ניגון לר' אשר מניקולייב

ב"ה



לשמיעת הניגון המלא בביצוע ניח"ח תקליט #3, 
מפי ר' שמואל זלמנוב, לחץ כאן

לדמותו של ר' אשר
הניגון הידוע שנקרא על שמו של ר' אשר מניקולייב, מקפל מאחוריו השתלשלות ארועים שזיכתה אותו שיקרא על שמו.
ראשית, מעט פרטים הידועים לנו אודות ר' אשר. החסיד ר' אשר (בר' מאיר) גראָסמאַן היה שו"ב (שוחט ובודק) בניקולייב שבאוקראינה. ר' אשר היה ממחונכיו של הרה"צ ר' הלל מפּאַריטש (שכדרך אגב היה גם מחבר ניגונים כידוע), זכה לשמש שני דורות של רבותינו נשיאינו: אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואח"כ אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. ואף זכה לתמוך את הרבי הריי"צ, עוד טרם נשיאותו, במסעותיו בענייני הכלל וללוותו. היה ידוע כבעל מנגן. מקום מגוריו, ניקולייב שבאוקראינה, היה מפורסם באותה תקופה לעיר של בעלי מנגנים ור' אשר היה נמנה על חבורתם.
ר' אשר התעסק בהגהת ספר התניא בהוצאת האלמנה והאחים ראם – ווילנא תר"ס.  בראש כל דפוסי התניא מאז ועד היום מופיעה "מודעה רבה" בחתימתו של ר' אשר, ולוח התיקון שערך הרבי לתניא מבוסס בחלקו על הגהות ר' אשר, שכפי שהעיד אדמו"ר הריי"צ ש"בכלל יש לסמוך עליו בזה". ר' אשר נפטר בחודש מר-חשון תר"פ.

המסע לחתונה בקאמינקע
אדמו"ר הריי"צ סיפר על השתלשלותו של הניגון בכמה הזדמנויות, ובכל פעם בתוספת פרטים שלא הוזכרו בפעמים אחרות. לפנינו הסיפור המלא כפי שעולה מכל קטעי שיחות הקודש בדבר הניגון:
היה זה בתקופת נשיאותו של הרבי הרש"ב. בראשית הקיץ של שנת תרס"א. בי"ג סיוון תרס"א התקיימה חתונה של קרובי משפחה של הרבנית שטרנא שרה, אשת הרבי הרש"ב. החתונה התקיימה בעיר קאמינקע שבמולדובה, השוכנת על נהר דניסטר.
מסלול אדמו"ר הריי"צ מצפון לדרום: ברדיצ'ב – קמינקע – קישינוב
הסירה, וכנראה גם ר' אשר, הגיעו מניקולייב (המסומנת באדום)

החתן היה ר' שלמה האָרענשטיין (ממשפחת ר' משה הארנשטיין, דודו ומחותנו של אדמו"ר הריי"צ), והכלה הייתה בת דודה של הרבנית, מצאצאי אדמו"ר הצמח צדק, בת גיסתו של אדמו"ר הרש"ב. אורחים רבים השתתפו בחתונה ונכחו בה גם חסידים מחצרות אחרות: חסידי באבאוו וטשארטקאווא.
הרבי הרש"ב לא נסע לחתונה, ואף מהרבנית שטערנא שרה נבצר מלנסוע לחתונת קרוביה, ומפאת קרבתם המשפחתית לא יכלו להעדר לחלוטין מהחתונה ועל כן נשלח אליה בנם, אדמו"ר הריי"צ, כבא כחם וכנציג המשפחה.
לאדמו"ר הריי"צ, כידוע, עוד קודם הנשיאות, היו תפקידים שונים לפעול בענייני הכלל, בנושאים שעומדים ברומו של עולם, וקשורים להרמת קרן הדת ולביטול גזירות שונות על היהודים. באותו פרק זמן בו התקיימה החתונה, היה אדמו"ר הריי"צ במסעו בענייני הכלל בשליחות אביו. בהזדמנות זו השתטח על הציון של הרה"צ ר' לוי יצחק מבארדיטשאב נ"ע, ומשם נסע אל החתונה הנ"ל.
במסעות אלו, בדרך כלל, צירף הרבי הרש"ב את אחד מחשובי החסידים שילווה את הרבי הריי"צ במסעו. על פי בקשת אדמו"ר הרש"ב, נתלווה אליו לחתונה זו החסיד ר' אשר מניקולייב.

