ניע זשוריצי: ניגון להסרת דאגות

 

גיל של ניגון כמדד לגיל של עבודת החסידים

בשיחת אדמו"ר הריי"צ באחרון של פסח תש"א[1] –

"את הניגון הזה ניגנו חסידי אדמו"ר האמצעי ובו משתקפים הגעגועים החסידיים העמוקים להגיע אל הרבי, לשמוע חסידות ולשפוך את הלב בעבודת התפילה. במשך 125 שנה, שחסידים שרים את ניגון הגעגועים הלזה, חסידים שקדו על העבודה".

אם לדייק בדברי אדמו"ר הריי"צ כי בשנת תש"א מלאו 125 שנה לניגון, ניתן להסיק[2] שהניגון חובר בשנת תקע"ו, בשנים הראשונות לנשיאות אדמו"ר האמצעי שהיא ראשית תקופת ליובאוויטש, ואם כן – היום הניגון הוא בן מעל 200 שנה. ויש לציין שזהו מידע מיוחד כשלעצמו, אשר בדרך כלל אין ידיעה מדויקת בדבר זמן חיבורם של ניגונים.

 

ניגון אחד שמשקף דור שלם

בהתוועדות שמחת תורה תער"ג, בתומכי תמימים בליובאוויטש אצל אדמו"ר הרש"ב[3], "בזאל הגדול, מקום לימוד התלמידים, כנהוג בכל שנה ערכו השולחן לסעודת יו"ט, ונגנו התלמידים הניגון המקובל שהוא מן הקאפעלע של כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה מבג"מ זי"ע, והקאפעלע היתה מחסידי רבינו הנ"ל, הניגון הוא עם תיבות בשפת המדינה, ותוכנו – "אל תדאגו אישים (חלאפצי) אנחנו נסע עד המרזח ושם משקה תהיה", "ניע זשוריצע חלאפצי, שטא איז נאמי בודע, יאק דאיעדעם דא קארטשאמקע – טא אי וואדקא בודע".

אדמו"ר הרש"ב נענה: אין לשער מה שאדמו"ר האמצעי נתן לחסידים ... אני חושב ש"אנכי עומד בין הוי' וביניכם"[4] זה מוסב על אדמו"ר האמצעי, שהיה ממוצע המחבר, שייחד עולמות עם אלקות באמצעות הנשמות.

הניגון הזה נותן לי 'ציור' של חסידי אדמו"ר האמצעי ומעמיד אותי גם כן בציור ההוא ... מה שאדמו"ר האמצעי נתן לחסידים – אף אחד לא נתן ... אכן החסידים שלו, כל הדאגה שלהם היתה רק להגיע ל"מרזח" אז כבר הכל יהיה בסדר ...

במכתב של אדמו"ר הריי"צ מזכיר את דברי אביו אדמו"ר הרש"ב הנ"ל[5]: ישנה שיחת קודש הוד אאמו"ר הרה"ק ... המתחלת: "בניגון ניע זשוריטשע חלאפצי, משתקף מהלך הנפש של חסידי אדמו"ר האמצעי, השאיפה והתקווה שלהם...".

ובמכתב נוסף[6]: "בניגון זה משתקפת המהות של חסיד אדמו"ר האמצעי, איך השתוקקו לחסידות, והיו בטוחים שכאשר יבואו לליובאוויטש יתרעננו באור החסידות". ובשיחה נוספת, בשם אדמו"ר הרש"ב: "בניגון זה משתקפת ההתרוממות של חסידי אדמו"ר האמצעי"[7].

 

להיות 'חלאפצי'

במהלך התוועדות שמחת תורה תש"ד[8], התחילו לנגן הניגון הידוע "ניע זשוריצי חלאפצי" וציוה כ"ק אדמו"ר להפסיקו באמרו: קודם צריכים להיות "חלאפצי", "חלאפיעץ"[9] נהיים באמצעות זיעה של מצווה בעבודת התפילה. מקודם צריך לנגן כדי לחמם את החלאפיעץ בחום הקדושה[10] ... ואז יכולים לנגן "ניע זשוריצי חלאפצי".

·       אנו רואים מכאן, שהניגון "ניע זשוריטי" דורש ניגון הכנה לפניו[11]...

·       "חלאפצי" – בתרגום משמעותו אברך, אדון צעיר, באידיש – יונגערמאן. ואמנם בשיחה אחרת של אדמו"ר הריי"צ[12] נתפרש בתרגום: "אל תדאגו עובדים – (הכוונה על עובדי מלאכה)".

