"ידידי רועי מקימי": ניגון מזמן האריז"ל
ניגון "מזמרת הארץ"
אצל אדמו"ר הרש"ב
שעושה רעש בשמים
בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על ניגוני
הדורות האחרונים של החסידות, כמו ניגוני האחים חריטונוב, מדובר על ניגונים בני
כ-100 שנה. ניגוני הדורות הראשונים לחסידות, אם מתקופת אדמו"ר הזקן – ניגוניו
הם בני כ-250 שנה, ואם מזמן הבעל שם טוב, מדובר על ניגונים בני קרוב ל-300 שנה.
הפעם, מסתבר שאנחנו מדברים על ניגון
מתקופת האריז"ל, ניגון בן כ-450 שנה[1].
הניגון הוא לא רק מתקופת האריז"ל בזמן, אלא גם עם הקשר מיוחד אל
האריז"ל, ששיבח בכלל את ניגוניו של מחבר הניגון הלזה, ולכן ייעדתי כתבה זו
במיוחד לה' מנחם אב, יום ההילולא של האריז"ל.
נדמה כי שום ניגון לא היה מתאים לעלות
על נס בתשעת הימים, אבל תוכן הניגון הלזה, במפתיע, נשזר הדק אל רוח ימי בין המצרים
ואל עניינו של תשעה באב בפרט, מתוך תחינה לגאולה.
לדמותו
של 'בעל מנגן' מתקופה אחרת
ר' ישראל נאג'ארה (ה'שט"ו – ה'שפ"ח),
בעל 'זמירות ישראל' וספרים נוספים, צאצא למשפחה מכובדת ממגורשי ספרד[2]
שמוצאה מהעיר נאג'ארה (Nájera)
שבספרד.
ר' ישראל נולד בצפת לאביו ר' משה
נאג'ארה שהיה מתלמידי האריז"ל, מחבר הספר לקח טוב, ומסתבר כי בצעירותו –
בשנים ש"ל-של"ב – זכה ר' ישראל (מסתמא יחד עם אביו) לראות ולשמוע את
האריז"ל, שהתגורר אז גם כן בצפת, וכנראה גם האריז"ל הכיר אותו – כפי
שמובן מן התיעוד (שלהלן) כי האריז"ל שיבח את זמירותיו. ר' ישראל גר עם אביו
בצפת עד שנת של"ט, ולאחר מכן עבר לדמשק.
לימים היה ר' ישראל למורה צדק בקהילת
עזה, בה הייתה קהילה יהודית גדולה באותה תקופה. בתור תפקידו ברבנות, היה בחליפת
מכתבים עם ר' בצלאל אשכנזי – בעל 'השיטה מקובצת' המפורסם, עם ר' יום טוב
(מהרי"ט) צהלון – מתלמידי ר' יוסף קארו מחבר השלחן ערוך[3], ועם
גדולי ישראל נוספים.
החיד"א ב'שם הגדולים' מערכת ספרים
על 'זמירות ישראל': "וכתבו משם רבינו האר"י זצ"ל אשר שירותיו
חשובות בשמים כו'".
בנוסף לפיוטיו שבספר הנדפס
"זמירות ישראל", "עוד יש חלק שני מפיוטיו בכתב יד, ונקרא שארית
ישראל" (מדברי החיד"א), והפיוט "ידידי רועי מקימי" הוא
מתוך 'שארית ישראל'.
ביאור אדמו"ר הרש"ב לניגון
בספר השיחות תש"ג בתחילתו:
"בשנים הראשונות לנשיאות הוד
כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] הביאו לליובאוויטש ניגונים של
ארץ-ישראל, והרב ר' שניאור סלונים ניגן ניגון עם המילים 'על מי נטשת מעט הצאן'.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר על כך: 'על מי נטשת', על מי השארת,
שה'מעט' יהיה נרגש אצל הצאן, - הכוונה על 'כי אתם המעט מכל העמים'".
·
"על
מי נטשת מעט הצאן" (שמואל א' יז, כח) – מופנה אל דוד בצעירותו, בשעת הליכתו
להילחם בגלית.
