ניגון "ניעט ניעט ניקאווא": מהיער לגאולה
'אין עוד' באמצע הג'ונגל
בשיחת אחרון של פסח ת"ש בסעודת
היום, סיפר אדמו"ר הריי"צ[1]:
"אחד התמימים, בבואו לליובאוויטש,
התחבר והתדבק להחסיד המשפיע ר' מיכאל הזקן (מיכאל דער אלטר, שנקרא מיכאל
בלינער, ומיכאל נעוולער, היה עוד אצל הצמח צדק, נפטר בשנת תער"ב), אשר פעל
בו חקיקה, עד אשר הוא נהיה בחור חסידי. לאחר שחזר מליובאוויטש לביתו, הוא נכנס
לעסק של אביו [ר' חיים יצחק], מסחר של יער, נהג הוא לנגן ברוסית:
"ניעט ניעט ני קאווא קראמיע באגא אדנאבא". תרגומו – לא, אין אף אחד רק
ה' אחד.
כאשר אדמו"ר הרש"ב שמע את
הניגון, אמר: "זהו אין עוד של תהו".
אדמו"ר הרש"ב אמר בשם
אדמו"ר האמצעי[2],
שעל ידי שלומדים תורה בשפת המדינה, מבררים שפה זו[3].
התמיד הנ"ל היה רגיל בשפת המדינה (רוסית), היות והוא היה סוחר יערות, והיכן
שהיה – הוא היה מסור ונתון לדרכי החסידים, הניגון שלו הוא "אין עוד של
יער".
עד כאן השיחה.
אותו ה"בחור" שעסק בעסקי יער
היה לא אחר מאשר החסיד ר' מיכאל דוורקין, כפי שיבואר להלן בקטעי שיחות קודש הבאות.
ר' מיכאל דוורקין נולד בשנת תרכ"ו, והגיע לליובאוויטש בזמן אדמו"ר
הרש"ב. את ר' מיכאל כבר מכירים בין היתר בתור בעל מנגן, מסיפורו של ניגון לר'
מיכל מזלוטשב, ומניגונים נוספים.
הביטוי "אין עוד של תוהו",
אין כוונתו לגריעותא כי אם אדרבא, לשבח את הניגון. יש כאן לשון נופלת על לשון, כי
תוהו הוא במשמעות של פראי, ופראי באידיש ובשפות נוספות ("ווילד")
המשמעות היא, שזה של יער. כמו חיות בר לעומת חיות בית, צמחי בר, וכדומה.
וכידוע בעניין "שטות דקדושה", שהוא "פראות" חיובית, "בהמות
הייתי עמך".
ניגון של 'חוטב עציך'
כעבור 7 שנים, בסעודת אחרון של פסח
תש"ז, אדמו"ר הריי"צ התייחס שוב לניגון זה, והפעם במסיבתו של ר'
מיכאל דוורקין בעצמו, בעל המעשה, שהגיע לארה"ב בשנת תש"ז, והרבי
הריי"צ גם הורה לו שילמד ניגונים את בחורי הישיבה[4]:
"אני מכיר טובה למיכאל דוורקין,
כי בעבור הניגון שלו אני זכיתי פעם לשמוע מאבי ביאור בכמה שעות בענין אורות דתוהו
וכלים דתיקון.
והמעשה שהיה כך היה:
לעיתים קרובות היו אצלי אורחים
פתאומיים. האבא תדיר היה מן האורחים שלי. פעם אחת האבא הגיע אלי, בעברו דרך החדרים
היה עליו לעבור דרך המבוא (פעם הייתה שם סוכה, ולאחר מכן – וורנדה בגן). בבואו
להיכנס למבוא, מיכאל דוורקין רץ פנימה מן החצר והחל לרקוד סביב החדר עם ניגון בשפה
הרוסית: "ניעט ניעט ניקאווא, קראמיע באגא אדנאווא" (זהו תרגום של אין
עוד מלבדו). – כאשר ר' מיכאל רקד, הוא היה לגמרי מולהב, רקד עם כל העצם שלו.
האבא נשאר עומד סמוך לדלת – כי הוא
לא רצה להפריע לו – עד אשר מיכאל דוורקין יצא את החדר.