 

לפני שיוצאים למסע...

בשמחת תורה תרפ"ח, בהתוועדות האחרונה של אדמו"ר הריי"צ עם חסידים ברוסיה לפני שיצא למסעו אל מחוץ לגבולות רוסיה – כאשר אותם חסידים לא יכלו לראות את הרבי למשך שנים רבות אחרי 'התוועדות פרידה' זו, היה ריקוד מיוחד, כאשר אדמו"ר הריי"צ "הגביה את ידיו הקדושות למעלה וניגן "ניע זשוריצע חלאפצי" . . ודיבר עניינים שמימיים"[13].

בהתוועדות י"ט כסלו תש"י – ההתוועדות (הגדולה) האחרונה של אדמו"ר הריי"צ בעלמא דין – אחרי שנגנו 'ניע זשוריטי', אמר: "דאעידעם, מיר וועלען דערפארן" – אנחנו נגיע.

 

תחנות העוגן באמצע טלטולי הגלות

בהתוועדות ט' כסלו תשי"א, יום הילולא של אדמו"ר האמצעי, הרבי ביאר את משמעות הניגון בעבודת האדם[14]:

כדאי ונכון שינגנו עתה (בהתוועדות דיום ההילולא) ניגון המיוחס להחסידים של אדמו"ר האמצעי. בין הניגונים המיוחסים להחסידים של אדמו"ר האמצעי ישנו הניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי", ומבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שאצל החסידים של אדמו"ר האמצעי היתה הדאגה היחידה כיצד לבוא עד ה"מרזח" ("יאַק דאַיעדעם דאַ קאַרטשאַמקע"), וכאשר באים לשם אזי לא חסר מאומה...

ותוכן הענין: כאשר נמצאים בנסיעה בדרך, נכנסים לה"בתי-מרזח" ("קרעטשמעס") שנמצאים באמצע הדרך, ושם יכולים לנוח, להתפלל וללמוד השיעורים במנוחת הדעת. והנמשל בזה – שהנסיעה בדרך קאי על זמן הגלות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו", שכל בנ"י (הן אלה שנמצאים כאן, בחוץ לארץ, והן אלה שנמצאים בארץ ישראל) הם בגלות, בדרך, ובאמצע הדרך ישנם "בתי-מרזח" "קרעטשמעס", שהם המקומות של הרביים. ובמילא, צריכים להשתדל למעט ככל האפשרי בשהות בדרך, ולהימצא יותר ב"בית-המרזח" ("קרעטשמע"), במקומו של הרבי, מתוך ידיעה ששם לא חסר מאומה.

וכאמור, ינגנו עתה ניגון זה (בודאי כולם יודעים הניגון). – התחילו לנגן הניגון, ואמר: למה מנגנים רק כדי לצאת י"ח, שינגנו ביתר חיות, ואח"כ הפסיק עוד הפעם ואמר שינגנו ביתר חיות, וניגנו בהתעוררות גדולה מאד, וגם הרבי ניגן עם הקהל ונענע בחוזק בידו הק'.

הרבי חזר בקצרה על תוכן הניגון גם בהתוועדות הבאה, י"ט כסלו תשי"א[15], והוסיף שע"י הניגון יתקשרו לרבי וימשיכו את כל ההשפעות. הרבי הורה כי בזמן הניגון כל אחד יכוון שעל ידי זה יתבטלו כל ההעלמות וההגבלות. הרבי נעמד מלא קומתו ורקד על מקומו – וכל הקהל נסחף עמו – במשך 15 דקות! – נכחו שם גם כמה יהודים שאינם שומרי תו"מ לע"ע, ואחרי ההתוועדות סיפרו שריקוד זה שינה את מהלך חייהם מן הקצה אל הקצה[16].

 

ניגון לריקוד יחד עם משיח

בהתוועדות אחרון של פסח תשי"ב, בסעודת משיח[17], הרבי פירש ש"משיח טאנץ", הכוונה "שמשיח נמצא כבר ומשתתף ורוקד יחד עמנו הריקוד שלו...", וציווה לנגן את הניגון ניע זשוריטי – למשיח טאנץ!

