"בני היכלא": ניגון השיא של השבת
ניגון
'בני היכלא', השייך לסעודה שלישית, ממוקם ברגעי השיא של שבת קודש. יום השבת בכלל הוא
היום המיוחד ביותר מבין כל ימי השבוע, אך גם בתוך השבת עצמה ישנן עליות לפי סדר
התפילות וסעודות השבת. שיא העלייה מתרחש בזמן תפילת מנחה וסעודה שלישית, שהיא עת
רצון מיוחדת, בלשון הזהר – זמן "רעווא דרעווין" (רצון הרצונות)[1].
יתירה מזו, בחסידות מבואר כי סעודה שלישית היא טעימה מעין הגילוי של לעתיד לבא.
מילות
הפיוט הן מהאריז"ל, ושמו חתום בראשי השורות של
הפיוט – "יצחק לוריא". זהו אחד משלושת הזמירות לסעודות שבת שהכליל
אדמו"ר הזקן בסידורו, סידור השווה לכל נפש – למרות שהמילים הן בארמית ורומזות
לענייני קבלה נסתרים.
·
"ראוי
ומתאים לפתוח התוועדות הנערכת בזמן סעודה שלישית בניגון בני היכלא" (שבת בראשית תנש"א).
מחבר
הניגון: אדמו"ר הזקן
ניגון
מיוחד זה, מופיע בספר הניגונים בין עשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן – כניגון
מספר 10. על גבי התווים של הניגון נרשם שם שהוא "מיוחס לכ"ק רבינו
הגדול נ"ע". במפתח הניגונים הוסיף ר' שמואל זלמנוב כי "יש
אומרים שמחברו היה הרה"ח ר' הלל מפאריטש", אולם מדברי הרבי (כאשר לימד
את ניגון אסדר לסעודתא, בהתוועדות י"ד תמוז
תשט"ז) – ש"על בני היכלא יש ניגון המקובל מרבינו הזקן",
נקט זאת בפשיטות, ועל פי זה יש לפתור את הספק שבספר הניגונים. כמו כן – אצל הרבי
נגנו בני היכלא באותן הזדמנויות מיוחדות בהן הרבי הורה לנגן את כל עשרת ניגוני
אדמו"ר הזקן: בהתוועדות י"ט כסלו תשט"ו ותשט"ז.
·
שרידים
מתווי הניגון נמצאים גם ב"אוצר נגינות ישראל" (אידלסון) ניגון מס' 3
ומס' 181, ולא ציין שזה שייך לחב"ד. ולפלא שלא הרגיש שזה אותו הניגון.
·
בהתוועדות
שבת בראשית תנש"א הרבי אמר שזהו ניגון מפורסם, ש"יש אומרים" שהוא
ניגונו של אדמו"ר הזקן.
·
הרב
מנחם זאב גרינגלאס סיפר בשם ר' זלמן שניאורסאהן מלאדז', כי את הניגון 'בני היכלא'
קיבל אדמו"ר הזקן מר' מיכל מזלוטשב, אשר שמע אותו אצל הבעל שם טוב,
עיי"ש[2].
·
מספר
הרב מ"א זעליגסאהן: בשנות הת"ש היה חסיד ר' אברהם ווינגארטן, הוא היה
רושם כל מה ששמע מהמשפיעים, ומהרבי לפני הנשיאות, ויש אוצר סיפורים שרשם. היה חסיד
בשם הרב שאול ביק (שהגיע ל-770 בתש"ח/ט), ששמע סיפורים מהרבנים [ממשפחת] חן
מהדור הקודם, וסיפר לבחורים, שהניגון 'בני היכלא', הוא מהצדיק ר' מיכלע ז.: ר'
מיכל פעם ביקש במעזריטש אצל המגיד, והמגיד שלח את אדה"ז שיצטרף אל ר' מיכל
בסעודה שלישית ['שלוש סעודות'], ובאותה הזדמנות אדה"ז שמע את הניגון 'בני
היכלא' מר' מיכל. [ייתכן וזה כוונת הרבי – בתנש"א – "ויש אומרים"].
·
באחת
ההזדמנויות המיוחדות בהן הרבי ביקש לנגן את כל ניגוני אדמו"ר הזקן, הרבי ביקש
באמצע עשרת הניגונים להמשיך, לנגן עוד ניגון ועוד ניגון, ובאמצע הדברים הרבי אמר:
"נו, בני היכלא".
·
הקלטה
ששומעים את הרבי בניגון 'בני היכלא': י"ט כסלו תשט"ז.