אז האבא אמר לי, שהניגון הגיע הרי
למיכאל מן היער, "ניגון של יער" (ר' מיכאל היה עסקו ביער), זה לא נלקח
אצלו מן הזהר או מן העץ חיים[5] – אלא
מן היער. וביאר לי אז הענין באריכות אורות דתוהו בכלים דתיקון.
כ"ק אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א שאל את ר' מיכאל דוורקין, אם הוא זוכר את
הניגון. וענה ר' מיכאל: "זה לא ניגון, זה התבוננות". והעיר על זה
כ"ק אדמו"ר שליט"א: התבוננות של הפשטה. יש התבוננות בהלבשה, ויש
התבוננות של הפשטה. בכלל, העבודה של מיכאל אינה טעונה ביאורים ..."
בשיחת יום ב' של חג הסוכות תרצ"ט,
סיפר אדמו"ר הריי"צ[6]:
"פעם בשמחת בית השואבה היתה
התוועדות בסוכתי, והיו שם יחידים מאנ"ש, החסיד ר' מיכאל דוורקין (עבודתו היתה
שהיה עוזר במלאכת היער וכן אביו היה בעסק זה) היה גם הוא ביניהם, והיה בהתרחבות
יתירה עד שיצאתי לחדרי.
אאמו"ר [הרש"ב] נכנס אז לחדרי. והוא – ר' מיכאל – יצא מהסוכה וצעק
בקול: ניעט ניעט ניקאווא טאלקא באגא
אדנאווא (לא יש שום דבר רק השם יתברך), ועיניו זלגו דמעות.
אאמו"ר [הרש"ב] שמע זאת ואמר: אלו הם בירורים של יער (פראיים). והוסיף:
אפילו דבר פשוט, אם עושים זה באמת – הוא דבר טוב ...".
'אחד' בקסטרמה, מי יודע?
מסתבר, כי למרות שהניגון "ניעט
ניעט" היה עוד בתקופת אדמו"ר הרש"ב, אבל לא היו מנגנים אותו
בליובאוויטש בין אוצר הניגונים המכוונים והממולאים שעולים על שלחן התוועדות
חסידים. היה זה "ניגון אישי" של ר' מיכאל, ניגון של "יער" שעם
כל ההערכה – לא היה רגיל כלל בפי חסידים, לא היו מנגנים אותו לא בהתוועדויות של
הרבי הקודם, וגם לא בהתוועדויות של הרבי, עד לאירוע הבא – שבו הרבי
"הכניס" את הניגון, חתם אותו בתוך אוצר הניגונים, ומשם פרסם והפיץ אותו
לכל העולם.
רקע זה חשוב על מנת להבין, מדוע באמת אף
אחד לא הכיר את הניגון כאשר הרבי ביקש לראשונה לנגן אותו, כלקמן.
היה זה בי"ב תמוז תשכ"ה,
בפתיחת ההתוועדות של חג הגאולה, הרבי פתח בסיפור:
"ידוע סיפור המעשה אודות
י"ב תמוז הראשון, בשנת תרפ"ז, שכאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר,
בעל השמחה והגאולה, הוצרך לבוא להתייצבות ורישום במשרד הממשלתי (כפי שהי' הסדר
בשבתו בעיר מקלטו), הנה בבואו לשם בלווית החסיד ר' אלי' חיים אַלטהויז, נתברר,
שביום זה (יום שלישי בשבוע, שבו חל י"ב תמוז) יש איזה "חגא", ולכן
המשרד סגור, והיה שם רק איש אחד בשביל לסדר הדברים הכי מוכרחים (כפי שנקרא ברוסית:
"דעזשורני") וסיפר, שהגיעה פקודה ממוסקבא שהוא בן-חורין ויכול לחזור
למקום מושבו בלנינגרד (פטרבורג), אבל כיון שביום זה המשרד סגור, יצטרך לבוא למחרת,
י"ג תמוז, כדי לקבל את הניירות הרשמיים ...
כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר
חזר מהמשרד למקום תחנתו, בדירת השוחט של קאַסטראַמאַ – כבר הגיעה לשם הבשורה
ע"ד השחרור, והחסיד ר' מיכאל דוואָרקין שהי' שם, הנה מגודל ההתפעלות מהבשורה
הפתאומית ללא הכנה (ומה גם שבכלל לא תמיד הי' במדידה והגבלה...), לקח
"סאָטקע" – בקבוק משקה שמכיל חלק אחד ממאה ממדה גדולה, אבל לא שתה
ח"ו, אלא אחז ה"סאָטקע" בידו, ורקד סביב הבית שבו היתה האכסניא של
בעל השמחה והגאולה, וניגן ניגון חסידי בשפה הרוסית שתוכנו הוא הענין ד"אין
עוד מלבדו",
– במשך כמה שנים עבד ר' מיכאל
דוואָרקין ביער עם אינם-יהודים, והי' רגיל להשתמש בביטויים ותיבות בשפת המדינה,
ולכן ניגן גם הניגון שתוכנו "אין עוד מלבדו" – עם תיבות בשפה הרוסית:
"ניעטו ניעטו ניקאַוואָ, קראָמי – וכאן צריך לבוא שמו של הקב"ה –
אַדנאַוואָ", כי, ע"פ הפסק דין בפוסקים, שהביאו גם אדמו"ר הזקן
בשו"ע[7], שאסור
להזכיר שמו של הקב"ה (לא רק בלשון הקודש, אלא) גם בלשון אחרת, אי אפשר לבטא
את שמו של הקב"ה בשפה הרוסית, ולכן אומרים "קראָמי יעוואָ",
שפירושו: חוץ ממנו (מלבדו), ובמילא מבינים למי כוונת הדברים –
וכך רקד עם הבקבוק בידו משך זמן
ארוך, מסביב לדירה.
– מסתמא נמצאים כאן כאלו שיודעים את
הניגון, ובודאי ילמדו מהם שאר הקהל.
ומן הנכון, אשר, בעמדנו בי"ב
תמוז, ש"הימים האלה נזכרים (ועי"ז) ונעשים בכל שנה ושנה", ימשיכו
את הגילוי ד"אין עוד מלבדו" לא רק בלשון הקודש, ועבור אלו שמבינים
בעניני קדושה, אלא גם בלשון כל עמי הארץ, שגם הם יראו – כפי שראו אז – ש"הפלה
ה' והגדיל לעשות בארץ", ויומשך כן גם עתה, למטה מעשרה טפחים, שיראו גאולת השם
– גאולה האמיתית והשלימה, גאולת הכלל והפרט גם יחד, ע"י משיח צדקנו.
עכשיו צריכים למצוא מי הם שיודעים
ניגון זה.
בסיימו את הסיפור, כ"ק אדמו"ר
שליט"א פנה לכמה מהמסובים, ושאל אותם אם הם יודעים הניגון, באמרו, שאינו יכול
לנגן היום; אילו היה זה שמחת תורה, הייתי מלמד הניגון[8] (והתחיל לפזם הניגון בקול
חרישי). וחזר ושאל: אין אף אחד מיהודי רוסיא שמכיר ניגון זה?! – "אַ
מאָדנע[9] עם-הארצות"!...
אחד המסובים התחיל לנגן, ואמר כ"ק
אדמו"ר שליט"א: זוהי גירסא שונה, אבל, לא משנה... ("מאַכט ניט
אויס; זאָל זיין די גירסא") – ההתחלה היא בשוה, וגם התוכן הוא בשוה, ורק
ה"טון" שונה!...
ואח"כ אמר (בבת-שחוק): מוטב
שינגנו הניגון, כי, אם לא ינגנו – אתחיל באמירת ה"הדרן"....
בסיום אותה התוועדות, הרבי ביקש שוב
שינגנו את הניגון (ולהעיר, שהרבי אמר "ניעטו ניעטו" – עם שורוק
טית, גם בתיאור הניגון בתוך השיחה, וגם בהדגמה הקצרה לתנועות הניגון, וגם בסוף
אותה התוועדות, וגם לשנה הבאה כדלקמן, אולם בשנים המאוחרות הרבי בעצמו תמיד היה
מתחיל "ניעט ניעט" – כפי שהתקבל אצל הקהל).
.
על כל פנים לפועל הרבי "קיבל"
את הגירסה הזו, ולהבא הרבי היה מתחיל את הניגון כפי הנוסח שהתקבל בפועל.