 

לקפוץ על העגלה של הרבי

בהתוועדות כ' אב תשי"ב[18]:

תוכן הניגון ... דכיון שזכה לטפס ולעלות על עגלתו של הרבי ("ער האט זיך אַרויפגעכאַפּט אויף דעם רבינ'ס וואָגן"), מה יש לו לדאוג?!... העגלה יש לה רוכב ומנהיג ("אַ דרייווער און אַ פירער") שינחה אותה אל התכלית האמיתי – קיום היעוד ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר (הבשר הגשמי) יחדיו כי פי הוי' דיבר...

וזהו תוכן הניגון של חסידי אדמו"ר האמצעי – שנמצאים אמנם באמצע הדרך אל ה"מרזח" שבו נמצאים "מים חיים", אבל, כיון שיודעים שסוף-סוף יגיעו אל ה"מים חיים", לכן, לא דואגים ("ניע זשוריצי כלאָפּצי"), אלא הולכים מתוך חיות ושמחה".

 

צמאון לבאר מים חיים; וודאות בהבטחת הקב"ה

בהתוועדות שמחת בית השואבה, י"ט תשרי תשי"ג, הרבי מדבר על משמעות הניגון לא רק בעבודת הפרט אלא גם בעבודת כלל ישראל[19]:

"כיון שישנם בין המסובים שאינם יודעים את התיבות של ניגון זה ופירושן – אבארם בקיצור, והעיקר הוא הפירוש הפנימי שבדבר, כפי ששייך לכאו"א לפי ענינו.

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שניגון זה ניגנו חסידי אדמו"ר האמצעי, בשפת המדינה שחיו בה, ופירושו, שלא ידאגו כו', כיון שתיכף יגיעו ל"מרזח" ושם יהי' משקה. ותוכן הדברים – ביטוי ההשתוקקות והתקווה של חסידים לבוא אל הרבי ולשמוע חסידות, שלכן, גם כאשר נמצאים בדרך, הנה למרות טלטול וקשיי הדרך (ריבוי הגשמים וכיו"ב) – אין מקום לדאגה, מצד התקווה והבטחון שתיכף באים אל הרבי, ושם יהי' "משקה" – לרוות את הצמאון האמיתי לדבר ה', 'באר מים חיים', 'דברי אלקים חיים'.

וכן הוא גם בנוגע לכללות מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות – שלמרות חשכת הגלות, אין מקום לדאגה כו', כיון שישנה הבטחת הקב"ה אשר גלה דברו ע"י עבדיו הנביאים, נשיאי הדור בכל דור ודור, שבודאי באים להמטרה והתכלית – מחוז חפצם – של כללות העבודה, בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי' שלימות הגילוי דמקור מים חיים, א"ס האמיתי".

 

'וואדקא' – סוד שבסוד

בהתוועדות חג השבועות תשי"ג הרבי ביאר מה היא ה"וודקה" אליה שואפים[20]:

וזהו גם תוכן הניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי . . מי דאַיעדים דאַ קראַטשאַמקע טאַם אי וואָדקאַ בודיעט" – שכאשר רק יוצאים ללכת בדרך, הרי סוף-סוף מגיעים להמכוון – "טאַם אי וואָדקאַ בודיעט" – יין, שענינו סוד, היינו, שיהי' גילוי הסוד והסוד שבסוד, שזהו עצם הנשמה שמושרשת בהעצמות.

 

ניגון קדום בלע"ז

שבת בראשית תשי"ד[21]: ולכן ישנם ריבוי ניגונים חסידיים שאינם בלשון הקודש, גם בדורות שלפנינו ובדורות קודמים עוד יותר, כמו הניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי" מחסידי אדמו"ר האמצעי – כיון שיש בזה מעלה מיוחדת.

ובפשטות, זהו הניגון הקדום ביותר שידוע לנו מחסידים, עם מילים בשפת אומות העולם (וראה בכתבה על ניגון 'ניעט ניעט ניקאווא', שאדמו"ר הרש"ב דיבר אודות בירור לשון אומות העולם שעל ידי ניגונים בלע"ז – בשם אדמו"ר האמצעי, וכנראה שיסודו בניגון דידן).

 

הכל כבר נמצא, רק לפקוח את העיניים

בהתוועדות ש"פ קדושים תשי"ד[22], הרבי מציין זוית נוספת בניגון:

יש לדעת שכל ההמשכות נעשים כבר עתה, בזמן הגלות, ולעתיד לבוא יתגלו הענינים שנמשכו ע"י קיום התומ"צ בזמן הזה דוקא. וכאשר עושים חשבון, שלאמיתו של דבר כל הענינים ישנם כבר עתה, וסוף-כל-סוף הם יתגלו – הדבר מביא לידי שמחה.

