ניגון של משכני אחריך נרוצה
בספר
התולדות אדמו"ר מהר"ש (שבעריכת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו)[1]
הובא המעשה הבא (להלן תרגום חפשי מאידיש):
פעם בא
[אל אדמו"ר מהר"ש] חסיד אחד בעל עסק, שתמיד החזיק
אצלו בחיקו את השערי אורה ושער האמונה והיה בקי בהם. כשנכנס על יחידות שאלו
אדמו"ר מהר"ש באיזה שעה הוא קם בבקר ומה הוא עושה, מה הוא עושה לפני
התפלה והשיבו: שלומד דא"ח. והוסיף שבעת התפלה ג"כ חושב בדא"ח וגם
אחר התפלה מהרהר הוא בחסידות. וישאלהו ע"ד קריאת שמע על המטה והשיבו שגם אז חושב
הוא חסידות – כי בעל עסק היה לפנים ורוב זמנו היה עוסק בחסידות ובתפלה – ויאמר
אדמו"ר מהר"ש: זה הכל מה שאתה חושב אודות אלקות, ואימתי חושב אתה אודות
עצמך? החסיד התעלף, אמר לו אדמו"ר מהר"ש שלהתעלף לא צריך, רק צריך
לעשות, וקרא להר' פיניע ליב המשרת, הוא הוציא אותו ועוררוהו מעלפונו. ובעת שהחסיד
יצא מחדר היחידות נגן אדמו"ר מהר"ש הניגון של משכני אחריך נרוצה. פיניע
ליב המשרת קירב את אדמו"ר הרש"ב שהיה אז ילד בעונת הבר מצוה או סמוך
לאחר הבר מצוה והראה לו איך שאביו אדמו"ר מהר"ש מנגן הניגון של משכני,
אדמו"ר הרש"ב ביאר מדוע ניגן אז אדמו"ר מהר"ש הניגון של משכני
אחריך נרוצה. עד כאן המעשה.
*
רואים מכאן,
שבזמן אדמו"ר מהר"ש היה "ניגון של משכני אחריך נרוצה".
מהניסוח
"ניגון של משכני" ולא "ניגון משכני", ייתכן שזהו ניגון
ללא מילים, אך בעיקר מובן מזה שהניגון מבטא בתנועותיו את העניין של "משכני
אחריך נרוצה".
ויש
לבאר – בדרך אפשר – את הקשר בין תוכן היחידות הנ"ל לבין התוכן של "משכני
אחריך נרוצה" (מה שביאר אדמו"ר הרש"ב), על פי המבואר בחסידות[2]
ש"משכני" הוא בלשון יחיד משום שזה מוסב על הנפש האלקית לבדה, ואילו "אחריך
נרוצה" הוא בלשון רבים משום שזה מוסב על נפש האלקית ונפש הבהמית יחד.
והנה בתוכן
היחידות הנ"ל ישנם שני עניינים בעבודת האדם: (א) האדם צריך "לחשוב אודות
אלקות", (ב) האדם צריך "לחשוב אודות עצמו" (שזה היה חסר לאותו החסיד).
כעת יש
לומר, ש"לחשוב אודות אלקות" הוא ענין 'משכני', שכן המחשבה אודות אלקות וודאי
מעוררת את הנשמה האלקית, ובכללות הוא שדברי חסידות הם דברי אלקים חיים שמושכים את
הנשמה – 'משכני' – מלמעלה, אולם אח"כ צריך האדם "לחשוב אודות
עצמו", היינו לעבוד גם עם הנפש הבהמית שלו, והוא ענין 'אחריך נרוצה'
כנ"ל. וזהו הטעם, שבהמשך ליחידות הנ"ל ניגן אדמו"ר מהר"ש דווקא
את הניגון של 'משכני אחריך נרוצה', משום שהיה צריך להמשיך אצל אותו החסיד מ'משכני'
ל'אחריך נרוצה', ועכ"פ ישנה שייכות בין תוכן היחידות לבין הפסוק משכני.
*
והנה
בספר הניגונים לא מופיע ניגון בשם "משכני", ולעת עתה לא מצאתי מי שיכיר ניגון בשם זה. ייתכן שזהו ניגון שידוע
ורגיל גם היום, אלא שהכינוי שלו המבטא את תוכנו הפנימי (משכני אחריך נרוצה) נשכח,
כפי שישנם הרבה ניגונים שאנחנו לא יודעים את הסיפור שמאחוריהם. ויש לחפש ולאתר את
הניגון, אם ע"י חקירה אצל בעלי שמועה ואם ע"י העיון הנכון בניגונים המסורתיים ולבחון אותם על תוכן הביאור של משכני אחריך נרוצה, שיש על פסוק זה ביאורים בתורת
החסידות.
בכללות, בניגון זה תהיינה שתי בבות: בבא ראשונה שמבטאת "משכני", איך שמושכים את האדם מלמעלה, ובבא שנייה תבטא "אחריך נרוצה". מכאן ניתן לקחת הסתכלות חדשה מעניינת על ניגונים רבים, שבתחילה הם איטיים, והחלק האחרון שלהם הופך להיות מהיר (כמו למשל, ניגון זשעבינער הארץ). החלק הראשון האיטי בניגון מופנה בעיקר לנפש האלקית, ואילו החלק האחרון המהיר - הוא בבחינת "אחריך נרוצה" שסוחף את הנפש הבהמית.
ותן לחכם ויחכם עוד ואשמח למי שיעיר בנושא.
בכללות, בניגון זה תהיינה שתי בבות: בבא ראשונה שמבטאת "משכני", איך שמושכים את האדם מלמעלה, ובבא שנייה תבטא "אחריך נרוצה". מכאן ניתן לקחת הסתכלות חדשה מעניינת על ניגונים רבים, שבתחילה הם איטיים, והחלק האחרון שלהם הופך להיות מהיר (כמו למשל, ניגון זשעבינער הארץ). החלק הראשון האיטי בניגון מופנה בעיקר לנפש האלקית, ואילו החלק האחרון המהיר - הוא בבחינת "אחריך נרוצה" שסוחף את הנפש הבהמית.
ותן לחכם ויחכם עוד ואשמח למי שיעיר בנושא.
הצטרף לשיחה