ניגון "רחמנא דעני", ר' מאיר שלמה ינובסקי
ניגון חמישי מעשרת הניגונים שהרבי לימד בלילות שמחת תורה
כנגד ספירת התפארת, מדת הרחמים
*
השבוע
לקראת שבת סליחות אנחנו מפגישים בין ניגון הסליחות המפורסם, אחד הניגונים שהרבי
לימד, "רחמנא דעני", לבין מקור הניגון - הרה"ח ר' מאיר שלמה
ינובסקי, סב הרבי, שהיארצייט שלו חל בהשגחה פרטית השבוע בכ"ג אלול.
עדות
הרבנית חנה: הניגון של האבא
ניגון
"רחמנא דעני" הוא אחד מעשרת הניגונים אותם הרבי לימד בלילות שמחת תורה.
היה זה בליל שמחת תורה תש"כ. לאחר שנים אחדות, את הניגון "רחמנא
דעני" הונהג לשיר אצל הרבי בסיום הסליחות, ולא רק בסליחות של חודש אלול, ובליל
יום הכיפורים, אלא גם בסליחות של תעניות ציבור שבמשך השנה.
הרבי
לא סיפר אז על הרקע של הניגון, לא מה מקורו ולא מה סיפורו. מקורו של הניגון נודע
לנו מהרה"ח ר' יהודה ליב ראסקין ע"ה, שסיפר:
"בשמחת
תורה תש"כ, אחרי שכ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "רחמנא
דעני", נכנסתי אל הרבנית הצדקנית מרת חנה אמו של הרבי, והיא שאלה אותי איזה
ניגון לימד הרבי, "רחמנא דעני" עניתי. היא ביקשה לשמוע את הניגון
והשתדלתי לחזור עליו, למרות שהיה חדש ועוד לא ידענו אותו היטב, אבל היא הכירה מיד
את הניגון ואמרה: "זה הרי ניגון של אבי, רבי מאיר שלמה ז"ל"".
ר'
מאיר שלמה הלוי ינובסקי (לערך תר"י/ט"ו - כ"ג אלול תרצ"ז),
היה מה'יושבים' אצל אדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש מאחרי חתונותו ועד שנת תרמ"ג,
ולאחר מכן רבה של ניקולייב - ממלא מקומו של סבו, הרב אברהם דוד לאוואט בעל 'שער
הכולל'.
ממתינות
לשמחה ומתחנונים לתביעה
באותו
ליל שמחת תורה תש"כ וכנראה גם לא בימים הסמוכים אליו לא הייתה "שיחה"
נפרדת שהוקדשה לניגון זה, כמו שהיה בניגונים שהרבי לימד בשנים אחרות, אלא שתוך כדי
לימוד הניגון הרבי ביאר בקצרה את התוכן שלו ואת אופן הנגינה שלו. לפנינו קטעי יומן
אחדים שנרשמו מאותו מעמד מיוחד:
-
"ניגון זה צריכים לנגן תחילה במתינות, ואח"כ בשמחה, כי בתחילה הרי זו
תנועה של תחתונים, וככל שממשיכים הולכת ומתחזקת תנועת התביעה והביטחון".
-
"כשנמצאים במצב של 'תבירי ליבא', הרי בוודאי ש'ענינא'".
כבר
כאן רואים דבר מעניין. אותו הניגון עצמו, אותם הצלילים בדיוק, מקבלים משמעות שונה
בהתאם לקצב שבו מבצעים אותו. כאשר מבצעים אותו לאט, יש לו משמעות אחת, ואילו כאשר
מבצעים אותו מהר, המשמעות משתנית ואף להפכת. יש ניגונים שבמהותם נועדו לנגנם לאט,
ואם ממהרים - הורסים את הניגון. יש ניגונים, ניגוני שמחה וריקוד, שנועדו מלכתחילה לנגנם
מהר. ואילו בניגון דידן, יש בו תהליך, מן האיטי אל המהיר. במצבו האיטי, הניגון הוא
תחינה ושברון לב, ואילו במצבו המהיר הניגון הוא תביעה ודרישה. אי אפשר להתחיל
מהסוף, צריך להיכנס אל הניגון במצבו האיטי, אולם הניגון עצמו עובר תהליך, מגביר
ומרומם אל המצב השני, מצב של שמחה וביטחון.