וזוהי אחת מנקודות התוכן הפנימי שבניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי" – שאין צורך לדאוג ("ניע זשוריצי"), כיון שכל הענינים ישנם כבר עתה, וכאשר יגיעו לפונדק ("דאָ קראַטשאַמקו"), ויפרקו את כל מה שיש בידם ("פאַנאַנדערפּאַקן וואָס מען האָט") – אזי יראו מה שיש להם באמת ("וועט מען ערשט יעמאָלט זען וואָס מען פאַרמאָגט"), ודבר זה יביא לידי "יין" – (לא יין שנותנים לנידונים בעונש קשה, אלא) "יין המשמח", שמגלה את הענינים הנעלים ביותר...

 

ניגון 'לא ידח ממנו נידח': לזרז תהליכים

בהתוועדות שמחת בית השואבה תשי"ז[23] – אריכות גדולה סביב הניגון:

ומזה מובן, שלא יתכן שפועל ידיו של הקב"ה ילך לאיבוד, ובודאי שסוף-כל-סוף "לא ידח ממנו נדח"; אלא, שענין זה יכול להיות "בגלגול זה או בגלגול אחר" (כמבואר בתניא), ובינתיים, חבל על הזמן...

וזהו שאומרים חסידים בהמשך לניגון הנ"ל:

אפילו כאשר מישהו שומע שמנגנים ניגון שתוכנו שאין מה לדאוג, כיון שסוף כל סוף יצא מה"מדבר" אל ה"שדה" ויגיע ל"בית-המרזח" ששם נמצאים בני-אדם, "כתפארת אדם לשבת בית", "אדם" כזה שהוא כמראה אדם שעל הכסא מלמעלה, והיינו, שסוף כל סוף יגיע למקומו האמיתי, ששם יהיו לו כל הענינים שצריך להם מצד פנימיות נפשו –

מכל מקום, באים בתביעה ואומרים, שעד שמגיעים לשם, צריכים לכל-הפחות קצת "משקה", כדי שיוכלו לסבול את טלטול הדרך, ומה גם ש"כל הדרכים בחזקת סכנה", ויצליחו להגיע לשם במהירות האפשרית, ומתוך פחות מכשולים ואבני נגף.

 

ניגון געגועים לגאולה: המסע האחרון!

בהתוועדות ראש השנה תשכ"ד[24], כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן הניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי", באמרו: ברגעים הספורים שנשארו עד הגאולה – צריכים להתגעגע אל הגאולה, והגעגועים צריכים להיות מתוך הרחבה, ועד לבחי' מרחב העצמי. וזהו תוכן הניגון האמור – ניגון של חסידי אדמו"ר האמצעי (שאצל חסידים מתבטא כל ענין בניגון) – כפי שפירשו רבותינו שתוכנו ענין הגעגועים לגאולה. וגעגועים אלו יקרבו וימהרו את הגאולה, שתהי' קרובה עוד יותר ממה שהיא קרובה מצד עצמה".

בהזדמנות אחרת[25] הרבי התבטא ביחס לניגון "ניע זשוריצי" – "והרי עומדים עתה במסע האחרון לפני ירדן יריחו"!

 

ניגון תנופה למבצע תורה

בסיום התוועדות ח"י אלול תשל"ו, בנוגע למילים "וואדקא בודיעט", פירש הרבי, ש"אין מים אלא תורה"[26], על אחת כמה וכמה 'מים חיים', שזהו מבצע תורה.

 

בין הניגון לבין אדמו"ר האמצעי

בהתוועדות ל"ג בעומר תשי"א[27] תיאר הרבי: "ניגון זה – היו רגילים לנגן חסידי אדמו"ר האמצעי, בידיעתו וגם בנוכחותו של אדמו"ר האמצעי".

בכמה הזדמנויות הרבי כינה את הניגון בכינוי ישיר: "הניגון של אדמו"ר האמצעי"[28], שמנגנים אותו בהמשך לניגון של אדמו"ר הזקן – הד' בבות. ובהתוועדויות בהן הרבי היה 'משחיל' את ניגוני כל האדמו"רים לפי הסדר לאורך ההתוועדות[29], לעיתים היה ניגון זה בתורו של ניגון אדמו"ר האמצעי[30].

