הניגון, שנלמד תוך כדי בריחה ברכבת בזמן המלחמה
מספר המשפיע ר' מענדל מורוזוב ז"ל:
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, והגרמנים התקרבו למוסקבה,
הוא מיהר לקחת את אימו והם ברחו מזרחה, לטשקנט שבאוזבקיסטן. במהלך הנסיעה ממוסקבה
לטשקנט, עלה על הרכבת יהודי עם זקן מלא, מראה שהיה נדיר ברוסיה באותם ימים. הוא
ניגש אל ר' מענדל מורוזוב והתעניין לזהותו, וכאשר שמע שהוא הבן של ר' חאניע
הי"ד, התיישב לידו ולימד אותו ניגון. ר' מענדל התעניין לזהותו של החסיד,
ונודע לו כי שמו ר' משה חריטונוב. ר' מענדל הכיר את אחיו, ר' אהרן ור' שלום, בפרט
את ר' שלום שהיה עובר לפני התיבה במניין של אדמו"ר הריי"צ בראש השנה
בלנינגרד (פטרבורג).
לימים, כאשר ר' מענדל הגיע לקראונהייטס (בשנת
תשי"ג), וניגן את הניגון הזה, הוא לא היה מוכר לשאר ה'מבינים' בניגונים
חסידיים. הרה"ח ר' משה טלישבסקי ז"ל, שהקליט את סדרת ניח"ח, ביקש
מר' מענדל לנגן את הניגון. ר' מענדל ביקש להיות בטוח שהוא מנגן היטב, והתקשר לר'
שמשון (בר' שלום) חריטונוב, אחיינו של ר' משה חריטונוב, והשמיע בפניו את הניגון.
ר' שמשון נענה שהוא מעולם לא שמע מאביו את הניגון הזה, וגם זה לא נשמע כמו הסגנון
של אביו... אולם כעבור מספר ימים התקשר ר' שמשון אל ר' מענדל ואמר שחיפש בין כתבי
אביו, ומצא שם את תווי הניגון הזה...
עד כאן, מסיפורו של ר' מענדל מורוזוב, וכעת נשלים את
התמונה.
*
על איזה ניגון מדובר?
ר' אברהם שי' חריטונוב מקראונהייטס, בנו של ר' שמשון
ז"ל ונכדו של ר' שלום ז"ל חריטונוב, מספר שמדובר על "ניגון לשבת
ויום טוב" מס' 75 בספר הניגונים, שבאותם ימים אכן לא היה מפורסם.
ר' משה טלישבסקי הפיק את הניגון הזה בתקליט ניח"ח#13 שיצא לאור לי"ב תמוז תשל"ז.
הצטרף לשיחה