ניגון מסירת הרצון
לשנה הבאה – בהתוועדות י"ב
תשכ"ו, את אחת השיחות הרבי סיים בכך, שבכל יום צ"ל מסירות נפש מחדש, החל
ממסירת הרצון, באופן שאין לו רצון מצד עצמו, מפני ש"ניעטו ניעטו ניקאווא,
קראמי באגא אדנאווא", (בביטוי זה הרבי ביטא את שם השם ברוסית), ורמז
שינגנו את הניגון.
מאז, נהיה "ניעט ניעט" הניגון
הקבוע של י"ב תמוז, מידי שנה. בי"ב תמוז תשכ"ח, הוא היה הניגון
שפתח את ההתוועדות של הרבי. בי"ב תמוז תשכ"ט הקהל פתח ב"פדה
בשלום", ואחרי שסיימו את הניגון הרבי ביקש – לפני השיחה הראשונה – "ניעט
ניעט ניקאווא". תשכ"ז ותש"ל, תשל"ב, תשל"ה, תשל"ו –
אחרי שיחה שנייה. תשל"ד – בפתיחת ההתוועדות.
עתיד ניגון שיתפשט בכל הארצות
בסיום התוועדות שבועות תשל"ט[11], הרבי דיבר על יהודים הנמצאים
מאחורי מסך הברזל, שעליהם להתנהג כ"בני חורין": "וכידוע הניגון
שר' מיכאל דוורקין ניגן בהיותו בקאסטראמא (שהיתה 'בית אסורים' קטן, שנמצאה בתוך
'בית האסורים' הגדול של כל המדינה), "ניעט ניעט ניקאווא קראמע יאווא
אדנאווא", והניגון נתקבל אצל כל החסידים. ויהי רצון שהענין יתפשט בכל הארצות,
ע"י שמנגנים את הניגון ביחד עם המילים, שעי"ז נמשך בעולם . . ואומרים
זאת בלע"ז, בלשון המדינה ההיא, זאת אומרת שהנהגת המדינה גופא מודה לעניין,
באופן של "וראו כל עמי הארץ וגו'" . . וכאמור ימשיכו זאת בטבע העולם ע"י
עניין של שירה וזמרה, ומתוך שמחה, ובאופן של "ניעט ניעט ניקאווא" –
והרבי החל לנגן 'ניעט ניעט'.
בהתוועדויות של [מוצאי] השבתות הבאות
אחת אחרי השניה, פ' נשא תשל"ט, בפ' שלח, בפ' חוקת-בלק, בניגון הזה הרבי סיים
את ההתוועדות וגם יצא תוך כדי ניגון זה – במקום ניגון 'כי בשמחה תצאו' הקבוע,
וכן היה גם בהתוועדות י"ג תמוז אותה שנה.
ניגון לקבלת פני משיח
בהתוועדות שבת בראשית תש"מ, בסיומה:
"... נלך בשמחה ובטוב לבב לקבל פני משיח צדקינו, שאז יהיה 'הוי' אחד ושמו
אחד', 'והיתה לה' המלוכה', ואפילו ב'גויי'ש' [בלשון הגוים] גם כן נצעק,
ומתוך שירה ושמחה, (והרבי התחיל לנגן): "ניעט ניעט ניקאווא...",
וטרם צאתו התחיל עוד הפעם לנגן "נעיט ניעט ניקאווא".
ושוב הרבה שבתות נגנו פעמיים, פעם שניה
טרם צאתו (גם בסוף התוועדות נר חמישי של חנוכה אותה שנה), וכן אחרי מנחה, ונהיה כמו
סדר קבוע.
בשבת פ' בא תש"מ בסיום ההתוועדות,
הרבי הקדים: "מכיוון שדובר קודם [בהתוועדות הקודמת, פ' וארא, באריכות,
עיי"ש] אודות עניין התרגום, ינגנו את הניגון ניעט ניעט ניקאווא"...
בי"ב תמוז תשמ"ג, הרבי קישר
בפשטות את הניגון לעניין המבואר בתורה אור פ' משפטים[12] בעניין התרגום על פי
חסידות, שהוא בירור לשונות של אומות העולם.