 

המנהג לנגנו בסמיכות לניגון ד' בבות

המנהג לנגן ניע זשוריטי אחרי ניגון ד' בבות היה גם אצל אדמו"ר הריי"צ (בסיום התוועדות י"ב תמוז תש"ז; התוועדות י"ט כסלו תש"ח; י"ט כסלו תש"ט; י"ט כסלו תש"י[31]).

באחרון של פסח תשי"ב הרבי הזכיר שהיו שני אופנים בסדרם של שני הניגונים: "כידוע שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היו לפעמים מנגנים תחילה ניגון אדמו"ר הזקן ולאחריו "ניע זשוריצי כלאפצי", ולפעמים "ניע זשוריצי כלאפצי" תחילה ולאחריו ניגון אדמו"ר הזקן".

ואכן גם אצל הרבי, פעמים אחדות היה הסדר, שניגון ניע זשוריטי היה לפני ניגון ד' בבות (ל"ג בעומר תשי"א; שמח"ת תשי"ב; י"ט כסלו תשי"ג).

 

ניגון מכוון שרודף ליעד

אמנם תוכן המילים של הניגון לקוח מ"סגנון שירי איכרים"[32] הרוסיים, מתלבש במשל הבא מן החוץ[33], אבל הלחן של הניגון, הינו לחן חסידי מקורי ומכוון.

הניגון בנוי באותו הסולם כמו ניגון ד' בבות, שהוא סולם יהודי מובהק ומיוחס (סולם "אהבה רבה"), אבל לא רק זה. תנועת הניגון נסובה על אותם צלילי היסוד של ניגון ד' בבות, עם דגשים והבלטות שלא מותירות מקום לטעות.

הניגון מצד אחד נמצא ב"מרדף" ומרוץ אחר היעד, "אחריך נרוצה", ומצד שני נוסך ביטחון מוחלט ומנטרל לגמרי כל דבר אחר שעומד בדרך אל המטרה.

 

תווי הניגון מופיעים בספר הניגונים כרך ראשון ניגון קי"א[34]. במפתח לניגון מתואר: "ניגון חב"די נלהב מהחסידים הראשונים בימי אדמו"ר האמצעי. הניגון הזה שרו בעת הליכתם ונסיעתם לרבם לליובאוויטש".

מעניין לציין שתווי הניגון נמצאים גם בספר "כור עוני"[35] של ד"ר ישראל גוטין, בזכרונותיו משהותו בליובאוויטש בזמן אדמו"ר הרש"ב. הוא מתאר התוועדות משנת תרע"ה עם כמה דמויות מופת בליובאוויטש, במהלכה ניגנו גם את הניגון "ניע זשוריטי".

 

 

פרופסור לאתנומוזיקולוגיה באוניברסיטת רוג'סטר, גב' אלן קוסקוף, בספרה המחקרי "מוזיקה בחיי ליובאוויטש" (אנגלית)[36], בחרה להציג את מאפייני ניגוני חב"ד – דווקא על דוגמת הניגון "ניע זשוריצי".

פרופ' קוסקוף חילקה את הניגון לשלוש בבות, כאשר לדבריה – הן משקפות שלושה שלבים: הבבא הראשונה משקפת בצורתה המוזיקלית תכונות של 'ביטול', הבבא השנייה – 'עבודה', והבבא השלישית – 'דבקות'. את תווי הניגון קוסקוף ערכה מחדש על פי תקליט ניח"ח #1, והתייחסה אפילו למחיאות כף ורקיעות רגליים שבביצוע...

 

הניגון בהתוועדות של הרבי: וידאו

י"ט כסלו תשל"ג.

ו' תשרי תשמ"ב.

יו"ד שבט תשמ"ו.

ט"ו תמוז תשמ"ו. – היה זה כשהחל משפט הספרים. הרבי נעמד ורקד ובכה... בוידאו רואים רק שאינו מביט בקהל אלא נתון בתוך עצמו, אבל בזמנו אמרו שראו בבירור שהרבי ממש בכה[37].

אודיו: בסדרת 'ניגוני התוועדויות' – הקלטה מהניגון בקולו של הרבי, בכל אחד מששת התקליטים.

בהתוועדות פורים תשח"י שומעים את הרבי מתחיל את הניגון "ניע זשוריטי" ללא מילים.

הניגון נכלל בתקליט ניח"ח #1. ולאחר מכן בתקליט #10 הקלטה מערב חב"ד.

ביצוע של אברהם פריד, נמצא באלבום "הופ קאזאק".