כמה עולה הניגון (ב): תגלית בניגון ד' בבות

עליות הניגון בזהר הק'

בתיקוני זהר, תיקון כ"א (נא, ב), בתרגום חפשי:

"ניגונים עולים ... ויש ניגון שעולה בעשר ... ויש ניגון עולה בשש ... ויש ניגון עולה בשתיים ... ויש ניגון עולה באחד ... ויש ניגון עולה בחמש ... ויש שעולה לו בשלוש ...".

בעבר הייתי סבור, שביטויים אלו בזהר הק' מדברים על רמזים רוחניים וסודות נסתרים – ולא למונחים בנגינה כפשוטה. אמנם, אחרי שכל תורת הניגון מדברת בעליית (וירידת) הקולות במרווחים, וכן הוא בתורת האריז"ל ובהרחבה במאמרי חסידות חב"ד כפי שהבאתי בכתבה "מיזוג קולות במוזיקה" שם נקראים המרווחים בתואר "מידות", (ומצאתי דוגמת ביטויים אלו גם בחסידות קארלין, על מידת עליית הטון בניגוני תפילה[1]), השתנתה דעתי, ומעתה הנני מתייחס לדברי הזהר הק' – כמובן מלבד פירוש הזהר ע"פ הסוד – גם במושג של עליות הניגון כפשוטו (כפי המקובל בתורת הנגינה), אשר כידוע מכבר כי עליות הניגון מקבילות לעליות רוחניות.

אחרי הבנה מחודשת זו בדברי הזהר, הנני להעתיק כעת באופן מסודר יותר את דברי הזהר, על סוגיית עליית הצלילים ומשמעותן.

וכך נאמר שם בתחילת הסוגייה:

"עולה תפילה בניגון בד' מינים, שהם שיר פשוט והוא י', שיר כפול והוא י"ה, שיר משולש והוא יה"ו, שיר מרובע והוא יקו"ק, בשם של יקו"ק עולה תפילה שהיא השכינה, תורה [עולה] בניגון, שכינה [עולה] בניגון, ישראל עולים מן הגלות בניגון ... תפילה שהיא שכינה עולה ... לגבי עשר ספירות, וניגונים עולים".

מכאן ואילך, הזהר דן במספרים בהם עולה הניגון:

·       "ניגונים עולים, מהם מרובעים", מצד טעם ה'רביע'. 'מרובעים' בארבע חיות, והן "חיות קטנות עם גדולות" (תהלים ק"ד) [לעיל מג, ב: חיות קטנות – אותיות אדנ"י, עם גדולות – אותיות הוי"ה]. – לכאורה כ"ז שייך לעניין 'שיר מרובע' (ל.ל.).

·       ממילא, הארבע הן שמונה (פעמיים ארבע כנ"ל) – "למנצח על השמינית", "אז ישיר" ('אז' – גימטריה 8[2]), ולכן תיקן דוד כלי [נגינה] בשמונה נימין. וכן אצל החיות הנ"ל, ארבע פנים לכל צד מרובעין, כמ"ש "וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת להם" (יחזקאל א, ו), וביחד – 4 פנים ו-4 כנפים – הם שמונה[3].

·       ויש ניגון שעולה בעשר – על דרך הכתוב "ידיו גלילי זהב" (שה"ש ה, יד. דורש "ידיו" לשון יו"ד, – על דרך הפירוש ב'פותח את ידיך', אל תקרי ידיך אלא יודיך[4]). והוא כנגד שם הוי' עם כל אותיות המילוי, שהן עשר אותיות.

·       ניגון עולה בשש – על דרך הכתוב "שוקיו עמודי שש"[5] (שה"ש ה, טו), "שש כנפיים לאחד" (ישעיהו ו, ב), והוא בא מאות ו' [של שם הוי'].

·       ניגון עולה בחמש – אות ה', בכינור של חמש נימין.

·       ניגון עולה בשלוש – יה"ו (ג' אותיות. והן גימטריא של שם אקי"ק) – כנ"ל ששיר משולש הוא יה"ו[6].

·       ניגון עולה בשתיים – 'הללויה' (י"ה, שתי אותיות) – כנ"ל ששיר כפול הוא י"ה.

·       ניגון עולה באחד – 'הללי' (י', אות אחת) – כנ"ל ששיר פשוט הוא י'.

