באמצע תמוז תקע"ב צבא זה חצה את נהר ניימן, העומד על גבול פרוסיה – רוסיה, בדיוק על חצייה זו דיבר אדמו"ר הזקן בהקשר למארש כמתואר לקמן. (תארו לעצמכם, 220,000 חיילים שרים ביחד!). עובדה זו מפליאה את נס מפלתו של נפוליון ואת גודל הנבואה של אדמו"ר הזקן.
אבל לא רק כוח גשמי עמד לנפוליון. אדמו"ר האמצעי, במכתבו הארוך שמתאר את הבריחה של אדמו"ר הזקן ואת הניסים והנפלאות שאירעו בדרך, מכנה את נפוליון בתואר "השונא הצר הצורר והרוצח הכללי הידוע בשמו"[1] (ונמנע כליל מלהזכיר את שמו), ואשר אדמו"ר הזקן אמר עליו כי "הוא השטן המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב, הוא תוקף הקליפה והדין הקשה, היפוך החסד והטוב, רק מות ורע, וכל חיותו לפעול רע"[2]. ביטויים אלו נותנים להבין שהייתה כאן מלחמה רוחנית, מול כוחות הס"מ, ואת המלחמה הזו הוליך אדמו"ר הזקן לניצחון (בין היתר) באמצעות הניגון.

משלחת להביא ניגון לרבי
את סיפורו של מארש נפוליון סיפר אדמו"ר הריי"צ באחרון של פסח תש"ג, בסיום סעודת משיח:
אדמו"ר הזקן עזב את ליאדי עם כל בני ביתו ועם הרבה חסידים – שמילאו 60 עגלות מלבד ההולכים ברגיל ובלוויית פקידי חיל מצבא רוסיה שנשלחו לשמרם בכל דרך מסעם. ראשית המסע היה לעבור את נהר דנייפר. יציאתם לדרך בבריחה מפני נפוליון הייתה ביום שישי, ערב שבת קודש פ' ראה שחל בכ"ט מנחם אב – ערב ראש חודש אלול.
"כאשר אדמו"ר הזקן נסע מליאדי מפאת מלחמת נפוליון בערב שבת קודש מברכים אלול תקע"ב[3], הוא הורה שיודיעו לו את ניגון ה'מארש' בו חצה הצבא הצרפתי את גבול רוסיה שמצד פרוסיה. כאשר הובא הניגון והושר לפני אדמו"ר הזקן, הוא אמר כי זהו ניגון של ניצחון, ונכנס לדביקות עצומה, בסופה הפטיר: "סוף כל סוף יהיה דידן נצח"[4].
באותה שבת, אדמו"ר הזקן אמר מאמר קצר שמתייחס לסגנונות הנגינה של האומות שמבטאים את אופיים, סוגיה שנתבארה בהרחבה במאמרי "ניגוני יוון וישמעאל". נראה ברור שמאמר זה נאמר בהקשר למלחמת רוסיה וצרפת, וייתכן שישנה שייכות בינו לבין ניגון המארש שאדמו"ר הזקן ביקש לשמעו בערב שבת, יום לפני אמירת המאמר.
[אדמו"ר הזקן משווה את נפוליון מלך צרפת לסנחריב מלך אשור, ומבאר במאמר[5] כי קליפת סנחריב היא כפירה ואפיקורסות גדולה אפילו מקליפת פרעה, שהגביה את עצמו להתכחש לגמרי כו', וזה מה שהביא איתו נפוליון לנתק את האנושות כליל מעניין האמונה, וכך גם מפלתו של נפוליון תהיה כמו מפלת סנחריב – כך מתאר אדמו"ר האמצעי במכתבו הנזכר. ומעניין לציין, שמפלת מחנה סנחריב הייתה ע"י ש"שמעו שירה מפי חיות [הקודש] ומתו"[6]].


לקחת ניגון – לקחת את הכל
בהתוועדות שבת בראשית – סמוך לשמחת תורה – תשל"ד, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו התבטא, שאדמו"ר הזקן לקח מנפוליון את המארש, ועי"ז לקח ממנו גם את הניצחון[7];
ואכן, נגד הסיכויים ולמרות הניצחונות הגורפים של צבא נפוליון לאורך המלחמה, את סיומה של המלחמה הכריעו הרוסים והדפו את צבא הצרפתים.
"ניגון שנקרא על שם המנגד, 'נפוליון'ס מארש', זהו ניגון שנתברר לקדושה"[8].
אותו הניגון, המארש, נשאר כנכס שהתווסף לאוצר ניגוני חב"ד, לאחר שכמובן הועלה לקדושה על ידי אדמו"ר הזקן. ואף לא נחסרה בו הנימה הצבאית ותחושת הביטחון בניצחון, אך הפעם של צד הקדושה.

ניגון שחותם את יום כיפור: ניצחון בדין
בספר המנהגים – חב"ד מובא, שבתפילת נעילה, בקדיש האחרון לפני "תתקבל", מנגנים כל המתפללים "מארש", ואח"כ תקיעה.
אדמו"ר הריי"צ סיפר, שאצל כל אדמו"רי חב"ד, גם אצל אדמו"ר הזקן, במקום הזה (קודם התקיעה של נעילה) היו מנגנים ניגון שמחה, אלא שבשנת תרנ"ט, התחילו לנגן במקום הזה את מארש נפוליון, וזאת על פי ציווי אדמו"ר הרש"ב. וגם אצל אדמו"ר הריי"צ היו מנגנים מארש נפוליון (קובץ ליובאוויטש, תש"ה), וכן אצל הרבי נשיא דורנו.

* על סיפור דומה שחזר על עצמו כעבור שבע דורות, כאשר הרבי 'לקח' את הימנון צרפת, תוכלו לקרא כן.




[1]  אגרות קודש אדמו"ר האמצעי ע' לג.
[2]  שם ע' לה.
[3]  ראה בהרחבה בספר 'המסע האחרון' (מונדשיין).
[4]  ספר השיחות תש"ג עמ' 118 (חה"פ סצ"ז). ולהעיר שבאותה שיחה מדובר גם על ניגון מקהלת אדמו"ר האמצעי שמכוון להתקפת הנפש הבהמית.
[5]  דרוש תער השכירה, תקע"ב.
[6]  סנהדרין צה, ב, תורת חיים שמות עה, ג. שם ל, ג וש"נ
[7]  היכל הנגינה עמ' קצא, שיד, של.
[8]  שיחות קודש תשל"ד ח"א עמ' 101. מתורגם ללה"ק בהיכל הנגינה עמ' קצג.