הרב שניאור זלמן סלונים[4], נולד
בחברון בתרכ"ב, היה נכדה של הרבנית מנוחה רחל – בת אדמו"ר האמצעי. הוא
הגיע מארץ ישראל לליובאוויטש – פעם ראשונה – בקיץ תרמ"ה, ושהה שם בתור
'יושב', ואדמו"ר הרש"ב קירב אותו מאד ולמד איתו חסידות בצוותא, עד אחרי
פסח תרמ"ו, שאז חזר בדרכו לארץ ישראל[5]. משנת
תר"ס עד פטירתו תרצ"ו, היה רבה של קהילת החסידים ביפו.
היות ואדמו"ר הרש"ב הדגיש את
משמעות ה"מעט" בניגון, הנני להעתיק קטע ממאמר חסידות שמבאר את עניין
ה'מעט':
"והנשמות
הן בעצם בבחי' ביטול עצמי, דכן הוא גם בהנשמות כמו שהן למטה יש בהם בחי' הביטול
בעצם כמא' (דברים ז' ז') "לא מרובכם מכל העמים חשק הוי' בכם
ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים", לא מרבכם מכל העמים, דלא מפני
היתרונות בשכל ומדות שיש בכם על כל העמים חשק הוי' בכם, ומפני זה בחר
בכם, כ"א החשק והבחירה בכם הוא
לפי כי אתם המעט מכל העמים, דבכם יש מדריגות מעט
שאינה בכל העמים והוא הביטול עצמי, וכמארז"ל (חולין דפ"ט
ע"א) אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם
גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר,
למשה ואהרן אמרו ונחנו מה, לדוד ואמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל או"ה אינו כן,
נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר. ופרש"י נקרא שמו נמרוד שהמריד כל
העולם על הקב"ה. וזהו כי אתם המעט ממעיטין עצמכם בענוה, דענין הענוה
שמכיר במעלת עצמו ורואה היתרון שבזולתו והוא מפני הביטול עצמי" (ספר המאמרים
תרצ"ג ע' תקמו-ז).
ניגון של בני הרבי
הניגון מופיע בספר הניגונים ניגון מספר
ש"י, מפיו של ר' יעקב אייזיק באלאנטר (מטאטארסק. למד בליובאוויטש, זכה לשמש
את אדמו"ר הרש"ב בשבוע שלפני ההסתלקות[6]. בספר
הניגונים ישנם מספר ניגונים שנרשמו מפיו. נפטר בחורף תשל"ה). בארכיון ר' שמואל זלמנוב שבספרייה הלאומית ניתן לשמוע את ההקלטה
המקורית של הרב באלאנטר.
וכך נאמר בספר הניגונים (במפתח לניגון
זה), בשם הרב באלאנטר:
"מסופר שבשנת האבלות של כ"ק
אדמו"ר מהר"ש (נסתלק י"ג תשרי תרמ"ג) היו בניו הרבנים שרים את
השיר הזה ועיניהם זלגו דמעות כשהגיעו למלים 'על מי נטשת מעט הצאן'".
כידוע,
אדמו"ר הרש"ב לא קיבל על עצמו את הנשיאות במשך תקופה ארוכה אחרי הסתלקות
אדמו"ר המהר"ש (כ-10 שנים!). ולכן, לפי עדות הקודמת משיחת אדמו"ר הריי"צ
משתמע כי הביאו את הניגון בשנת תרמ"ה, ועדיין היה מקום לשיר את הניגון בעקבות
הסתלקות אדמו"ר המהר"ש[7].
קטגוריה חדשה: ניגוני המקובלים
ב'ליובאוויטש וחייליה'[8], מספר
ר' פאלע קאהן:
"כידוע שאדמו"ר [הרש"ב]
נ"ע היה מנגן נפלא. ר' יצחק גרשון סיפר לי שאדמו"ר [הרש"ב]
נ"ע ביקשו[9]
שילמד אותו את הניגון "ידידי רעי מקימי" מהמקובל ר' ישראל נ[י]אגארא
ז"ל".