 

במקום נוסף בתקוני זהר, בתיקון י"ג (כז, ב), גם כן מדבר בסגנון דומה לכל הנ"ל:

"שיר למעלות" – הן עליות[7] ... עולה [שם השם] בעשרה מיני ניגונים ... בשיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא יקו"ק, שקולו עולה כגלי הים [כאן עוד כמה עניינים דומים להנ"ל, וממשיך:]

וניגון כאשר עולה – עולה בשש, וכאשר יורד – יורד בשש[8], ועליהם נאמר 'שוקיו עמודי שש'[9],

ועשרה גלגלים הם י' – כנגד עשר אצבעות המכות בניגון, חמש [אצבעות יד ימין] כנגד חמש [אצבעות יד שמאל], והן ה"ה, העולים בו בשש דרגות שהוא ו', בו עולים ויורדים, והיא כמו סולם שנאמר בו "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים  ויורדים בו",

"ו' – הגוף, כנפיים – ה"ה, ראשו – י', בו עולה קול הניגון".

[וממשיך לדרוש על ששת/שבעת קני המנורה]:

·       ו' – קנה האמצעי. [קרוב לומר שהכוונה לטוניקה: כמו הקנה האמצעי, הטוניקה היא מרכז הניגון].

·       ה' ה' – שלשה קנים מצדה האחת כו' – כי אות ה' יש בה שלשה קוים. [ע"פ הנ"ל י"ל, 3 צלילים הסמוכים לטוניקה, משני הצדדים – ועפ"ז, אלו הם ה' עילאה וה' תתאה. וכן – קנים המסתעפים לצד ימין ולצד שמאל, ע"ד יד ימין ויד שמאל, הם חו"ג].

·       י' – הוא נר שעל ראשו, שאז ו' נעשה ז' – וסוד הדבר "יאירו שבעת הנרות". [היינו, כאשר מוסיפים י' על גבי אות ו', נוצרת צורת אות ז'. ולכאורה, הכוונה לטוניקה העליונה ועצ"ע].

·       "ודוד מנגן ביד" – י"ד (ד' אותיות השם, ועוד י' אותיות המילוי), וסוד הדבר "שבעה ושבעה מוצקות" (זכריה ד, ב) (כנראה – סולם של שתי אוקטבות? ולהעיר שמרווח שתי אוקטבות הוא 15, י-ה).

·       "ועולה ה' [תתאה] לאות ו', ואח"כ עולה אות ו' לי', שש פעמים עשר עד שעולה ל-60".

"בו מתחיל ובו מסיים" – נר האמצעי, טוניקה. [רשימת המנורה ע' קכט, מביאוה"ז, שהוא מל'].

·       "כאשר עולה – עולה בשש, וכאשר יורד יורד בשש", "פירוש עולה בששה תנועות זו אחר זו, וכן בירידה" (פירוש 'בינהו' על תיקוני זהר, מאת ה"בן איש חי").

 

צירופי המרווחים ב'נפוצות יהודה'

בספר "נפוצות יהודה" לר' יהודה מוסקאטו (ראש ישיבה במנטובה, מחבר פירוש 'קול יהודה' על הכוזרי), בדרוש ראשון שנסוב כולו על ענין הנגינה, אנו מוצאים את הדברים הבאים:

"... יש לנו להאמין המצא נעימות המוסיק"א בו יתברך באחדות שלמה, אשר בו יתאחדו כל הצורות להיותו נימוס כל הנמצאות ברואי מעלה ומטה. יבא ויגיד צדקתו שם עצמותו המיוחד, שנרמזו שנרמזו באותיותיו כל נגוני המוסיק"ה:

היו"ד מורה על השמינית הנקראת אוטאבה [=אוקטבה], כי כמו שמספר עשר יכלול כל המספרים ... כן הנגון הזה הנקרא 'שמינית' מטעם בעלי זאת החכמה הוא כולל לכל הנגונים, ושמוהו לאב מקור וראשית ויסוד מוסד לכלם ... נגון שלם, ונכלל ביו"ד הנגון הנקרא 'שלישית' [=טרצה] שהוא שרש העשירית [הכוונה, שבמרווח של 10 (דצימה), יש אוקטבה ועוד טרצה (3), ועל דרך שיביא להלן, שבמרווח של 11 כלול מרווח של 4],