לאחר כל החשבונות...
ויש להמתיק ביטוי זה של הרבי מן הסיפור המפורסם
אודות חסיד של אדמו"ר הזקן: "וכפי שסיפר כ"ק מו"ח
אדמו"ר אודות החסיד ר' בנימין קלעצקער, שהי' סוחר עצים[13] שניהל מסחרים גדולים והצליח בהם כו', שפעם אחת אירע שבעת עריכת חשבון
בעניני המסחר, כשהוצרך לכתוב את הסך-הכל, הנה במקום לכתוב את המספר, כתב: סך-הכל – אין עוד מלבדו! והיינו, שהתעסקותו בעניני העולם לא היתה
סתירה לכך שיהי' מונח אצלו שהסך-הכל של עניני העולם הוא "אין עוד מלבדו""[14].
ניגון פארוסקי
בר"ח סיון תשמ"א בסיום השיחה
לילדים – לתלמידים ותלמידות: "נסיים עם ניגון בשפה הרוסית, אשר כולם
מכירים ודאי את תוכן הניגון, וזה יגיע גם לחלק גדול של ילדי ישראל שלעת עתה מבינים
רק רוסית".
בהתוועדות כ' מנחם אב תשמ"ב[15]: "הדגשה מיוחדת בנוגע
לילדי ישראל הנמצאים במדינות שמאחורי מסך הברזל . . ולכן מן הראוי שהילדים הנמצאים
כאן ינגנו עתה את הניגון הידוע בשפה הרוסית, שתוכנו – אין עוד מלבדו, היינו שאין
שום מציאות מלבד הקב"ה, ובדרך ממילא יתנהלו כל העניינים ע"פ רצונו של
הקב"ה בלבד (ע"י הילדים) . . ויהי רצון שע"י שמחה ושירה זו נזכה
ללכת לקבל פני משיח צדקנו ביחד עם ילדים ההם וילדים אלו, ובאופן ד'הם הכירוהו
תחילה' – במהרה בימינו ממש. – והרבי התחיל לנגן "ניעט ניעט
ניקאווא".
מספרים מפי השמועה, שהרבי קרא לניגון זה
"ההמנון של יהודי רוסיה"[16].
ניגון שמוסיף בהבנת אחדות הוי'
בהתוועדות י"ב תמוז תשמ"ג[17] הרבי הפטיר: "ניגון
זה שרו בחוצות קאסטראמא, באופן שכולם שמעו ניגון זה, כולל – אינם יהודים שדרו
בסביבה ההיא. והימים האלה נזכרים ונעשים, ובפרט כאשר מדובר אודות ענין של הניגון,
המוסיף בהבנת הדברים, ומהבנת הדברים באים לידי מעשה בפועל – שכללות ההנהגה תהיה
באופן שיודעים ומרגישים שבכל העולם כולו אין שום מציאות כלל מלבד מציאותו של
הקב"ה – אלקות, "אמיתת המצאו"[18], שממנו נמצאו כל הנמצאים.
ועי"ז שוברים ומבטלים את חושך העולם . . ובאופן שפועלים זאת בכל העולם כולו
באופן גלוי, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"
– והרבי התחיל לנגן "ניעט ניעט ניקאווא", ורמז באצבעו הק' לשרוק.
כל שנה, ניגון עם אור חדש
בהתוועדות י"ב תמוז תשמ"ה[19], הרבי ביקש כי אחרי ניגון ד'
בבות, "ינגנו ניגון הקשור עם י"ב תמוז – "ניעט ניעט
ניקאווא", בלשון המדינה דזמן ההוא, כפי שהיה בזמן הגאולה בפעם הראשונה, ומשנה
לשנה חוזר ונשנה, ובתוספת אור, עד ל"אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדיין
מימי עולם אור עליון כזה", ועי"ז שמנגנים בלשון המדינה ההיא דוקא – הרי
בכך מתבטא הענין דאתכפכא", ורמז
לשרוק.
ביו"ד
שבט תשמ"ו[20]
בסיום ההתוועדות, הרבי קישר וייחס את הניגון
לאדמו"ר הריי"צ: "הניגון שניגנו בעת התחלת גאולתו של בעל
ההילולא, בהיותו בקאסטראמא".
