קיר הניגונים

דף הבית
השתלשלותם של ניגונים

ניגון שעשה היסטוריה למעלה ולמטה


ב"ה
ניגון הבכורה של כישרון חב"די צעיר, שמקבל ציון לשבח לא רק ע"י פרופסור למוזיקה באנציקלופדיה 'יודאיקה' האנגלית, אלא גם ע"י אדמו"ר הרש"ב שלומד מהניגון יסוד גדול בעבודת השם: 100 שנה לשמחת תורה תר"פ
הניגון בתקליט ניח"ח #16.
ביצוע בפסנתר וקלרינט, זלמן גולדשטיין
הקדמת העורך מאחורי הקלעים
בכל כתבה שאני הולך להעלות על הכתב, אני ניגש אל כל ניגון כמו אל מסכת חדשה, בלי לדעת לאן יובילו תוצאות המחקר ומה יהיו המסרים החסידיים והמוזיקליים של הניגון. ובכל פעם – אני מופתע מחדש. חשבתי שכל הניגונים זה אותו העיקרון, אותם דרכי ניתוח ופיענוח, אבל לא, כל ניגון זה עולם חדש, אור חדש.
כבר מזמן הגעתי למסקנה, שקבוצת ה"ניגונים לשבת ויום טוב" האנונימיים בספר הניגונים, לא רק מתאפיינים בנוי וחן מיוחד לפאר את שלחן השבת, אלא מאחורי כל אחד מהם עומד סיפור מיוחד – ראה כתבתי על "ניגון אשת חיל", "ניגון העמקה", "ניגון אבי"ע" ועוד.
לפנינו "עוד ניגון" ממחלקת שבת ויום טוב, ניגון "טיפוסי" שרגילים לשיר אותו בישיבות תומכי תמימים בסדר ניגונים, אבל הפעם הזו הופתעתי יותר מכל פעם, הן משום שהשאלה על הניגון הנזכר בתורת שלום קיננה בתוכי כבר כמה שנים, שאלתי את גדולי הבקיאים בניגונים ולא מצאתי שום קצה חוט של פתרון, וגם סגירת המעגל בין הניגון בתורת שלום, לבין הסיפור המשפחתי של חריטונוב ולבין הניגון שבאנציקלופדיה, שלושה מקורות שמדברים על אותו המאפיין באותו הניגון, כל אחד בסגנונו הוא, גרם לי להתפעלות לא קטנה.

פרשת ניגון הבכורה של גדול מחברי הניגונים
מדובר בניגון מספר ע"ד בספר הניגונים, ניגון לשבת ויום טוב שאת ביצועו אפשר לשמוע בתקליט ניח"ח #16.
וכה מספר לי ר' אברהם שי' חריטונוב מקראונהייטס על הניגון הזה:
הניגון הלזה הוא הניגון הראשון שחיבר הרב החסיד ר' אהרן ז"ל חריטונוב כאשר היה בגיל 18 או בגיל 16.
כאשר אביו, הרה"ח ר' אברהם ז"ל חריטונוב שמע את הניגון הזה בפעם הראשונה, אמר שהבבא הראשונה היא יותר מדי ארוכה ("באריכות"), ואח"כ שמע שוב את הניגון והתבונן על זה כמה פעמים, ובא למסקנה שאין שום תנועה מיותרת, ואין מה להוציא משם, ונשאר הניגון בדיוק כמו שר' אהרן חיבר אותו בכל הפרטים.
ר' אברהם שי' חריטונוב, דייקן גדול בניגונים, שמע זאת מאביו הבעל מנגן ר' שמשון ז"ל, שקיבל זאת מבן דודו, הבן של ר' אהרן בעל הניגון – ר' מרדכי הערש חריטונוב ז"ל.
עד כאן המסורת המשפחתית בלי חסר ובלי יתיר, וכמה דברים מעניינים מאד אנחנו יכולים ללמוד מתוכה:
·        שימו לב לגיל שבו ר' אהרן החל לחבר ניגונים. גיל של בחור ישיבה. הוא עתיד לחבר עשרות ואולי מאות ניגונים, אבל זה החל כבר בצעירותו המוקדמת, ואולי דווקא בזכות זה הוא הספיק לחבר כל כך הרבה ניגונים והפך למחבר ניגונים המרכזי של ליובאוויטש בתקופתו.