המשכת
רחמים על כל הנמצאים בגלות
בהתוועדות
ח' תשרי תשמ"ו (התוועדויות תשמ"ו ח"א ע' 105) הרבי ביקש לנגן את
הניגון "רחמנא דעני" והוסיף כעין פירוש המילות לניגון:
'רחמנא'
- כינוי הקב"ה שהוא "אב הרחמן" ו"אב
הרחמים" (מקור הרחמים);
'לעניי'
(עניים) - אלו הנמצאים בגלות;
'ענינא'
- "בודאי יעזור ויענה לכל אחד ואחד מכם, מאתנו, בתוככי כלל ישראל".
מכאן
ניתן ללמוד אל מי מופנה הניגון. עצם ההימצאות בגלות היא מצב של עוני, "עוני
מצרים", והניגון מעורר רחמים ממקור הרחמים, שיהיה "וידע אלקים".
הניגון פועל את ה"ענינא", שהקב"ה עונה ועוזר לכל אחד עם הבקשות
והקשיים שלו, ועד לבקשה העיקרית - לצאת לגמרי מן המצב של עוני, אל הגאולה השלימה.
*
מילות הפיוט הזה מבוססות על תרגום יונתן לפסוק בישעיהו נז, טו, נתבאר במאמר
ד"ה אני לדודי תשל"ב בשם הצ"צ.
* ראה
פירוש על זה מהבעש"ט בכתר שם טוב סימן שכ"ט (שזה בהמשך לכל הצדיקים
והחסידים כו', אבל אנחנו שאיננו צו"ח כו').
שתי
בבות הניגון: מביטול לשברון
בניגון
"רחמנא דעני" ישנן שתי בבות:
בבא
ראשונה - על המילים "רחמנא דעני לעניי - ענינא",
ובבא
שניה - על המילים "רחמנא דעני לתבירי ליבא - ענינא".
כל
אחד יכול להרגיש, שהבבא השניה עולה לטונים גבוהים יותר מאשר הבבא הראשונה. לא רק
הגובה, אלא גם ההבעה של הבבא השנייה היא חריפה יותר, ויוצאת יותר ממעמקי הנפש.
כנראה שזהו ההפרש בין "עניי", שזוהי רק תחושה שהאדם הוא ריקן, לבין
"תבירי ליבא", כמבואר בתניא ש"תבירי ליבא" זה פועל לשבור את
כל המחיצות בין האדם לבין הקב"ה. על קטע המעבר בין הבבא הראשונה לשנייה -
בסוף הכתבה.
הוואלאח
של ר' מאיר שלמה
אחיינו
של ר' מאיר שלמה, ר' אברהם דוד (בר' איסר) ינובסקי, מספר:
"פעם
הגיע שליח מיוחד אל דודי הרמ"ש וסיפר לו על חתנו, רבי לוי יצחק, המתגורר
ביקטרינוסלב, שהוא רתוק למיטתו בסיבת דלקת ריאות קשה שפקדה אותו. לשמע הדברים הפכו
פני רבי מאיר שלמה להבים, הניח רגלו הימנית על הכסא והתחיל לפזם לו את ניגונו
המפורסם, מנגינת ה"וואלאח", הנקראת על שמו, במתיקות ועריבות נפלאה,
וכאשר גמר לשיר – נענה ואמר ברצינות יתירה: "אויב עס איז ח"ו עפעס
באשערט אויף איהם – וויל איך זיין דער פערבייט פאר איהם" (בתרגום: אם חלילה
משהו נגזר עליו - רוצה אני להיות במקומו).
ה'וואלאח'
הזה היה מרגלא בפומיה של ר' מאיר שלמה, כך מסופר בספר הניגונים. תווי הניגון מודפסים
שם בתור ניגון געגועים מספר ר"ג, מפי ר' פנחס אלטהויז ששמעו מר' מאיר שלמה
בעצמו. הרשב"ץ אלטהויז הקליט את הוואלאח הזה ונכלל בתקליט "ניגוני
ליובאוויטש" שלו, וכן הניגון הזה נכלל בתקליט ניח"ח #7 מושר ע"י ר'
שמואל זלמנוב.
משפחת
לויים בעלי מנגנים
מסתבר,
שחוש הנגינה היה לא נחלת ר' מאיר שלמה לבדו כי אם כשרון משפחתי.
לר'
מאיר שלמה היו שלושה אחים, ולכולם היה חלק בהיכל הנגינה. אחיו ר' מנחם מענדל
(לימים שו"ב בקרמנצ'וג), היה מביא ניגונים לליובאוויטש יחד עם אחיו ר' איסר
ינובסקי (לימים רב בקריווי ראג פלך חרסון). אגב ר' איסר היה חתנו של הבעל מנגן המפורסם
ר' אשר גרוסמן שו"ב מניקולייב. אחיהם ר' משה ינובסקי, שהיה סוחר
בחרסון, היה נוסע לאסוף ניגונים ולרשום בתווים ע"פ פקודת אדמו"ר הריי"צ.
