ניגון "אנה אלך מרוחך"
בית כנסת חב"ד אהל יצחק, רח' בעל התניא בשכונת מאה שערים, איפה שהיה מתפלל ר' ניסן ז"ל
בספר הניגונים בחלקו האחרון מופיע
ניגון "אנה אלך מרוחך" (ניגון מספר רנ"ו), ניגון חב"די עתיק
יומין שניגנוהו בליובאוויטש, שנדמה כי לא זכה עד כה כל כך לפרסום בקרב הקהל.
ניגון זה היה רגיל בפי המשפיע ר'
ניסן הורוויץ ז"ל (תרנ"ג-תשכ"ז). ר' ניסן למד בישיבת תומכי תמימים
בליובאוויטש ונשלח לחברון בקבוצה הראשונה, יחד עם הת' הלל פוצ'פער ובראשות המשפיע
ר' זלמן הבלין (על ניגוניהם של הלל פוצ'פער ור' זלמן הבלין כבר הבאנו בכתבות
קודמות). כבר בישיבה בחברון, נבחר ר' ניסן בתור בחור להיות המשפיע וללמד חסידות
לבחורים. ולאחר נישואיו נהיה ר' ניסן למשפיע בירושלים, בישיבת הצמח צדק.
"עד שעות המאוחרות של היום, מידי יום
ביומו, היה נראה כשהוא יושב מעוטר בטלית ותפילין וכל כולו שקוע בהתבוננות פנימית,
ומפזם לו חרישית נגוני עבודה חב"דיים עמוקים, כאשר מעיניו זולגות מעיינות דמע
של תשובה, געגועים נפשיים, או שמחה ותענוג דקדושה, המכבסים כל רבב גם הדק שבדק,
ובהרטבתם את פניו מוסיפים הם אצילות לאצילות פניו. פינת התפילה שלו שהיתה מאויישת
מברבית שעות היום, שמשה לרבים למקור התעלות נפשית, והתנערות מאבק ימות החול, גם
בעצומם של החיים הסואנים האפורים והמולתם. רבים נהגו בקביעות להכנס אף לרגע לבית
המדרש בכדי להעיף מבט על היהודי הזוהר שעודנו יושב, ועומד לפני ה' אחוז דביקות
במחו ולבו ושופך את נפשו בקטעיה הנפלאים של ברכת יוצר אור ... כשכל מילה ומילה
היוצאים מפיו בנעימה קדושה, נשמעת כעולם מלא בפני עצמו כאשר כולו שקוע בתוך תיבות
התפילה, מבלי לחוש כלל על הנעשה מסביבו ... חותני הגה"ח רבי יהודא זונדיל הגר
זצ"ל, נדהם ממש, כשעל פי ההשגחה העליונה נתגלה לו בפעם הראשונה מחזה נהדר
בקדש זה, ולא פסק מלדבר על כך, בהתפעלות עצומה" (מתוך תיאורו של ר' שמואל
אליעזר שי' הלפרין יו"ר איגוד הצאצאים)[1].
רבים מספרים, שר' ניסן היה מתפלל
בניגון זה של "אנה אלך מרוחך". בספר הניגונים במפתח לניגון זה נאמר, כי "ניגון
זה היה מרגלא בפומיה של החסיד המשפיע הרה"ח ר' ניסן הורוויץ ז"ל
מירושלים עיה"ק ת"ו, נרשם מפי ר' אליעזר פרלשטיין [ז"ל]
מירושלים". והקלטה זו שבאוסף "היכל
הנגינה" – היא מפי הרב אליעזר פרלשטיין.
בקובץ "לקט ופרט"[2] לר' טוביה
שי' בלוי, נמצא מכתב שר' טוביה כתב לרבי בכתב ידו לפני מעל 60 שנה, מכתב שנחשף
לאחרונה, ובו שואל על הניגון הזה:
"ב"ה, ירושלים, יום ד'
י"ב מרחשון תשי"ז
אל כ"ק אדמו"ר שליט"א
הננו מצרפים פה תוי נגינה לשני שירים המיוחסים
ע"י מישהו לאדמו"ר הזקן.
א. אנה אלך מרוחך וכו'.
