ניגון "והריקותי לכם ברכה" מיוחס לאדמו"ר הזקן
הרה"ת
לב לייבמן
מכון הנגינה לאור החסידות
עד בלי די: ההמשכה
של הגאולה
בייעודי הגאולה הקרובה
נאמר בנביא: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י). בהשקפה ראשונה
המילים "עד בלי די" לכאורה אינן מובנות, על כך שואלת הגמרא: מאי 'עד בלי
די'? אמר רמי בר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די! (תענית ט, א). על לשון הפסוק
ומאמר חז"ל זה, קיימים שני ניגונים בניגוני חב"ד, האחד מהיר והשני איטי.
הניגון המהיר שהוא גם המסורתי יותר, הפך עם השנים לניגון תדיר בהתוועדויות של הרבי
בסיומן, אך גם הניגון האיטי זכה להתייחסות מיוחדת. על כל זאת בכתבה שלפנינו.
אצל הרבי: הניגון
של המשקה
את הניגון
"והריקותי לכם ברכה" המהיר ניגנו אצל הרבי כבר מתחילת הנשיאות, בשנת
תשי"א. פעמים רבות הרבי היה מתחיל את הניגון בעצמו. בהקלטה של הרבי,
ב"ניגוני התוועדויות" #6, ניתן גם לשמוע הטעמה ייחודית לצלילים בחציו
השני של הניגון, קצת שונה מן הנוסח שרגילים לשיר. תווי הניגון הודפסו בספר
הניגונים כרך ראשון ניגון ק"ס, וביצוע של הניגון נכלל בתקליט ניח"ח #1.
בשנים המאוחרות יותר, ניגנו "והריקותי לכם ברכה" תמיד בסוף התוועדות
לאחר חלוקת (בקבוקי) משקה ע"י הרבי.
הניגון שמעורר לצדקה
עד בלי די
הפסוק מקשר את
הברכה "עד בלי די" כשכר על הפרשת מעשר: "הביאו את כל המעשר . .
ובחנוני נא בזאת . . אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי
די". ייתכן וזהו המקור לכך, שהרבי קישר כמה פעמים את הניגון עם מגבית של
צדקה:
בהתוועדות פורים
תשט"ז, בהקדמה לעריכת מגבית לקופת רבינו, אמר הרבי: ... ברכתו של הקב"ה
"עד בלי די", שלא בערך למעלה מה"כלים" הגשמיים שמכינים מצד
אתערותא דלתתא. ולכן: ינגנו עתה הניגון "והריקותי לכם ברכה",
ובשעה שמנגנים, יתנדב כל אחד ככל יכלתו, במזומן או בהתחייבות, ואלו שנותנים
בהתחייבות – יסלקו בהקדם את התחייבותם, "התחייבות" שהיא זכות גדולה
ביותר. וההשתתפות ב"קופת רבינו" תמשיך "ברכה עד בלי די", בבני
חיי ומזוני רויחי, לכל אחד ואחת בהמצטרך לו. – כ"ק אדמו"ר שליט"א
התחיל לנגן "והריקותי לכם ברכה".
בדומה לכך, במגבית
לרשת אהלי יוסף יצחק, במהלך התוועדות י"ג תמוז תשי"ט, הרבי אמר: מסתמא
יחלקו את הפתקאות, וינגנו "והריקותי לכם ברכה",
ואכן יתנו "עד בלי די". – לפי זה, הניגון
מכוון לא רק כלפי שמיא, שהקב"ה נותן ברכה עד בלי די, אלא גם על עבודת האדם:
האדם צריך לתת מעצמו "עד בלי די".
וכן הרבי דיבר
בהקשר לניגון, שכאשר מבקשים מהקב"ה שישפיע ברכה עד בלי די, צריכים להתנהג
באופן של "עד בלי די", למעלה מהגבלות, לצאת מההגבלות (שיחת אחרון של פסח
תשי"ב).
בהזדמנות אחרת אמר הרבי
כי הפסוק (והריקותי לכם ברכה) מדבר על לעתיד לבוא, שאז תהיה המשכת הברכה "עד
בלי די". והיות וכל הגילויים העתידיים תלויים במעשינו ועבודתינו, לכן העבודה
עכשיו צריכה להיות "בכל מאדך", בלי גבול, וכך הקב"ה יתחיל לגלות את
הגילויים של לעתיד עוד בזמן הגלות (שיחת שבת פרשת מקץ תשח"י).
סברת הרבי: ניגון אדמו"ר
הזקן
באחרון של פסח
תשי"ב ניגנו את הניגון אצל הרבי, והרבי נענה כי "יש סברא שניגון זה
הוא ניגון של אדמו"ר הזקן"[1].
מעניין שהרבי לא
אומר שזוהי "שמועה", או "מסורת", אלא משתמש בביטוי
"סברא". בנוסף על כך, שמה שאצל הרבי רק "יש סברא" אצלנו הוא
דבר הפשוט, שזהו אכן ניגון של אדמו"ר הזקן[2], הנה עצם הסברא של
הרבי היא ודאי סברא שיש בה טעם. על כן נראה למצוא בניגון זה "תנועה"
שנמצאת בניגון אחר מאדמו"ר הזקן. כמובן, ההצעה הבאה היא בדרך אפשר על דעת
עורך הכתבה, והבוחר יבחר.
ובכן, פתיחת הניגון
על המילים "והריקותי לכם ברכה" פעם ראשונה – זוהי אותה 'תנועה' כמו הפתיחה
של ניגון דבקות לתפילות שבת, מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן (ניגון
קע"ח בספר הניגונים). לפנינו השוואה בין שני הניגונים בתווים, עליה ניתן
לראות כי הפתיחה זהה:
בקווים כלליים,
קיים דמיון גם בהמשך הניגונים: הן בצליל השיא העליון שלהם, הן בשיא התחתון אליו
יורדים, והן בכך שיש בהם מעבר לתנועה בשינוי לסולם של מז'ור כדלקמן.