העובדה שהרבי מבקש ללמוד את הניגון,
נותנת לניגון ערך פנימי הרבה יותר, מאשר העובדת ששרו את הניגון בפני הרבי. התואר
המתנוסס כאן על בעל הניגון – "מהמקובל ר' ישראל נאגארא", לא רק
מייחסת את הניגון לקבוצת "ניגוני המקובלים", אלא גם מחזקת את
הערך של הניגון בתור ניגון מכוון לכוונות עליונות.
ניגון קיבוץ גלויות ובנין המקדש
הרב
ר' צבי הירש קוניקוב (תרנ"ז – תשט"ו), שלמד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש,
שר את כל הפיוט כולו (ולא רק את שתי בפסקאות הראשונות כפי
המודגם בספר הניגונים), והנה מה שהוא מספר אודות הניגון – בתרגום מאידיש – שימו לב גם לתארים אותם נותן לבעל הניגון:
"כעת נשיר שיר קדוש, מהחסיד והגאון והצדיק ר' ישראל
נאגארא זצ"ל, בשעה שהוא היה שר אותו, היו מאזינים לו כל פמליא של מעלה, בשיר
זה הוא מבקש מרבש"ע שיוציא את היהודים מן הגלות, מדמה את היהודים לצאן – ואתן
צאני צאן מרעיתי[10],
וכל חרוז ששרים כאן יש בו סודות נוראים, בזמנים של פעם היו שרים ניגון זה בישיבה,
[כאן הרב קוניקוב מנגן את הניגון], את הניגון הזה שר ר' ישראל נאגארה, זכותו יגן
עלינו ועל כל ישראל, וראשי תיבות של הניגון הם – ישרא"ל חז"ק",
הרב
קוניקוב מפרט ומפרש בדברים היוצאים מן הלב את כל הביטויים שבשיר, לשונות של חיבה
בין ישראל להקב"ה, לאידך אודות "ממרמס אנשי לצון" – משונאי ישראל
שרומסים את היהודים, "שוב לאסוף נדחיך" – לשונות של גאולה קיבוץ גלויות
וכו' עד הפסקא האחרונה – "ובנה מקדש ואריאל, ושלח מבשר ישראל, יאמר בא
לציון גואל, ורחל באה עם הצאן".
ניגון
החתונה של שני משפיעים
ב'בטאון חב"ד' גיליון 32 (מכסלו
תשל"א, ע' 57), במדור "על נגינת" של החסיד המוזיקאי ר' יוסף מרטון
ז"ל, אנו מוצאים תיאור כזה:
"ידידי הרב שמואל שניאורסאהן [ז"ל]
טרח והחיה מנגינה ארצישראלית-חב"דית ותיקה, והיא ניתנת בזה.
מלות השיר הן מתוך פיוט של רבי ישראל
נאג'ארה ז"ל מן הפייטנים הגדולים בזמנו ומקומו של האריז"ל. הפיוט הזה
בשלמותו מופיע, בין השאר, בספר "לב העברי", חלק שני, דף נ"ו, שם
הוא מפליג בשבח השיר והמשורר.
המנגינה מושרת לשני בתים הראשונים [מילות השיר מובאות להלן בכתבה]...
המנגינה המופיע בזה [בתווים] נרשמה מפי הקלטה, שנעשתה ע"י ר' שמואל שניאורסאהן,
מפי החסיד ר' אברהם זלצמן[11],
ששמעה בחתונת החסיד המשפיע ר' אלתר שמחוביץ עם בתו של החסיד המשפיע רבי זלמן
הבלין, שניהם הגיעו אז אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מארץ ישראל,
לשם נשלחו לייסד את ישיבת "תורת אמת"".
·
החתונה
של הרה"ח ר' אלתר שימחוביץ הייתה בשנת תרע"ז, ואם כן, הייתה ככל הנראה
ברוסטוב.
·
מעניינת
עצם העובדה, שניגנו את הניגון הזה בשמחת חתונה. וראה להלן, שהחסיד ר' פרץ מוצ'קין
ניגן את הניגון בשמחת בר מצווה. זאת אומרת, שהניגון הזה איננו בסתירה לשמחה, והוא
בבחינת "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
·
תווי הניגון בבטאון חב"ד כאן, באו בשינויים
קלים (בתנועה הראשונה) מכפי שהם בספר הניגונים, וכאמור כאן – נרשמו מפי ר' שמואל
שניאורסאהן.