מי
הם אותם 'בני היכלא' המיוחסים?
משמעות
המילים "בני היכלא", בני ההיכל של הקב"ה, מבואר בחסידות כך: בניגוד
לאורח בהיכל, שבא רק לעיתים ואיננו נמצא קבוע בהיכל, "בני היכלא" הם בני
הבית של ההיכל. וזה לשונו של אדמו"ר הזקן, מחבר הניגון:
"... נקרא אושפיזא [=אורח] שאינו בא רק
לפרקים, משא"כ ישראל שהן 'בני היכלא' בתמידות, להיותם מבחינת שם מ"ה
דתיקון שלאחר הבירור כידוע . . 'בני היכלא'
שהן ישראל להיותם דבוקים תמיד באחד בבחינת פנימיות"[3].
·
בהתוועדות
שבת בראשית תנש"א הרבי אמר כי זהו ניגון ששייך לכל אחד ואחד מבני ישראל,
עליהם נאמר (וכאן התחיל את הניגון): "בני היכלא דכסיפין".
·
לפי
תיאור אחר מאותה שבת בראשית[4],
הרבי סיים: יוצאים מן הגלות בשירת "בני היכלא"...
ביטול
הקליפין
מבואר
בחסידות (דרך מצוותיך מצוות לא תבערו אש פ"ב), כי יום השבת הוא יום שבו
מתבטלים כל הדינים והגבורות. אך במיוחד גם עניין זה אמור על זמן השיא של השבת, זמן
סעודה שלישית:
מפני
עוצמת הגילוי בשעה זו של סעודה שלישית, מתבטלים כל הדינים. וכפי שנאמר "דביה
מלכא בגילופין" – מלך מלכי המלכים מתגלה במלא הדרו, ובמילא "לית
זעפין" (אין זעף), ומתבטלים "הני כלבין דחציפין", וכל הגבורות
מתמתקות (ע"פ שיחת פ' תשא תשי"ז).
תנועת
הכיסופין של רגעי שיא
כעת
יש לעקוב אחר התאמת הניגון אל תוכן המילים.
אמנם
הניגון מתחיל במילים "בני היכלא" מלמטה למעלה, בטון הנמוך ביותר, אולם
עולה ומגיע הישר למעלה. כאילו אומר, שבשעה זו הדרך לעלות למעלה היא
"חלקה" ללא עיכובים באמצע, ללא הפרעות ועיכובים באמצע.
התנועה
הבאה היא "תנועה" של כיסופים אל על, "דכסיפין", תנועה
ללא מילים, שבניגוד לתנועה הקודמת שמסתיימת בירידה, תנועה זו בהגיעה לפסגת הצלילים
שואפת להתעכב למעלה ומבטאת את הכיסופין בהדגשה יתירה:
תנועה
זו מיוחדת גם בכך שהיא חורגת מן המשקל הסימטרי של הניגון. אם לשיר את הניגון בלעדיה
– אז המשפטים המוזיקליים בניגון יהיו מכוונים ושלמים, ואילו תנועה זו היא כאילו נדחקת
ופורצת שלא לפי סדר. היא איננה מן המידה של הניגון, ובכך נושאת אופי של יציאה מן
ההגבלה. (ואכן בנוסח שבספר הניגונים – תנועה זו איננה מופיעה בתחילת הניגון אלא רק
בהמשך אחרי 'בהאי שעתא', 'עתיק יומין', 'במנחתא').
בבא-השיא
של הניגון
ובכן,
הניגון בני היכלא הוא ניגון לשעת השיא של השבת. אולם בניגון עצמו יש חלק, שהוא
תנועת השיא של הניגון עצמו. לעומת פתיחת הניגון (במילים 'בני היכלא') בו הזינוק
לגבהים מתחיל בצלילים נמוכים, בחלק השיא (במילים 'צבו לחדא') – כל מרקם הצלילים
מתחילתו מתרחש על הגובה של הסולם. חלק זה מתחיל בצליל שהוא בדיוק אוקטבה (צליל
שמיני) מעל לצליל הפתיחה של הניגון. הצליל הגבוה ביותר בניגון (בתווים שלפנינו:
'לה'), שבבבא הראשונה התנוצץ רק לרגעים קצרצרים (באמצעם של הכיסופין) ונעלם, מקבל
בבבא זו דגש והופך כאן לכובד של תיבה.
