תנועה של סדר השתלשלות - בניגונים




משל משלשלת של טבעות
בכמה מדרושי חסידות מבואר המושג "סדר השתלשלות" במשל משלשלת [=שרשרת[1]] ארוכה של טבעות[2]. וכה מבאר אדמו"ר הריי"צ את פרטי המשל והנשמל[3]:
"ולכן נקרא השתלשלות, כמו שלשלת הארוכה הנעשית מטבעות, דראש טבעת התחתונה אחוזה בסופה של הטבעת העליונה, וסופה של הטבעת העליונה נכנסת בראשה של הטבעת התחתונה, וכן הן טבעות זו למעלה מזו בשלשלת ארוכה, דגם הטבעת היותר אחרונה יש לה ערך ושייכות אל הטבעת היותר עליונה[4], וכן הוא בעילה ועלול, שהעילה הוא רוחני והמדריגה התחתונה שבה הוא מקור למדריגה העליונה שבעלול שהוא גשמי, ונמשך ממדריגה למדריגה מן הרוחני אל הגשמי".
נמצא כי:
א.       סדר השתלשלות, פירושו שאין קפיצה מעל לדרגות, אלא הליכה בהדרגה.
ב.       היות וכל דרגה מסתיימת באיזשהו שלב, הנה בכדי לעבור אל הדרגה הבאה, צריך לצאת שוב מתוך הדרגה הקודמת. מפני שמקור הדרגה התחתונה נמצא בתוך הדרגה העליונה. – זהו ההבדל בין שלשלת טבעות, לבין חוט אחד ישר מלכתחילה, שגם בו אין "דילוגים", אולם גם אין בו חזרות והעכבות.

שלשלת בתנועות של ניגון
רעיון זה של השתלשלות מדרגה לדרגה מלמעלה למטה ללא דילוג, כאשר "ראש הטבעת (המוזיקלית) התחתונה אחוזה בסופה של הטבעת העליונה", נמצא בכמה ניגוני חב"ד. לפנינו מספר דוגמאות בולטות:
·        ניגון ברכת כהנים (למקהלת אדמו"ר האמצעי) – בתנועת הפתיחה של הניגון[5]. בכל טבעת – שלשה צלילים עוקבים (שהם – ראש תוך וסוף של הטבעת), כאשר ראש הטבעת הבאה נעוצה בתוך האמצע של הטבעת הקודמת:



·        ניגון הודיעני ה' קצי (לאדמו"ר הצמח צדק) – בנגינה על תיבת "אדעה"[6]. בדוגמא זו כל טבעת מורכבת מארבע צלילים עוקבים.

·        ניגון לרי"מ מפולטווה (ניגון מ"ה) – בבבא השלישית, בירידה מן השיא העליון של הניגון עד לשיא התחתון.
·        ניגון געגועים מקרמנצ'וג (ניגון ר') – בבבא השלישית, כנ"ל.
·        ניגון לשבת ויום טוב (ניגון צ"ו) – בבבא שלישית. לעומת הדוגמאות הקודמות, בניגון זה הטבעות הן מושלמות: כל טבעת חוזרת ונסגרת בחלק העליון שלה (בסיבוב של '360 מעלות'), ולאחר מכן הטבעת הבאה מתחילה ממקום האמצע של הטבעת הקודמת.

·        ניגון לשבת ויום טוב (ניגון פ"א/ניגון אבי"ע[7]): בניגון זה, הגג של העולם התחתון הוא הוא הקרקעית של העולם העליון.

סדר השתלשלות בניגון
כעת, ניתן לראות בכללות יותר, לא רק לגבי תנועה אחת רציפה, כי אם לגבי ניגון. הצורה הנהוגה בניגוני חב"ד היא, שהניגון מתפתח מבבא לבבא, ועולה בכל בבא לטון עליון יותר. למשל – בניגון ד' בבות. ניתן לעקוב, כי הבבא המאוחרת איננה מנותקת במנעד (=תווך גובה מוזיקלי) שלה מן הבבא שלפניה, כי אם "אחוזה" בה בתחתיתה.
צורה זו מורה על "סדר השתלשלות" בניגון, שבו כל חלק קשור אל החלק שלפניו ואל החלק שאחריו. מחוקיות זו נובע, כי החלק התחתון ביותר בניגון – יש לו קשר ושייכות אל החלק העליון ביותר, כנ"ל מדברי אדמו"ר הריי"צ.
ויש להעיר בכל זה מן הקטע הבא ממאמר אדמו"ר הריי"צ[8]: "וזהו ג"כ הטעם שהניגון נקרא 'שיר' להיות שהוא בא בעיגול ממש כעיגול הטבעת, דהנה אנו רואים בחוש וידוע לכל יודעי נגן בקולות התנועות של הניגון המורכבים, שכל אחד מהם מתקשר אל חברו ומשתלשלים מתנועה לתנועה עד שיש קשר וחבור גם לסופו של ניגון עם התחלתו, שהרי מיד כשמסיים את הניגון הכריחו לחזור לראש הניגון, וכאלו סופו עם תחלתו נמשכים בהמשך אחד, ובאם שלא יחזור לראש הניגון מיד שיסיים את סופו הרי זה כאלו נשאר באמצע הענין והכוונה, נמצא שהניגון בא בעיגול דוקא".

למעלה מהשתלשלות – בניגון
מכל זה מובן לצד שני, לגבי תנועה שמבטאת מהלך שלא כפי סדר השתלשלות, או "למעלה מסדר השתלשלות", והוא כאשר הליך הצלילים מדלג מעל כמה מדרגות בסולם המוזיקלי, וכפי שנתבאר אצל ניגון לכתחילה אריבער.



[1]  רש"י פ' תצוה כח, כב: שרשרת בלשון עברית כשלשלת בלשון משנה. וראה שבת מח, ב.
[2]  ראה לקוטי תורה ברכה צה, ה. המשך תער"ב ח"ב ע' תתמג.
[3]  ספר המאמרים תרפ"ט ע' 154.
[4]  פרט זה נתבאר יותר בהתוועדויות תשי"ב ח"ו ע' שיב.
[5]  ראה "ניגון ברכת כהנים" (לייבמן), ושם הקבלה בקטע זה לניגון "והכהנים" בסדר העבודה של יום הכפורים.
[6]  ראה "טעמי תהלים" (לייבמן), ושם שתי נוסחאות בקטע זה והקבלתם לטעם ה'רביע' בטעמי הנגינה של הימים הנוראים.
[7]  ראה בספרי "ניגון ארבע בבות" בנספח, שניגון זה היה נקרא הליובאוויטש ניגון אבי"ע.
[8]  ספר המאמרים תש"ב ע' 48.