·        ר' אברהם, אביו של ר' אהרן, היה בעל חוש נגינה גדול וחיבר בעצמו כמה וכמה ניגונים והיה בעל תפילה כו', והעובדה שהניגון הראשון של ר' אהרן הצעיר עבר את הביקורת של אביו, וקיבל חותמת שהוא מדויק בלי שום שינויים, מורה על גודל הכישרון של ר' אהרן.
·        ר' אהרן נולד לערך בשנת תרל"ג. ואם כן, הניגון הזה נולד לערך בשנת תר"נ, לפני כ-130 שנה. ומסתבר שניגנוהו אצל אדמו"ר הרש"ב, ולפי הבא להלן – אדמו"ר הרש"ב למד מסר חשוב בעבודת ה' מן הניגון הזה.
·        מסר חשוב: אל תשפטו ניגון מהשקפה ראשונה, צריך להיכנס אל תוכו כמה פעמים ולהתבונן בו ואז אפשר לחוות דעה ...
ולגופו של עניין, הביקורת הראשונית של ר' אברהם, שהבבא הראשונה של הניגון ארוכה מדיי, היא מאד במקום כלפי הניגון הזה:
בניגונים "רגילים", כל בבא ("משפט מוזיקלי") היא בדרך כלל באורך של כ-8 תיבות. על מנת לשמור על איזון בין חלקי הניגון, ברוב המקרים, הבבות של ניגון הן בעלות אורך זהה, אחרת יופר ה"בלנס", האיזון בפנימי שבתוך הניגון. ואילו בניגון דידן, לעומת הבבות השנייה והשלישית שהן בעלות 8 תיבות (ועוד בבת-מעבר נוספת קצרה), הבבא הראשונה היא בעלת 20 תיבות (בגירסה כפי ששרים היום), ולגירסת ספר הניגונים – בעלת 24 תיבות!
הבבא הראשונה הפכה לכעין "ניגון שלם" בפני עצמו. למשל, בניגון ד' בבות, שלושת הבבות הראשונות הן בעלות 8 תיבות, והבבא הרביעית היא ארוכה (24 תיבות) משום שהיא בבא של "אין סוף" כפי שביאר הרבי הצמח צדק. אבל להאריך בבבא ראשונה, שבדרך כלל בבא ראשונה היא רק "קרש זינוק" להמשכו של הניגון, זהו דבר חידוש.
ר' אברהם אבי ר' אהרן חתם על הניגון הזה ועל ה"חידוש" שלו בחותמת תורת הניגון. אולם, איזה מסר פנימי טמון במהלך בלתי רגיל של הניגון? מה באמת המשמעות – להאריך כל כך בחלק ראשון של ניגון? על כך, קראו הלאה.

מה אדמו"ר הרש"ב למד מהניגון?
בתוך התוועדות יום שמחת תורה תר"פ ברוסטוב – לפני 100 שנה –אדמו"ר הרש"ב מתייחס לניגון מסויים ומקדיש לו ביאור שלם[1]:
"התחילו לנגן ניגון אחד, ואמר כבוד קדושתו: מזה הניגון למדתי, שבהתחלה לא צריך לתפוס שום מדריגות גבוהות ונעלות, כי אם יתחיל ממדרגות גבוהות – יהיה מוטעה בעצמו, כי אם צריך להיות במדריגות התחתונות ואח"כ יבוא למדריגות הנעלות [וביאר, שמדריגות תחתונות בכללות הוא עבודה שעל פי טעם ודעת, ומדירות גבוהות בכללות הוא אהבה ויראה העליונים, ביטול הרצון שלמעלה מטעם ודעת, ידיעת השלילה והרגש ההפלאה של האין סוף] – אבל להתחיל ממדריגות גבוהות ונעלות – זה לא יצליח, כי לא יהיה לו מאומה, הוא יהיה כמו סורוקה יושבת על מוט, לא הא ולא הא, אלא צריך להתחיל ממדריגות תחתונות דווקא [דהיינו, להכניע ולהשפיל את עצמו, והוא העבודה של תיקון חצות וקריאת שמע שעל המיטה, והכובד ראש שקודם התפילה, ובזה יאריך לפעול השבירה וההכנעה בהחומריות, וגם בתפילה העיקר בזיכוך הנפש הבהמית, והיינו שאינו מאריך בענין 'אחד' ותפילת שמונה עשרה כי אם העבודה לפעול הזיכוך.