הה"א מורה על הנגון הנקרא 'חמישית' [=קווינטה],

והוא"ו על ה'שישית' [=סקסטה],

ונכפלה הה"א [היינו ה"א אחרונה של השם] להשלים מנין ארבע אותיות להורות על הנגון הנקרא 'רביעית' [=קוורטה],

[עד כאן ביאר כל אות בנפרד, וכעת מבאר שילוב של ו"ה, ושילוב של י"ה:]

ולהורות גם כן על ערוב הנגונים זה עם זה, כי וא"ו וה"א עולים למספר י"א, שעקרם נגון ה'רביעית' [כי מרווח של 11, הוא אוקטבה ועוד מרווח 4 (קוורטה)],

וכן בהתחבר היו"ד הראשונה עם הה"א הסמוכה לה – עולה מספרם ט"ו, שהוא הקוינטאדיצימה (quinta-decima), היינו שמינית מכופלת [=שתי אוקטבות] ...".

ומסיים: "ועל אשר שלחתי יד לשוני לדבר על אותיות השם הנכבד והנורא, יהיה לי מגן ז"ל (במדרש במדבר רבה) ודלגו עלי אהבה, וגודלו עלי אהבה" (הפלא ופלא, שהרבי הזכיר מדרש זה ביחס לניגון ד' בבות המכוון כנגד ד' אותיות השם(!): כמובא בספר 'ניגון ארבע בבות' ע' 110).

ומביא ש"כבר מצינו שדברו חכמי האמת [=חכמי הקבלה] באותיות השם על דרך חכמה המוסיק"א", ומביא מתיקוני הזהר אודות שיר פשוט, שיר כפול שיר משולש ושיר מרובע שהם כנגד ד' אותיות השם.

·       אודות ה'שמינית' כתב ה'נפוצות יהודה' גם בדרוש כ"א (נו, ב): "כי כפי מה שכתבו בעלי המוסיק"ה, הנגון הנקרא 'שמינית' הוא כולל לכל הנגונים, ושמוהו לאב מקור וראשית ויסוד מוסד לכלם, ואמר החוקר כי נגון השמינית מנצח בנגינות, להיותו לבדו מבין כלם נגון שלם, ומקורו של נגון זה הוא מה שנקרא בלשונם 'אוניסונו', ולרוב התיחסותו עמו נראים שניהם אצל החוש כאלו הם קול אחד בעצמו ...".

 

סמכותו של ה'נפוצות יהודה'

ב'סדר הדורות' שנת ה' אלפים ש', בשם שלשלת הקבלה: הרב ר' יהודה בר' יוסף מוסקטו ראש ישיבה במנטווה (מנטובה). וב'שמות הספרים' כותב בעל 'סדר הדורות': "נפוצות יהודה, הגאון מ' יהודה בר' יוסף מוסקאטו, נ"ב דרשות גדולים וארוכים כלולים מכל החכמות ומוזיקא, שנת שמ"ט". ע"פ ר' שבתי בס מפראג ב'שפתי ישנים' שכתב אודות הספר: "ובו תמצא מענייני המוזי"קא".

ר' אברהם הרופא ממנטובה (שהיה צעיר מר' יהודה מוסקאטו ב-7 שנים) בספרו "שלטי הגבורים" – בפורשו את משנת הנגינה של בית המקדש, משחיל את הדברים הבאים (בסוף פרק ד'): "... להזכיר לשבח שם אלופי ומלכי . . הדרוש הראשון מספר 'נפוצות יהודה' אשר בו דיבר ברוח ה' בחכמה ובתבונה נמרצת הגאון המופלא וראש לכל חכמי ישראל שבדורו כמהר"ר יהודה מוסקאטו זצוק"ל על משפטי הזמרה הזאת, להיותי חייב בכבודו כתלמיד החולק כבוד לרבו, הואיל כי בחייו הייתי מקביל פני מעלת כבוד תורתו תמיד בדברי תורה ובחכמות רבות שהיו כמו פרפראות לתעודה הנתונה לנו למורשה מסיני".