הרה"ח ר' ניסן הורויץ שי' משפיע
בביהכ"נ אנ"ש בשכונת מאה שערים פעיה"ק מנגן את הניגון הזה בתור
נגון אדמו"ר הזקן, לפי דבריו שמע את הנגון עוד בנערותו לפני יותר מחמשים שנה
במקום מגוריו בעיירה בפלך מאהליב בין מחסידי ליובאוויטש ובין מחסידי קאפוסט כנגון
אדמו"ר הזקן...
[הניגון השני – ולירושלים עירך, שהחזן ר'
שלמה זלמן רבלין אומר אשר בצעירותו שמע כמה פעמים בהתוועדויות אנ"ש חסידי
חב"ד בעיה"ק חברון את הניגון כניגון אדמו"ר הזקן]
מרדכי
ראובן בן דבורה רוקח
טוביה
בן רחל תמרל בלויא"
ר' מרדכי רוקח ז"ל החתום
ראשון במכתב, בעל תפילה ובעל שמועה בניגונים, הוא היה זה שהביא את הניגון מר' ניסן
הורוויץ, שכן התגורר בשכונת "מאה שערים" והתפלל באותו בית כנסת
חב"ד שהתפלל בו ר' ניסן. לפי המתואר בקובץ זה ע"י ר' טובי' שי' בלוי,
הרבי העביר את שאלתם זו בדבר ייחוס הניגונים לאדמו"ר הזקן – למערכת
ניח"ח, ולא מופיע דבר בנידון קבלת תשובה לשאלה.
הרב מנחם בן ציון שי' גרוסמן
ממגדל העמק, סיפר לי ששמע מר' שמעון הצדיק (פרידמן) ז"ל, שהיה תלמיד של ר'
ניסן הורוויץ וקרוב אליו מאד ושימש אותו, וגם הוא היה ידיד נפש של ר' מרדכי רוקח
החתום במכתב הנ"ל - שהרבי נשאל (ביחידות?) ע"ד הניגון, האם הוא ניגון של
אדמו"ר הזקן, והרבי השיב, שזה לא ניגון של אדמו"ר הזקן – אבל הוא ניגון מתקופתו
של אדמו"ר הזקן (ניט אלטן רבינ'ס ניגון, אבער פון דעם צייט פון דעם אלטן
רבי). ועדיין צריך בירור וחיזוק לשמועה זו, ואבקש מיודעי דבר להודיע וזכות הרבים
תלוי בהם.
איך שיהיה, עצם העובדה שחסיד כמו
ר' ניסן שלמד בליובאוויטש והיה מונח אצלו שזהו ניגון של אדמו"ר הזקן, מעידה
שמדובר כאן על ניגון קדום ומיוחס.
אל
יפטר אדם מחברו אלא מתוך ניגון...
בקובץ "זכרון שמואל"[3] מופיע תיאור
הקשור לניגון זה:
האחים זלמנוב – ר' שמואל קורסקער
שו"ב שלמד בליובאוויטש משנת תרס"ד במשך 8 שנים, עם אחיו הגדול שרגא
פייוויש זלמנוב הי"ד, שהגיע לליובאוויטש עוד בשנת תרנ"ה וזכה למוד ב'חברותא'
עם אדמו"ר הריי"צ שהיה בן גילו, הוא אביו של ר' שמואל זלמנוב עורך ספר
הניגונים) – שניהם שרו ניגון זה יחדיו בליובאוויטש בשנת תרע"ד, לפני שנפרדו –
לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, במשמעות של "מתי נתראה שוב?"
סימן
לזכור איך מתחיל הניגון
הפתיחה שלו דומה להתחלת ניגון
שמחה בשם "ר' מענדל'ס ניגון" (בתקליט 'יענקל יענקל' של ר' אברהם
פריד), שר'
מענדל מורוזוב היה מנגן, ושמע אותו מאביו החסיד הגדול ר' אד"ם מורוזוב הי"ד,
מזכיר של אדמו"ר הרש"ב.
מגמתו
של הניגון
מילות בניגון מתוך תהלים מזמור קלט,
פסוקים ז – ח:
"אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח:
אם אסק שמים – שם אתה, ואציע שאול –
הנך"!