הנני חוזר שוב, שצריך להתחיל ממדריגות התחתונות ... ואז יאיר אצלו גם המדריגות הגבוהות יותר, כי קיים כלל – אשר מה שיהיה [בעתיד] הוא כבר קיים, משא"כ כשיתחיל במדריגות עליונות – אין לו מאומה ... כאשר מתחילים ממדריגות גבוהות – אין לו מאומה לא הא ולא הא, וכאשר מתחיל ממדריגות התחתונות – יש לו בזה ובבא: מדריגה התחתונה יש לו, וכבר מאירה לו המדריגה העליונה יותר ... ואת זאת לקחתי מן הניגון, כאן (בניגון) מקודם הבבות התחתונות ורק לאחר מכן מתחילה הבבא הגבוהה, המחבר של ניגון זה הוא ר' אהרן שו"ב מניקולייב (כ"ק שמע, איך ש[אחיו] ר' שלום שו"ב מניקולייב ניגן אותו במתינות מאד והאריך מאד בבבות הראשונות, ותמה כ"ק מדוע הוא מאריך כל כך בהם, ואח"כ אמר:) תפסתי שהוא צודק, כך צריך להיות, צריך להתחיל מהמדריגות התחתונות ואז לעלות, מן הניגון הזה לקחתי את העניין.
[ועוד בהמשך:] במדריגות התחתונות מאיר לו המדריגה העליונה, דבמדריגות התחתונות גופא יש כמה מדריגות ואופנים, והיינו שמדריגה התחתונה היא באופן נעלה, וגם שמאיר לו המדריגה העליונה.
[עוד שם בסיום העניין] שאל אחד [המסובים] מענין שלפעמים צריך ללמוד דוקא ענינים גבוהים שלמעלה ממנו, והשיב [אדנ"ע]: זה שייך בהשגה מגושמת, שצריך ללמוד ענינים גבוהים לפעול בו שבירת הגשמת שכלו כו'.
עד כאן מן השיחה בתורת שלום.
זמן רב חיפשתי מה הוא הניגון הלזה, על איזה ניגון של ר' אהרן חריטונוב מוסב הלימוד של אדמו"ר הרש"ב. בתורת שלום המתורגם[2] בהערה פיענחו שמדובר בניגון קכ"ב, אמנם לכאורה לא ניכר על הניגון כלל מן התכונות המדוברות כאן, אריכות בבבות הנמוכות[3]. שאלתי כמה בקיאים בניגונים ובעלי שמועה, ולא מצאתי עד כה מי שידע על איזה ניגון מדובר כאן.
ואמנם כעת, לאור סיפורו של הניגון הנ"ל – הניגון הראשון שחיבר ר' אהרן, בתקופת אדמו"ר הרש"ב, והייחודיות שלו ביחס לשאר הניגונים – שהוא באריכות הבבא הראשונה בצורה בלתי רגילה כנ"ל, שהיא הבבא התחתונה של הניגון – יש סימוכין לכך שהוא הוא הניגון המדובר בתורת שלום.
הפליאה של אדמו"ר הרש"ב על הניגון, מזכירה מאד את פליאתו של ר' אברהם חריטונוב על הניגון. שניהם, בהשקפה ראשונה, התפלאו על אריכות הבבא הראשונה. אלא שלעומת ר' אברהם חריטונוב שנתן חותמת לניגון ממבט של בעל מנגן, הרי שאדמו"ר הרש"ב גילה בתכונה הייחודית של הניגון – משמעות אלקית, משמעות של עבודת ה'.