ניגון הכלייזמרים
במהלך שמחת החתונה, חבורת הכלי-זמר שמחו את הקהל בנגינתם. אחד מהניגונים אותו ניגנו היה ניגון דביקות יפיפה בעל שתי בבות (בתים), ששבה את ליבו של ר' אשר, ולהיותו בעל חוש בנגינה – תפס מיד את הניגון לאשורו.
אחרי החתונה המשיך אדמו"ר הריי"צ מקאמינקע בדרכו לקישינוב (מולדובה) לבקר את חותנו, ר' אברהם שניאורסאהן, אביה של הרבנית נחמה דינה. את הדרך מקאמינקע לקישינוב עשה אדמו"ר הריי"צ בסירה שהייתה שייכת לחסיד החסיד ר' משה ליב שוואלבין מניקולייב. על שפת הנהר של קאמינקע, בעודו נפרד מהחסיד ר' אשר שליווה אותו עד לסירה,  חזר ר' אשר על אותו הניגון הקסום, מהחתונה, בפני אדמו"ר הריי"צ. לימים הפליא אדמו"ר הריי"צ איך שר' אשר ניגן – אז, ליד הסירה – את הניגון "מיט אזא רייכקייט", בעשירות שכזו!

ניגון שחוצה את כל יבשת אירופה
אדמו"ר הרש"ב שהה אז בהאמבורג (גרמניה) במקומות מרפא. מאחר ונסיעתו של ר' אשר לחתונה הייתה על פי שליחותו ובקשתו של הרבי הרש"ב, הרי שכן, לאחר החתונה הזדרז ר' אשר לנסוע אל הרבי במיוחד היישר להאמבורג, על מנת למסור אודות מילוי דבר השליחות, על דרך הנאמר "וישב משה את וגו'". ר' אשר דיווח לאדמו"ר הרש"ב את כל פרטי החתונה, איזה מאמר חזרו, אילו ניגונים ניגנו, וניגן גם את הניגון בו ליווה את אדמו"ר הריי"צ לסירה.
כאשר חזר ר' אשר לביתו, לניקולייב, לא אצר אוצרו בקרבו ולימד ניגון זה לידידו החסיד ר' משה חאריטאנאוו, שהיה מנגן נפלא ומחבר ניגונים. (לגרסה אחרת – היה זה ר' אהרן חאריטאנאוו).
ר' (משה) חאריטאנאוו תיקן סידר ושיכלל את הניגון והוסיף לו בבא נוספת. אדמו"ר הריי"צ אף התבטא כי ר' משה "הוסיף לו כנפיים", וחסידים התבטאו על כך: "הוסיף עליו ציצים ופרחים" (כפי שמספר ר' שלום שי' חאריטונאוב ששמע מר' שלמה אהרן קזרנובסקי, חתנו של ר' אשר).
 וכך נתקבל הניגון הידוע בשם ניגון לר' אשר מניקולייב ואשר נזכר על שמו עד עצם היום הזה.
זכה ר' אשר להוסיף פאר לאוצר הנגינה החב"די. וכן שהרבי הריי"צ בצרור שיחותיו הקדושות מתאר את השתלשלותו של הניגון והאופן המיוחד שבו הוא התגלגל לידינו. 