המילים
הללו אומרות "לית אתר פנוי מיניה", הקב"ה נמצא בכל מקום, ממילא
איפה שהאדם לא יגיע, הקב"ה נמצא איתו.
תנועת
הניגון היא בעלייה מתמדת, מתוך התרוממות הרוח, מתוך אושר.
על
המילים "אציע שאול" יש תנועה נופלת, ואז על "הנך" יש תנועה של
פיתרון מוזיקלי, סומך הוי' לכל הנופלים, הנפילה היא לא אמיתית ויש יציאה מהנפילה.
המילים
"אנה אלך גו'" בתחילה הן בטונים הנמוכים, ואח"כ בטונים הגבוהים,
ומבטא שהקב"ה נמצא גם למטה וגם למעלה.
הניגון בהשקפה חסידית
מספר
הרב יהושע מונדשיין ז"ל, שלמד בישיבה בכפר חב"ד אצל המשפיע ר' שלמה חיים
קסלמן ז"ל[4]:
"בראש השנה תשכ"ה, בשעות אחר הצהריים, ישבו הבחורים ב'זאל' ואמרו תהלים.
ר' שלמה חיים הבחין בי ובעוד בחור ברגע שהתפנינו לעסוק בשיחה בטילה. הוא רמז לנו
לבוא אליו, הצביע על מזמור קל"ט שבאמירתו אחז באותה שעה, ואמר לנו פירוש
חסידי על הפסוק "אם אסק שמים – שם אתה, ואציע שאול – הנך":
"אם אסק שמים" – אם האדם
חושב שהוא נמצא במדריגות גבוהות וטס בדמיונו בגבהי שחקים, אזי האמת היא ש"שם
אתה" – הוא נמצא במקום הקליפות ("שם" הוא מקום הקליפות, בניגוד
ל"זה" שהוא גילוי אלקות, כמבואר בלקוטי תורה[5]).
אבל "ואציע שאול" – אם
האדם יודע ומכיר בנפשו שהוא נמצא בשאול תחתית ושפל בעיני עצמו, אזי "הנך"
– הרי הוא מגיע לגילוי האמיתי ("הנה" מורה על גילוי), גילוי אלקות
וגילוי ה"עצמי" שלו.
ר'
שלמה חיים הוסיף ואמר לנו, שהוא זוכר שבליובאוויטש התאימו למילות הפסוק הזה שני
ניגונים: האחד רווי עצב ומרירות, זהו ניגונו של ה'מתנגד', החפץ לברוח מפני
הקב"ה ומיילל על שאינו מוצא מקום להיכן לברוח, כי בכל אשר יפנה אין הוא נעלם
מעיני הקב"ה ותמיד הוא מוצא אותו. והניגון השני הוא ניגונו של החסיד, המרנן
ומשבח ומודה ליוצרו בשמחה ובתענוגים על כך שמלא כל הארץ כבודו, ולכל פינה שפונים
מוצאים שגם שם נמצא הקב"ה ולית אתר פנוי מיניה". עד כאן מר' שלמה חיים.
(הערת
העורך: ייתכן, והניגון הנוסף אליו התכוון ר' שלמה חיים הוא ניגון ע"ג בספר
הניגונים, המושר לעיתים – גם ע"י זקני החסידים כגון ר' מענדל פוטרפאס – עם
המילים "אם אסק שמים", ועליו יבוא בע"ה בכתבה נפרדת).
ניגון לעילוי נשמה
ר'
ניסן היה בעל ייסורים בחייו הפרטיים, ואף על פי כן ניגונו היה לא ניגון מרירות כי
אם ניגון של אושר, וילמד ממנו כל האדם, כי גם ברגעים קשים, רגעים האחרונים של חושך
הגלות, להיות שרוי בניגון של אושר.
החסיד העובד ר' ניסן הורוויץ ז"ל, לא הותיר
אחריו צאצאים. יהי רצון שיהיה פרסום ניגון זה לעילוי נשמתו.
[2]
חלק ה' ע' קלח ואילך.
[4]
ספר "המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן" כרך שני ע' 686. תודתי
נתונה ליבלח"ט הרה"ת ר' הלל שי' מונדשיין שהפנה אותי למקור זה.
הצטרף לשיחה