הניגון שנכנס לאנציקלופדיה בתור "יצירת מופת"
באנציקלופדיה יודאיקה – Judaica – באנגלית (מהדורה ראשונה'[4], בת 16 כרכים, שיצאה לאור ב-1972), כרך 12 ערך מוזיקה[5], אנחנו מוצאים את הניגון הנ"ל של ר' אהרן חריטונוב, לקוח מתוך ספר הניגונים חב"ד, בליווי סקירה וניתוח של הניגון! העורכת של חומר זה הייתה ד"ר למוזיקולוגיה גב' בתיה בייער ז"ל (תפר"ח – תשנ"ה), תודתי נתונה כאן לר' אורי שי' קפלון מירושלים עיה"ק ת"ו, שהפנה אותי למקור זה.
התווים שבאנציקלופדיה נערכו ברישום מחודש, מסודר, וחילקו את התווים ל-16 מקטעים, ממוספרים באותיות באנגלית (A - P). להלן תרגום חפשי מתוך האנציקלופדיה, אודות הניגון:
"... המצפן של סגנונות הניגון החסידי (ראה גם להלן, ערך "חסידות, מסורת מוזיקלית"), יתואר כאן על פי דוגמא אחת בולטת, אם כי אנונימית[6], מתוך מסורת חב"ד. ניגון זה (להלן בהדגמה מוזיקלית מס' 27) משקף את המאמץ האגדי של ה'ניצוץ האלקי' הכבול שבנשמה, לחלץ את עצמו, הרבה מעבר לביטוי רגשי מוגבל או רעיון מחשבתי.
הניגון פותח בעליה הדרגתית מטון הבסיס [צליל הטוניקה, בתווים דידן – צליל 'סול'] אל הטון החמישי [דומיננטה, בתווים דידן – צליל 'רה'], שמושג ומתייצב לבסוף במקטע D. פתיח עולה, הוא מהלך אופייני לניגונים רבים, וניתן לפרשו בתור ביטוי להתרוממות במישורים הרוחניים. הפסגה מושגת, בדוגמה זו, רק לאחר מאמצים חוזרים ושכפולים (מקטע A, תיבה שנייה).
מקטע E מציין מצב של התפעלות, באמצעות ה"סולם החסידי" היורד מ'מי' [במקום 'מי' במול המצוין במפתח] דרך 'רה', 'דו' דייז, 'סי' במול, 'לה' – אל 'סול' (נבדל בעליל מסולם 'אהבה רבה'[7], היות וצליל הסיום הוא 'סול' ולא 'לה'). ואמנם, התרוממות רעיונית זו נפוגה, והניגון חוזר לסולם המינורי המקורי שלו, בחזרו על חלק ממקטע B בתוך מקטע K.
"תיבת הגשר" [הכוונה למקטע L] יוצרת את המעבר אל פרק ההתלהבות הפורצת קדימה במקטעים M ו-N, ואחריהם אט אט נרגע [הכוונה – במקטעים O, P], וחוזר חזרה על מקטעים G עד K [שהיוו "הפוגה" כנ"ל].
חווייה עמוקה ופנימית ביותר באה לידי ביטוי בניגון מיוחד זה [particular – יוצא מן הכלל, או אופייני?], על ידי השילוב של מאפייני הניגון החסידי יחד עם המשמעת הבלתי מתפשרת של הצורה [/התבנית] המוזיקלית.
יצירות המופת של הניגונים החסידיים הולכות בכיוון זה או דומיו, ומוכיחות את ההנחה אשר שפת הניגון היא מעל לשפת הדיבור ...
עד כאן מן האנציקלופדיה.
המשפט "הפסגה מושגת, בדוגמה זו, רק לאחר מאמצים חוזרים ושכפולים", מכוון אל אותו הרעיון שנאמר ע"י ר' אברהם חריטונוב ונשנה במשמעותו האלקית בתורת שלום, וכאן מובא בהיבט מוזיקלי: הייחודיות של דוגמא זו (ניגון זה) היא בכך, שההתרוממות הולכת בצורה יותר מדי הדרגתית, עד כדי מאמצים רבים ושכפולי קטעים שלא רגילים לצורה מוזיקלית אחרת.