 

'שיר מרובע' במשמעות יחס הקולות

בספר "מאור עינים" של ר' עזריה מן האדומים (גם הוא ממנטובה. נפטר של"ח ואם כן היה בן דורו ובן עירו של ה'נפוצות יהודה' הנ"ל. ולכאורה היה גם קרוב משפחתו של המלחין הנודע שלמה דה רוסי – מן האדומים – שנולד במנטובה בשנת ש"ל), חלק ה' ('ימי עולם'), פרק מ"ח, בדברו אודות בגדי כהונה, ומתייחס אל השם המפורש החקוק על הציץ:

·       "... ארבע אותיות של השם ההוא אשר לא הותרה שמיעתו ואמירתו כי אם לאותם שהחכמה טהרה אזניהם ולשונם ובמקומות הקדש, הוא השם אשר האלקיים [=חכמי הנסתר] אומרים היות 'בן ארבע אותיות'[10], אולי להיותו רומז אל המספרים הראשונים א' ב' ג' ד', כי הנה המרובע כולל את הכל, נקודה קו שטח וגשם, ובו מדת כל יש, ובפרט ניגוני השיר הערב, כמו נגון תוספת השליש בערך [=יחס[11]] ד' לג' [=קוורטה[12]]. ותוספת החצי בערך ג' לב' [=קווינטה]. ותוספת הכפל בערך ד' לב' [=אוקטבה]. ומדת המרובע כערך ד' לא' [=שתי אוקטבות], וכמה מעלות זולת אלה יש לסך הד', אשר על הרבה מהם דברנו במאמרנו על המספרים...".

הספר הלזה 'מאור עינים' נזכר בסדר הדורות מ'שפתי ישנים', אך מוסיף הבהרה אודותיו בשם 'באר הגולה' להמהר"ל מפראג, סוף באר השישי, שהשיג על יסודותיו. ואעפ"כ כמה גדולי ישראל ציינו אליו ולמדו ממנו. והנה קטע הנ"ל הוא העתקה מתוך ספר 'חיי משה' של ידידיה הכהן – פילון האלכסנדורי. נזכר ב"צמח דוד".

"אשר על הרבה מהם דברנו במאמרנו על המספרים" – כנראה הכוונה לחיבורו "על בריאת העולם", בו מופיע על מספר ארבע, כולל גם במוסיקה (פסקה 48). אח"כ גם אודות מספר 7, הרמוני ביותר כולל הכל (פסקה 107), ואודות שבעת הצלילים (פסקה 126).

 

ניגון ארבע בבות: ארבע עליות

כידוע, ארבע הבבות בניגון אדמו"ר הזקן, מכוונות כנגד ארבע אותיות שם הוי', בסדר מלמטה למעלה (ספר "ניגון ארבע בבות" ע' 38):

·       בבא ראשונה – אות ה' (אחרונה)

·       בבא שנייה – אות ו'

·       בבא שלישית – אות ה' (ראשונה)

·       בבא רביעית – אות י'

אחרי שנתחדש החידוש הנזכר ע"פ הזהר ושאר מקורות הנ"ל, שמרווח עליית הניגון מכוון למשמעויות הרוחניות ובתוכן לארבע אותיות השם, מתבקש לבחון את מרווחי העליות של ארבע בבות הניגון, והתאמתן לארבע אותיות השם, ומיד ניתן לראות זאת:

·       בבא ראשונה – הניגון עולה בחמש (קווינטה)

·       בבא שנייה – הניגון עולה בשש (סקסטה)

·       בבא שלישית – הניגון עולה בחמש (קווינטה)

·       בבא רביעית – הניגון עולה בעשר! (דצימה)

כעת מתיישב פרט מעניין בניגון ארבע בבות: הרי הניגון עולה מבבא לבבא לדרגה רוחנית עליונה יותר (עולם עליון יותר), ומסתבר שכן צ"ל גם בעליית הניגון שיעלה בכל בבא לגובה מוזיקלי חדש, גבוה יותר מן הבבא שקדמה. ואכן אנחנו רואים שהבבא השנייה עולה לעומת הראשונה, וכן הבבא הרביעית לעומת כל הניגון, אמנם הבבא השלישית – המנעד שלה פחות מהשנייה, וזהה לראשונה!

ועל פי הנ"ל, הנה הבבא השלישית היא כנגד אות ה', ולכן עולה פחות מן הבבא השנייה שהיא כנגד האות ו'.