תנועה – לניגון ברכת כהנים
אדמו"ר הריי"צ אמר
בשיחת קודשו כי יש יסוד לחשוב שבניגון ברכת כהנים (שחובר ע"י חסידי
אדמו"ר האמצעי מחברי המקהלה) יש 'תנועה' מאדמו"ר הזקן. אם לפרש כי
הכוונה היא, שבניגון ברכת כהנים ניתן למצוא 'תנועה' שקיימת באחד מניגוני
אדמו"ר הזקן, ייתכן לומר כי הדמיון של ניגון ברכת כהנים הוא ל'תנועה' מניגון
בני היכלא של אדמו"ר הזקן:
הסולם של ניגון 'בני היכלא' –
מינור – הוא אותו הסולם של ניגון ברכת כהנים. בניגון בני היכלא, קיימת תנועה ללא
מילים (אחרי תיבות 'זיו דזעיר אנפין'), תנועה זו משתלשלת מלמעלה למטה בדומה מאד
להשתלשלות ניגון ברכת כהנים בפתיחתו.
בני היכלא אצל הרבי
לעיתים – ניגנו
בני היכלא אצל הרבי בסוף ההתוועדות של יום השבת (לפני תפלת מנחה), לעיתים – לאחר
תפלת מנחה של שבת, או בתחילת התוועדות שהתקיימה בשעת סעודה שלישית. פעמים אחדות(?)
– הרבי החל את הניגון כאשר פנה לצאת מן ההתוועדות.
הרבי היה פותח
את סידורו בעמוד של "בני היכלא", ומעיין בסידור לאורך הניגון.
פעמים רבות,
היה הרבי מתחיל את הניגון בעצמו. בכמה תיאורים מתאריכים פרטיים צויין כי הרבי ניגן
את בני היכלא בהתלהבות (ג' תשרי תשכ"ז), הראה עם הידיים וניגן חזק (סיוון
תשכ"ז). בי"ג שבט תשמ"ב, אחרי שגמרו את ניגון בני היכלא עם המילים,
המשיכו לנגנו ללא מילים, וכמה מהנוכחים מחו כפיים וגם הרבי מחה כפיים.
מקור: יומנים. ביומן מונדשיין מפ' בהעלותך תשכ"ז, "קם
והמריץ בידיו, וגם באמצע שנגנו התנועה הגבוהה – עשה בידו".
בני היכלא –
של בית המקדש
בהתוועדות שבת
קודש ד' מנחם אב תשל"ט, ערב יום הילולא של האריז"ל, הרבי ביקש שישירו את
הניגונים (אסדר לסעודתא ו)בני היכלא, שבהם נמצא שמו של האריז"ל, ובקרוב
ממש יזכו להיות מ"בני היכלא" – בהיכל בית המקדש השלישי. – והרבי
התחיל בעצמו את ניגון בני היכלא (היכל הנגינה ע' סה-סו).
ועל פי זה יש לומר, כי ניגון זה
מעורר את הכיסופין לגאולה העתידה, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, כאשר כולנו
נהיה בני היכלא – ההיכל של בית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש.
המילים של הפיוט
בני היכלא, דכסיפין,
למחזי זיו דזעיר אנפין,
יהון הכא, בהאי תכא, דביה מלכא
בגילופין,
צבו לחדא, בהאי ועדא, בגו עירין
וכל גדפין,
חדו השתא, בהאי שעתא, דביה רעוא
ולית זעפין,
קריבו לי, חזי חילי, דלית דינין
דתקיפין,
לבר נטלין, ולא עאלין, הני כלבין
דחציפין,
והא אזמין, עתיק יומין, למצחא
עדי יהון חלפין,
רעו דיליה, דגלי ליה, לבטלא בכל
קליפין.
ישוי לון בנוקביהון, ויטמרון בגו
כיפין,
ארי השתא, במנחתא, בחדותא דזעיר
אנפין.
תרגום:
בני ההיכל שנכספים, לראות זיוו של זעיר אנפין:
יהיו כאן בזה השולחן, שבו המלך בגילופין:
חפצו מאד באסיפה זאת, בין מלאכים וכל [בעלי] כנפיים:
שמחו עתה, בשעה זו, שבה רצון ואין זעף (כעס):
קרבו אלי, ראו כחי, שאין דינים תקיפים:
לחוץ ניטלים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים:
והנה אזמין עתיק יומין, למצחא, עד שהם
יסתלקו:
רצונו שהוא גילהו [הוא], לבטל את כל
הקליפות:
ישים אותם בנקרתם, ויתחבאו בתוך
סלעים:
הצטרף לשיחה