בספרי "ניגון ארבע בבות" בנספח מופיע גילוי עקבותיו, תווים של ניגון ארבע
בבות שנרשמו מפיו באותן שנים ע"י אספן מוזיקה יהודית.
הרבנית
חנה, בתו של הרמ"ש ואמא של הרבי, אהבה מאד ניגונים, כנראה בתורשה ובחינוך
מבית אבא. אף הרבי בילדותו כאשר היה בניקולייב בבית סבו וסבתו, שמע ממנו ניגונים
ואף הרמ"ש לימד את הרבי את הניגון 'לכתחילה אריבער' של אדמו"ר
מהר"ש.
אחיינו
הנזכר של הרמ"ש - ר' אברהם דוד ינובסקי שלימים היה גר ברמת גן והיה בקשרי
התכתבויות עם הרבי, ניחן בחוש נגינה מפליא, שהיה עושה רושם על כל הבאים איתו במגע,
גם אלו שאינם דתיים.
גם
הבעל מנגן ר' שמשון חריטונוב ע"ה, יליד ניקולייב, בילדותו קיבל מר' מאיר שלמה
ינובסקי. לימים ר' שמשון שר גם בניח"ח וגם הקליט ניגונים מאביו ר' שלום,
והצטיין בחוש הנגינה שלו.
ניגונים
נוספים מהרמ"ש ומקורם
מלבד
הוואלאח הנזכר, ישנם ניגונים נוספים שמיוחסים לרמ"ש. חלקם ידוע לנו מן הנרשם
על גבי תקליטי ניח"ח, חלק ידוע מהרבנית חנה אם הרבי, וחלק ידוע מהאחים
אלטהויז, בני העיר ניקולייב שהכירו את הרמ"ש.
אחד
הניגונים הוא "ניגון לשבת ויום טוב" (ניגון ע"א), שהרשב"ץ
אלטהויז שמע אותו מהרמ"ש. סיום הניגון הוא בקטע שמח, שאחרי זה בי"א ניסן
שנת תשל"ט נהפך לניגון בפני עצמו - ניגון "וינחם לבטח" על הקאפיטל
החדש של הרבי בתהלים, פרק ע"ח, וגם כאן על תקליט ניח"ח (#16) צויין שזה
מתוך ניגון של ר' מאיר שלמה ינובסקי. (וכן יש אומרים על ניגון ע"ד).
תנועה
של 'זרקא': השלך על ה'
ברצוני
להפנות את שימת הלב לתנועה, שנראית אופיינית לניגוניו של ר' מאיר שלמה. היא מופיע
הן בניגון "רחמנא", הן בוואלאח, וגם בכמה ניגונים נוספים שמיוחסים אליו.
אדמו"ר
הזקן מדבר בלקוטי תורה על טעם הנגינה של 'זרקא': "זרקא - דאזדריקת למעלה
מעלה .. נזרקים בקדש העליון שלמעלה מהשתלשלות". והוא מביא משל על כך מעץ
ברוש, שהוא ארז גבוה ורענן, "שיכולים לכפוף ראשו עד למטה מאד וכשיעמידו
עליו איזה דבר אח"כ כשיגביה מאליו ויעמיד על עמדו יזרק ויגביה אותו דבר למעלה
גם מראשו כנודע".
ובכן,
בניגוניו של ר' מאיר שלמה, יש תנועה שהיא כעין "זרקא", הניגון נזרק
מנמוך אל הגובה. (כך הוא בניגון הוואלאח בחלקו הראשון. ובניגון פ"ו מתחיל
בתנועה כזו באופן בולט מאד). תנועה זו שזורה לאורך הניגון בקטעים שונים, ומבטאת
איך שהאדם "זורק" ומשליך את עצמו למעלה. כמו במשל עץ הברוש, שהעץ נזרק
ומגביה את החפץ שהעמידו עליו, כך גם בניגון - יחד עם הניגון ה"נזרק",
"נזרק" גם האדם המנגן, הוא נזרק למעלה, להיות קדם הוי'.
בניגון
"רחמנא דעני", תנועה זו מופיעה במעבר מבבא ראשונה לבבא שנייה, על המילה
"רחמנא" בפעם השנייה. אפשר להרגיש, שבתנועה זו באה עיקר העלייה
וההתרוממות של כל הניגון כולו.
ויהי
רצון שע"י העיסוק בניגון ובקריאה "רחמנא דעני", אב הרחמים יעננו
ויציאינו מן המיצר אל המרחב, ע"י משיח צדקינו בקרוב ממש.
הצטרף לשיחה