תווים של התבטלות, תווים של תקווה
לצד הסיפור המרתק שמאחורי כל ניגון, ניגונים רבים טומנים בתוכם מסר, תוכן של עבודת השם. "ניגונו של ר' אשר" זכה למספר הערכות ייחודיות ע"י הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ, שביארו את משמעות תנועותיו.
היה זה, כנראה, בשנה שאחרי החתונה הנ"ל, בפורים תרס"[ב], בעת  שהייתו של אדמו"ר הרש"ב בנאות דשא מחוץ למדינה. על פי הזמנת הרבי, בא ר' אשר אל אדמו"ר הרש"ב, וניגן את הניגון הנ"ל – כפי שתיקנו וסידרו ושכללו ר' (משה) חאריטאנאוו. אמר על כך כ"ק אדמו"ר הרש"ב: בניגון זה משתקף האבדון (די פאַרלוירענקייט) של חסיד מצד מעשיו, ותקוותו (זיין האָפען) על הרבי. כשמסר אח"כ ר' אשר את דברי אדמו"ר הרש"ב על הניגון לר' (משה) חאריטאנאוו, נענה ר' (משה) חאריטאנאוו בהתרג­שות: הרבי רואה, כמה 'פנימיות הלב' עלה לי הניגון.
בהזדמנות נוספת אדמו"ר הרש"ב אמר על הניגון: בניגון זה אפשר להתפלל היטב, אפשר להדיח היטב את הכלי (חומריות הגוף) עם דמעות חמות וזה מסייע לפתיחת הלב. – עד כאן לשונו הק'.
בפתיחתו של הניגון (ארבע תיבות ראשונות בתווים) ישנו מהלך מובהק של נפילות, שלש נפילות זו אחרי מזו, מאגרא רמה לבירא עמיקתא. ההטעמה של נפילות אלו אכן נותנת תחושה של אבדון, מציאותו של האדם 'טובעת' ונמסה. לכאורה תנועה זו היא המבטאת את האבדון העצמי של החסיד כדברי אדמו"ר הרש"ב. בתנועה הבאה ישנו מהלך של עליה והתרוממות, שאיפה ותקווה להיאחז במשהו עליון. בלשון אדמו"ר הרש"ב – "תקוותו על הרבי". צורה זו – של אבדון ואחרי תקווה – מתפתחת בניגון מבבא לבבא, ומגיעה לשיאה בבבא הרביעית.

ניגון שמגיע מעל כל העולמות
אדמו"ר הריי"צ התבטא אף הוא אודות הניגון של ר' אשר: "שמעתי מאאמו"ר (הרש"ב), בשם אביו אאזמו"ר מוהר"ש, ששמע מאביו אדמו"ר הצמח צדק, שניגוני חב"ד הם באחד משני פנים: 1. או שהם באים מחב"ד 2. או שהם מגלים חב"ד. אודות ניגון זה שניגנו כעת (ניגונו של ר' אשר מניקולייב) אמר אאמו"ר (הרש"ב) שהוא מן ה'פרשה' שמגלה חב"ד. "ניגון שמגלה חב"ד" (לעומת ניגון שבא מחב"ד).
"דובר פעם, שישנן ארבע מדריגות בניגונים. הניגון של ר' אשר מניקולייב הוא מן המדריגה הרביעית. ניגון זה הוא לא מן הניגונים המיוחסים, אשר מיוחסים לרבי, אלא זהו ניגון שבא מן החוץ, שזהו ענין ה"עשיה", שמגיע עד "לעילא", מעל כל העולמות". עד כאן דברי הרבי הריי"צ.
מצד אחד, מאחר וניגון זה "יובא" מניגוני הכליזמרים – שככל הנראה לא היו חסידים העוסקים בעבודת הוי' במוחם וליבם, על כן הוא נחשב כניגונים שבאים מן החוץ, ניגון ש"אין לו ייחוס", אך לאחר בירורו וזיכוכו על ידי חסיד ליובאוויטשער ושכלולו ותיקונו אל סגנון הנגינה החסידי וקבלת אישורו על ידי הרבי, מגיע ניגון זה לעילא ביותר(!) מצד שני. לפנינו עדות מפורטת על תהליך של "עיבודו" של ניגון מן החוץ אל הפנים, החל ממקורו של הניגון והגילגולים אותם עבר עד להצטרפותו לאוצר ניגוני חב"ד.
(מבוסס על: אגרות­-קודש אדמו"ר מהורש"ב, ליקוטי דיבורים חלק ג', ספר השיחות תרפ"ח-­תרצ"א, ספר השיחות קיץ ה'ש"ת, ספר השיחות תש"א, ספר השיחות תש"ו- תש"י, נגינה לאור החסידות)