קיר הניגונים

דף הבית
הרבי והניגונים

הרבי מתאם ניגון לפסוק "וביום שמחתכם": פתרון תעלומת הפזמון


הרבי בחר את הניגון, הרבי בחר את המילים, אבל מה היה עם הפזמון?
וידאו ח"י תשרי תשמ"ז, בכינוס ילדים

בצורתו המקורית, מדובר על "ניגון התוועדות", מספר 129 בספר הניגונים. ביצוע של הניגון מופיע בתקליט ניח"ח#13 – תקליט שיצא לאור לכבוד י"ב תמוז תשל"ז, מעל שנתיים לפני המאורע של תש"מ בו הרבי הורה להוסיף לו מילים, אבל סמוך אל תשרי תשל"ח.
הניגון היה מכונה בשם "הניגון של ר' שמואל לויטין" (תרמ"ג – תשל"ד, מראשוני התלמידים של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אח"כ שליח של אדמו"ר הרש"ב לראקשיק שבליטא - והפך אותה לעיירה חסידית, לאחר מכן לכותאיס בגרוזיה, אח"כ אדמו"ר הריי"צ מינהו לראש בית המדרש לרבנים ושוחטים בנעוועל, אח"כ נאסר והוגלה לסיביר לשלוש שנים, לימים נהיה למשפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים שב-770).
ר' שמואל היה רגיל לפזם לעצמו את הניגון לעיתים קרובות, ובהברה של "צ'ום צ'ום צ'ום צ'ום"...
בשמיני עצרת ושמחת תורה תשל"ח, אחרי שהרבי קיבל התקפת לב, והורה להמשיך בשמחה ולהגביר את השמחה, החסידים שרו במשך כל ההקפות את הניגון הזה (בלי מילים), מלבד הניגון "דער רבי זאל געזונט זיין" (בניגון זאל שוין זיין די גאולה)[1]. – מפי ר' דוד אבא שי' זלמנוב, שקישר מה שהרבי פעל עם הניגון הזה בתש"מ (כדלקמן), עם החביבות הנודעת לניגון הזה משמחת תורה תשל"ח.