תנועות הניגון
ופשרן
המילים "עד
בלי די" נכפלות בניגון שלוש פעמים. בפעם הראשונה – התנועה על המילים הללו היא
בהמשכה, כדרכה של ברכה. בפעם השנייה, המילים "עד בלי די" באים בצעקה –
בצליל גבוה, למעלה מעלה. ואילו בפעם השלישית, "עד בלי די די די די די" –
התנועה באה בהמשכה עד למטה מטה: כל "די" יורד במורד הצלילים לדרגה נמוכה
יותר עד לתחתית הניגון (כי אחרי העלייה הגדולה, באה ההמשכה למטה ביותר).
התנועה האחרונה
בניגון, על המילים של מאמר חז"ל, "עד שיבלו שפתותיכם מלומר די די
די" – נשמעת בה תנועה של אושר (בשינוי מפתיע לסולם מז'ור. שינוי דומה קיים גם
בניגון לתפלת שבת של אדמו"ר הזקן כנ"ל, ובתנועה אחרונה של ניגון
ההשתטחות לאדמו"ר הצמח צדק).
'והריקותי' נוסח
ניקולייב: אלטהויז מצטרף מגן עדן
קיים ניגון נוסף על
המילים "והריקותי לכם ברכה", ניגון מניקולייב. לעומת הניגון הראשון שהוא
מהיר, הניגון השני הוא איטי. ר' שמואל בצלאל אלטהויז מבצע אותו בתקליט "ניגוני
ליובאוויטש" (#2, ניגון אחרון), ומובא מפיו בספר הניגונים ניגון ר"פ. על
גב התקליט (פטיפון) נאמר שזהו ניגון ניקוליובי, הולחן ע"י אחד מהאחים
חריטונוב, והובא לבית מדרשו של הרבי ע"י ר' פנחס אלטהויז.
בי"ב תמוז
תש"כ אחרי שנגנו "והריקותי" הרגיל, ביקש הרבי מר' בנימין אלטהויז
שינגן הניגון "והריקותי לכם ברכה" בנוסח שלימד אביו ר' פיניע אלטהויז
בחג השבועות של אותה שנה. בהזדמנות אחרת (בסוכות תשכ"א), הרבי קרא לניגון זה
"והריקותי לכם ברכה החדש".
פיניע נפטר בט'
אייר תשכ"ג. בחג הגאולה י"ב תמוז אותה שנה, הרבי הזכיר בהתוועדות כי
פיניע היה מאלו שנטלו חלק בשחרורו של אדמו"ר הריי"צ בתרפ"ז,
ו"מצד הקירוב שהיה לו עם בעל השמחה והגאולה (אדמו"ר הריי"צ)
– מסתמא גם הוא מתוועד עתה בהתוועדות של י"ב-י"ג תמוז... (במילים
אלו הרבי בכה). וכיוון שיש את הניגון שלו "והריקותי לכם ברכה", שהיה
רגיל לנגנו, ומסתמא ישנם כאן כאלו שמכירים את הניגון, ינגנו את הניגון
"והריקותי לכם ברכה", ומסתמא גם הוא שם יצטרף לניגון...".
נראה, שהניגון
"והריקותי" מניקולייב איננו ניגון אחר לגמרי, אלא אותו הניגון
ב"נוסח אחר". זהו "עיבוד" של הניגון המקורי (המיוחס
לאדמו"ר הזקן), ע"י חריטונוב, לסגנון "התרחבות הלב" האופייני
לניגוני ניקולייב. ואפשר לשמוע היטב כי הפתיחה היא זהה בשני הניגונים, אותה הפתיחה
עליה דובר לעיל בהקשר לניגון לתפלת שבת של אדמו"ר הזקן.
·
אומרים כי הרב חאדאקאוו
ז"ל, המזכיר הראשי של הרבי, היה מתפלל עם תנועה מניגון "והריקותי"
האיטי (מניקולייב), בחלק שללא מילים (תנועה עקשנית).
פסק דין חמור
בניגון, אך העיקר – מתוך אחדות...
בפועל הקהל הרחב
הכיר תמיד את הניגון "והריקותי לכם ברכה" המהיר, ופחות הכיר את הנוסח
האיטי, מניקולייב. בשבת סליחות תשמ"ב נגנו את הניגון "והריקותי"
האיטי אך באופן בלתי מסודר, כל חלק בקהל אחז בחלק אחר מן הניגון ונהיה בלגן.
בעקבות זאת הרבי נענה, שלמרות הטבע של יהודי להשיב על כל דבר ב"איפכא
מסתברא", בכל זאת, בגלל גודל החשיבות של אחדות ישראל, צריכים כולם לנגן באופן
אחד. וכאן הרבי חייך: "אינני מתכונן להכריע מה היא הגרסה הנכונה בניגון
זה, כי אין זה ענייני להכריע בין "הרים גבוהים" ולפסוק "דין
תורה", ופרט "דין תורה" חמור כזה... ועל אחת כמה וכמה כאשר נמצאים
ביום השבת שאין דנין דין בשבת!..".
מקורות: תורת מנחם
התוועדויות. היכל הנגינה (הרב זושא וולף). לביאור מאמר חז"ל "עד שיבלו
שפתותיכם" על פי חסידות ראה המשך תער"ב ח"א ע' רנח ואילך. – עד ע'
רעו. וראה גם ספר המאמרים אידיש ד"ה והריקותי.
הצטרף לשיחה