בהתוועדות ש"פ בחוקותי תשמ"ו[21]: "וההתחלה בזה
[בקיום הייעודים של 'לתקן עולם במלכות שד-י', 'מלאה הארץ', 'ונגלה כבוד הוי''] –
בימי הגלות האחרונים, כפי שהיה ביציאת מצרים, שעוד בהיותם בארץ מצרים – 'לכל בני
ישראל היה אור במושבותם', וכן תהיה לנו – 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' –
שבימי הגלות האחרונים רואים כבר בפועל ובגלוי ש... (והרבי התחיל לנגן:) "ניעט
ניעט ניקאווא".
בהתוועדות ט"ו מנחם אב תשמ"ו[22]: "הניגון הידוע בלשון
הגלות". הרבי קישר את תוכן הניגון לפרשת השבוע, שבה נאמר "אתה הראית
לדעת גו' אין עוד מלבדו", "וידעת גו' אין עוד",
כמבואר בדרושי חסידות על פסוקים אלו.
תשמ"ח: ניגון הדרן על הרמב"ם
בהתוועדות י"ג אייר תשמ"ח[24] - ימים אחדים לפני ל"ג
בעומר: "ניגון הקשור עם תוכן הענין של "בחד קטירא אתקטרנא"
(דרגתו של רשב"י) – "ניעט ניעט ניקאווא"!
בשיחה מוגהת משבת פ' בהעלותך תשמ"ח[25], הרבי מזכיר את הניגון בתוך
השיחה, לעניין הפיכת החושך לאור ויתרון האור מתוך החושך. וכן בשיחה מוגהת משבת
פ' חוקת יו"ד תמוז תשמ"ח[26], ביאור שלם על סיפורו של
הניגון, שמבטא את כללות עניין הגאולה.
תשמ"ט: מהסגנון של ה'שירה העשירית'...
בליל שמחת תורה תשמ"ט, לאחר שנגנו
את הניגונים של 'האושפיזין' החסידיים, ש"עשרת הניגונים הללו ימהרו את השירה
העשירית", הרבי המשיך:
"בנוגע
לשירה העשירית – לא יודעים איזו תהיה, אבל, זאת יודעים בוודאות שיהיה זה שיר
וניגון שיבטא את הרגש דשמחת הלב (כאמור שניגון הוא קולמוס הלב) על החידוש שבגאולה
האמיתית והשלימה – ש...(הרבי התחיל לנגן) "ניעט
ניעט ניקאווא".
תנש"א: ניגון שנותן כוח
תשנ"ב: ניגון-הכנה לקריאת שמע
במעמד "פרסומי ניסא" העולמי,
בנר ראשון של חנוכה תשנ"ב, ששודר מ-770 בשידור חי ע"י לוויינים סביב
העולם, לילדים וילדות של צבאות השם, בסיום השיחה (מוגה) אמר הרבי: כיון
שמתכוננים לתפלת ערבית, כולל ובמיוחד קריאת שמע של ערבית שענינה קבלת עול מלכות
שמים – מתאים לסיים בניגון שתוכנו הוא ענין קבלת עול מלכות שמים – (והתחיל
לנגן:) "ניעט ניעט ניקאווא".
מאחורי הקלעים: ניגון הרבנית
ב"שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות
בית רבינו", אחד הדברים הבודדים שמתוארים על הרבנית הצדקנית חיה מושקא
ע"ה הוא, ש"בשנת תרפ"ז (כשנאסר אביה – כ"ק אדמו"ר
מהוריי"צ) נסעה עמו מלנינגרד לקאסטראמא. היתה הראשונה למסור את בשורת הגאולה
בטלפון מקאסטראמא לדירת האב בלנינגרד".
מסתבר שהרבנית הייתה היחידה שהתלוותה אל
אדמו"ר הריי"צ מבני המשפחה. לימים הרבנית חיה סיפרה[27], שכאשר הגיעה בשורת הגאולה, היא
לא יכלה להתאפק ושרה בפני אביה את הניגון "ניעט ניעט ניקאווא".
תיק עיבודים לניגון: הנוסח המבורר
בתקליטי ניח"ח, נמצאים שלושה ביצועים
של הניגון.