קשה שלא לשים לב להתפעלות העצומה שבוקעת מבין מילות הד"ר למוזיקולוגיה עורכת הערך הלזה, במיוחד בשני המשפטים האחרונים. כמו שרבי לוי יצחק מבארדיטשב התפעל איך אדמו"ר הזקן הכניס אלקים כל כך גדול בספר כל כך קטן (תניא), יש כאן התפעלות מן העובדה, שבצורה מוזיקלית קפדנית (כח ה'גבול' שבמוזיקה)[8], נכנס עומק בלתי נדלה של חוויה פנימית. הסיומת אומרת, שלא תחשבו שהניגון הזה הוא יחיד במינו. האנציקלופדיה נקטה בדוגמא ללמד על הכלל כולו, אוצר ניגוני חב"ד מכיל שלל "יצירות מופת", שכולן מובילות אל ים החסידות.

ניגון החרישה
כבר נאמר, שבניגון הזה יש אריכות בטונים הנמוכים. ברצוני להמשיך ולשים זרקור על תנועתו של הניגון. אם להביט בקווי התנועה של הניגון בדמיון של תנועה פיזית, ניתן לדמות את התנועות של הבבא הראשונה אל תנועת אדם החופר באת חפירה. בתחילה את החפירה יורד למטה אל מתחת לקרקע, מוציא משם חלק מן האדמה כלפי מעלה, וחוזר למטה לגובה הקרקע. כך בתחילתו של הניגון, נשמעת תנועה של חפירה מתמדת, כמבואר בחסידות בעניין חפירת בארות ע"י האבות, או בעניין חרישת הקרקע הנדרשת לרכך את הקרקע לפני הזריעה – בעבודה רוחנית בנפש האדם.
בכללות, ניגון הוא סוג של מסע רוחני, לצאת ממקום אחד ולהגיע למקום אחר. בניגון זה, שמאריך ב"יציאה" מן המקום הראשון, במובן מסויים, אותו המסע של הניגון משפיע בצורה פנימית יותר.

[1] בספר השיחות – תורת שלום ע' 238-239.
[2] ע' 278, הערה 14, עד יסוד בירור שערך הרה"ח ר' שמואל מ"מ שניאורסאהן ז"ל (נמסר למערכת ע"י יבלחט"א הרב טובי' שי' בלוי).
[3] וגם לא ידוע על ייחוסו של ניגון זה לחריטונוב.
[4] כרך זה יצא לאור לערך בתשמ"ו-מ"ז. במהדורה השנייה – תשס"ז, השמיטו בערך 'מוזיקה' את כל ההרחבה אודות הניגון בחסידות והשאירו פסקה כללית והפנייה לעיין בערך 'חסידות, מסורת מוזיקלית'. הקטע המדובר בפנים נשמט לגמרי במהדורה השנייה.
[5] ע' 638 ואילך.
[6] כנ"ל, בספר הניגונים לא מופיע שום מידע אודות הניגון מלבד התואר "ניגון לשבת ויום טוב".
[7] סולם 'אהבה רבה' שונה ממז'ור ומינור, ונוהג בריבוי ניגונים חסידיים וניגונים יהודיים מסורתיים, ויש בו ביוטי רגשות מוגבר, ראה בספר נגינה לאור החסידות וניגון ארבע בבות וכן בכתבה "ניגוני יוון וישמעאל" (אשר סולם זה קיים במוזיקה מזרחית). ניגון דידן, יש בו מאפיין מובהק של סולם "אהבה רבה" (מרווח מוקטן ואחרי מרווח מוגדל) אך מהצליל השני של הסולם ולא מהצליל הראשון. סולמו של ניגון דידן זהה לסולמו של ניגון "קול דודי" לאדמו"ר הזקן.
[8] בכללות, זהו אחד המאפיינים של ניגון חב"ד, מייסודו של אדמו"ר הזקן – ההלבשה בצורה המוזיקלית, במשקל מוגבל  ושאר מרכיבים.