בראש השנה תש"מ, הרבי אמר מאמר דא"ח על פסוק זה, "וביום שמחתכם" – שהוא מ"פסוקי שופרות" של ראש השנה, מאמר שהוגה ומודפס בספר המאמרים מלוקט ח"א[2].
לאחרי ההתוועדות של יום שני של ראש השנה (שבתוכה נאמר המאמר), שנמשכה כנהוג אל תוך מוצאי ראש השנה, אחרי הבדלה, הרבי חילק כוס של ברכה, כאשר כל החסידים עומדים סביב הרבי ושרים הרבה ניגוני שמחה.
כאשר שרו ניגון מסוים בלי מילים – את "הניגון של ר' שמואל לויטין", אמר הרבי (לפי נוסח אחד, למזכיר לייבל גרונר. כמו כן רואים בוידאו, שפנה לר"מ טלשבסקי - כאשר הלה עבר בתורו בכוס של ברכה - עם בקשה זו, בעוד ר' משה אוחז כוס עם יין בידו), שישירו את הניגון הזה עם המילים שבפסוק "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, והיה לכם לזכרון לפני ה' אלקיכם וגו'"[3].
ר' משה, באוחזו מחזור בידו, החל להלביש את מילות הפסוק על הניגון ובמקביל ללמדו לקהל.
בסביבת מקום עמדו קבוצת בחורים, בתוכם ר' דוד אבא שי' זלמנוב, ר' יענקל לוין ועוד, בשמעם את בקשת הרבי, הם חיפשו מחזור של ראש השנה כדי שמילות הפסוק תהיינה פרושות בפניהם, ואט אט מבין הבחורים והקהל יצא הניגון כפי ששרים אותו היום, "וביום שמחתכם".
אחרי משך זמן שכבר ניגנו, הרבי הוסיף ופנה אל ר' משה טלישבסקי וביקש ממנו, שישירו את הניגון כמו פיוט – [את הקטע הבא להלןרואים ושומעים בוידאו]:
"אחר כל פזמון, חוזרים על כמה מילים, אז במקום "אולי ירחם"[4], צריך להכניס את המילים האלו "וביום שמחתכם ובמועדיכם". אחרי כל בבא".
היה נראה שר' משה לא הבין מה בדיוק הרבי מבקש, אז הרבי השיב לו – "אתה הרי קומפוזיטור" (מלחין)!
הרבי השתמש במילה "פזמון", שאת הגדרתה אנו לומדים בהערת הרבי לסליחות: "הדבר שחוזרין לאומרו פעמים רבות, וכן הפזמון שחוזר על כל בית ובית ... ויש אומרים, ראשי תיבות: פיוט זה מהדרין – כי מחזירים דבור הראשון, וגם מסיימים בו בין כל פרק ופרק". ובכלל, מהערות הרבי לסליחות ניתן לראות, כי הרבי היה בקיא בכל רזי המשקלים והרמזים שבסליחות השונות. ומסתבר כפשוט, שכאשר הרבי ביקש ניגון על הפסוק "וביום שמחתכם" באופן וסדר של פזמון, הרבי ידע טוב למה הכוונה.
בדרך אפשר, הסיבה לכך שהרבי רצה שהמילים בניגון יושזרו באופן של פזמון היא, מפני שהרבי רצה שכל הפסוק במילואו ייכנס לתוך הניגון, ואז יש בזה שאלה של "דברים שבכתב, אי אתה רשאי לאומרם בעל פה", אשר כידוע הרבי הקפיד על הלכה זו שלא לצטט פסוק שלם – שלא מתוך הכתב. ולכן פתרון לזה הוא שלא ינגנו את כל מילות הפסוק ברצף, אלא אחרי כל קטע קצר מהפסוק יחזרו שוב על המילים הראשונות ושוב אין כאן פסוק שלם מתחילתו עד סופו.
לפועל, שני הדברים שהרבי ביקש לא באו לפועל מאז ועד היום: את סיום הפסוק לא הכלילו בניגון, שהרי את המילים חברו באופן ספונטני במקום ואילו סיום הפסוק לא הספיקו להכניס כי לא היה נראה כל כך מתאים לניגון, וגם ההוראה השנייה של הרבי לחזן ר' משה טלישבסקי ז"ל, לבנות את הניגון באופן של פזמון חוזר, גם היא לא באה לפועל, משום שבמקום – ר' משה לא כל כך הבין איך ליישם זאת. [ולפי ההסבר האפשרי, שבקשת הפזמון באה משום שמדובר בפסוק שלם, הרי מפני שלא בא פסוק שלם, שוב אין צורך בפזמון].
לכן, בפועל אחרי שניגנו את הניגון "וביום שמחתכם", הרבי לא היה מרוצה עד הסוף, ואמר "א שמחת תורה ניגון וועט מען מאכן בעסער" (עם ניגון של שמחת תורה יעשו עבודה טובה יותר), והחל לנגן את הניגון "זאל שוין זיין די גאולה" ומחא כפיים בשמחה עצומה.
אולם כעת, אחרי 40 שנה אחרי ראש השנה תש"מ, שאז "קאים איניש אדעתיה דרביה", יש לקוות ולהניח שכעת בא המועד להשלים את בקשת הרבי, להכליל את כל המקרא בתוך הניגון ולבנותו באופן של פזמון. והנני נותן כאן דוגמא איך להכליל את הפזמון שהרבי אמר, "וביום שמחתכם ובמועדיכם", לאחר כל בבא קצרה בניגון, ואפשרי להכלילו כל פעם שנייה וכיוצא בזה.

 וביום שמחתכם ובמועדיכם,
ובראשי חדשיכם,
וביום שמחתכם ובמועדיכם,ובראשי חדשיכם,

 ותקעתם בחצוצרות, 
על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם, 
ותקעתם בחצוצרות, 
פזמון: וביום שמחתכם ובמועדיכם,

 והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם, 
אני ה' אלקיכם, 
והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם, 
פזמון: וביום שמחתכם ובמועדיכם.
*
בכל אופן, באותו מעמד בכוס של ברכה, נולד הניגון החדש "וביום שמחתכם", הרבי הראה חביבות מיוחדת לניגון והורה לנגנו בכמה הזדמנויות במשך אותו תשרי. בהתוועדות יום שמחת תורה תש"מ, בתחילתה, הרבי ציוה לנגן "וביום שמחתכם". באותה שנה, בכינוס ילדים שחל בי"ג סיוון, בשבוע פרשת בהעלותך, הרבי דיבר עם הילדים בסיום השיחה על הפסוק "וביום שמחתכם", נדפס בלקוטי שיחות כרך כ"ג ע' 268.
מאז אותו מאורע במוצאי ראש השנה, הניגון הלזה נהיה "ניגון מפורסם" לקהל, והחזנים החלו להכליל אותו ב"שים שלום". להלן, סקירה על הניגון בהזדמנויות הבאות אצל הרבי.
*
בהתוועדות יום שני של ר"ה תשמ"ג, בתחילה הרבי ציוה לנגן את סדר ניגוני האדמו"רים, ואח"כ המשיך, שהיות והשנה הוא "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת", הרי זה קשור במיוחד לפסוק "וביום שמחתכם גו'", כפי שמבואר בספרי ש"ביום שמחתכם אלו השבתות".
ואף על פי שפסוק זה שייך לכל ראש השנה, גם כאשר ראש השנה חל בימי חול, שלכן אומרים פסוק זה בתפילת מוסף של ראש השנה, בסיום פסוקי שופרות – הרי מובן שכאשר יום טוב של ר"ה חל להיות בשבת מודגש יותר הענין של "ביום שמחתכם גו'", מאחר ש"ביום שמחתכם אלו השבתות",
ולכן – בהמשך לניגונים דלעיל, מתאים לנגן ניגון על הפסוק "וביום שמחתכם גו'", שעל ידי זה מתבטא הענין של "ביום שמחתכם" באופן של ניגון,
דהנה הניגון הוא קולמוס הלב, ואותיות הדיבור הם קולמוס המוח, ולכן כאשר מנגנים ניגון עם תיבות – יש בזה את שתי המעלות הללו ביחד.
וניגנו את הניגון "וביום שמחתכם גו'".
*
בשבת בראשית תשמ"ג[5], הרבי דיבר על כללות עניין השבת (בקשר לשבת בראשית), וסיים שמן הראוי לקשר זאת לשיר ולניגון, כידוע בשם אדמו"ר הזקן שכללות עניין השבת הוא שירה וזמרה, והרבי סיים – שלכן מן הראוי לנגן עתה את הניגון על הפסוק "וביום שמחתכם גו'".
*
בליל ג' של חג הסוכות תשמ"ח, שהיה ליל ש"ק, אחרי תפילת ערבית, לפני השיחה של שמחת בית השואבה, הרבי הכריז גוט שבת ג"פ, ואח"כ החל לנגן "וביום שמחתכם", לאחר הניגון פתח את השיחה בכך ש"יום שמחתכם אלו השבתות", וקישר זאת לאושפיזין של אדמו"ר הזקן ולתקיעת שופר כמו שנאמר בפסוק "ותקעתם", וסיים שביום זה יש נתינת כח לזרז ולמהר את הזמן שבו יתקעו בשופר גם בשבת (בבית המקדש השלישי) ע"ד לשון הכתוב "וביום שמחתכם (אלו שבתות) גו' – ותקעתם גו'", ובפרט כאשר מכריזין ענין זה מתוך שמחה ע"י ניגון ... שעי"ז בודאי ממלא הקב"ה בקשתם ותפילתם של ישראל שיקויים הענין של "וביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם", בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו!
*

מקורות: ע"פ כמה וכמה יומנים – ליובאוויטש שבליובאוויטש גיליון תשרי תשע"ה. הוספות לשיחות קודש תש"מ. יומנו של ר' מיכאל אהרן שי' זעליגסאהן. זכרונו של ר' דוד אבא שי' זלמנוב. וע"פ וידאו קטעים קטעים מן המאורע.




[1] גם אותו הרבי החל לנגן במוצאי ר"ה תש"מ, מיד אחרי הניגון וביום שמחתכם!
[2] מאמרי ראש השנה נוספים של רבותינו נשיאינו המתחילים בפסוק זה – בשנת תרנ"ו (לאדמו"ר הרש"ב) ובשנת תרפ"ז (לאדמו"ר הריי"צ).
[3] בהעלותך י, י. כן הוא – כל הפסוק – ברשימתו של הרב זעליגסאהן.
[4] "אולי ירחם" הוא פזמון "מלאכי רחמים" שנאמר ביום ג' דסליחות, ובסוף כל קטע חוזרות המילים "אולי ירחם". ומעניין מדוע הרבי נקט דווקא בדוגמא זו.
[5] התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 29.