לראשונה – בתקליט ניח"ח מס' 6, שיצא לאור לערך
בשנת תשכ"ו, כשנה אחרי שהרבי לימד את הניגון לראשונה כמתואר לעיל, ע"י
הסולן הבעל מנגן ר' זלמן לוין ז"ל מכפר חב"ד.
בביצוע זה נכללה גם ההקדמה האיטית, וגם
שמו של הניגון בתקליט זה הוא "ניע באיוס יא", ואילו "ניעט
ניעט" הוא רק פזמון נלווה.
גם תווי הניגון – בספר הניגונים
ניגון ש"כ, נרשמו מתקליט ניח"ח #6.
ושוב בתקליט ניח"ח מס' 10, שכולו הקלטה
חיה מ"ערב חב"ד" גדול בארץ הקודש ת"ו, נכללה בו ההקדמה של "ניע
באיוס יא".
אמנם כאמור, הרבי היה תמיד מתחיל את
הניגון בעצמו בלי ההקדמה האיטית, וכן לימד אותו מלכתחילה כנ"ל. ונראה,
שהניגון "ניע באיוס יא" הוא ניגון בפני עצמו (כפי שהראיתי כאן), ואיננו קשור לניגון של ר'
מיכאל דוורקין[28].
כאשר יצא תקליט ניח"ח של שנת השבעים (תקליט
מס' 11, יצא לאור בשנת תשל"ג בארה"ב ע"י ועד ע"א מוסדות
בראשות ר' משה טלישבסקי), נכלל בו שוב הניגון "ניעט ניעט" (סולן: ר' מענדל
באומגארטן, וכולל גם מקהלת ילדים), והפעם ללא הפתיח האיטי, כי אם בתור ניגון שמח
מתחילתו. ושרים בו ללא ביטוי שם השם, כפי שהרבי אמר שנכון לשיר.
אלבום "נונ-סטופ
חב"ד" בהפקת זלמן גולדשטיין.
מעניין לציין שהניגון "ניעט
ניעט" דומה בתנועותיו לניגון "צי אזוי, צי אזוי, פריילעך דארף מען
זיין" (ניגון רל"ג – רל"ד בספר הניגונים). שניהם נכללו במחרוזת
שמחה באלבום "יענקל יענקל" של אברהם פריד.
[2] יש להעיר שגם חסידי
אדמו"ר האמצעי היו מחברים ניגונים בשפת המדינה, כגון ניע זשוריטי, וכגון
ניגון החסיד ר' פסח מולוסטובקר.
[3] אולי גם פרט זה, שייך
לביאור מדוע זהו אין עוד של תוהו, מפני שעבודת הבירורים הוא לברר ניצוצות של תוהו.
[5] ביטוי אגב זה של
אדמו"ר הרש"ב, נמצא מלמד אותנו על ערכם של ניגונים ממולאים ומכוונים,
ש"נלקחו" ונבנו על יסוד עניינים מתוך פנימיות התורה, וכדוגמא כללית –
"מן הזהר או מן העץ חיים".
[6] ספר השיחות תרצ"ט ע'
302. בהוצאה חדשה (ע' 338), בהערה, שאח"כ הרגיש (או שמע) ר' מיכאל
שאאמו"ר ראה כל זה, והכה את ראשו מחמת התפעלות.
[8] כידוע, הרבי היה מלמד
ניגון חדש בכל שמחת תורה, בין השנים תשט"ז עד תשכ"ד. ולעניות דעתי, עצם
ההשוואה של הרבי ללימוד ניגון זה עם לימוד הניגונים של שמחת תורה, מעידה, שיש
שייכות בין הדברים, ושבפועל הרבי הנהיג בהתוועדות זו ניגון חדש.
[13] להעיר שזהו קשר נוסף בין
בעל הניגון של ניעט ניעט (מיכאל דוורקין), שהיה לו עסק עם עצים ביערות כנ"ל.
[28] ראה דוגמא נוספת בכתבה על
ניגון 'ושמחת בחגיך' (ל.ל.), אודות הקדמה לניגון, שהרבי לא גרס. וגם שם, ההקדמה
לניגון שאולה מניגון אחר.
הצטרף לשיחה