ניגון
לתיקון חצות: מתגעגעים
בספר 'כור עוני', בפרק זכרונותיו של ד"ר
ישראל גוטין ז"ל מתקופת שהותו בליובאוויטש (ע' 171), מובאים תווים של הניגון
על פי זכרונו כעבור עשרות שנים. ד"ר גוטין לא זכר בדיוק את כל המילים של
הפיוט, אך המילים "על מי נטשת מעט הצאן", וגם תנועת הניגון, היו חקוקים
היטב בזכרונו, כפי שניכר מן התווים.
על פי תיאוריו, את הניגון הזה היו שרים
בחורי הישיבה בליובאוויטש כאשר אדמו"ר הרש"ב עזב את ליובאוויטש ועבר
לרוסטוב (בשנת תרע"ו). הבחורים היו שרים את הניגון הזה בליל שישי, שבו היו
לומדים כל הלילה, ומפעם לפעם היו שרים ניגון, את הניגון "ידידי רועי
מקימי", וכן את הניגון "אכן אתה א-ל מסתתר" המובא באותו העמוד אצל
ד"ר גוטין.
שיר
לעקבתא דמשיחא, שעושה רעש בשמים
החסיד ר' פרץ מוצ'קין ז"ל אמר,
ששמע את הניגון "ידידי רועי" בליובאוויטש, ואת הסיפור של השיר בספר
"לב העברי".
וכה אנו מוצאים בספר 'לב העברי' חלק ב':
"ולסיים אסיפה הקדושה הלז אביא את השיר אשר שר הגאון רבי ישראל נאגארה
ז"ל בעל מחבר ספר 'זמירות ישראל', וכתוב בספר 'שם הגדולים' בשם רבינו
האר"י ז"ל אשר שירותיו חשובות בשמים וכו', ושמעתי שמקובל מאבותיהם כאשר
שר שיר זה שלח לו הגאון ר' חיים וויטאל ז"ל שראוי לו לכסות אצילי ידיו [מפני
שבעת השיר שם ראשו בין שתי ידיו ועל ידי כן נפל בגדו ונתגלו זרועותיו] כי מלאכי
שרת מתקבצים ובאים לשמוע את שירו, והגיע אלי השיר הזה בכתב יד, אכן ראיתי זה מקרוב
נדפסו שירותיו אשר הם בספר הנקרא 'פזמונים' ושם אות צ"ג מובא גם כן שיר זה
הנאמר ברוח הקודש על עקבא דמשיחא הגיע לפרק בעת הזאת: וראוי ליראי השם וחושבי שמו
לזמרו ולשוררו בעת רצון".
-
קיימת
הקלטה מר' פרץ ז"ל, ששר את הניגון "ידידי רועי" בשמחת בר מצווה של ר'
יונה פרוס בשנת תשל"ז. יצויין כי כמה ניגונים בספר הניגונים נרשמו מפיו של ר'
פרץ, אמנם לא הניגון הזה.
האם
גם הלחן הוא של הרב נאג'ארה?
בשיחת קודש של אדמו"ר הריי"צ
– שהיא גם המקור הסמכותי ביותר מכל המקורות שהובאו לעיל[12] –
נאמר, שהניגון הזה הוא ניגון מארץ ישראל, ניגון של ארץ ישראל, שהובא
לליובאוויטש.
ר' ישראל נאגארה נולד פעל ונפטר בארץ
ישראל ת"ו, וללא ספק יצדק על ניגוניו, התואר "ניגון של ארץ ישראל".
עד כמה שמתקבל על הדעת, שלא כמו בזמננו
אשר על כל פסוק יש ריבוי לחנים וכל זמר מחדש לחנים משלו על אותם פיוטים, לא נראה
כל כך ש"תרבות" כזו נהגה בשנים קדמוניות. מסתבר כי הניגונים על פיוטיו
של ר' ישראל נאג'ארה היו ניגונים מקוריים שלו שהועברו במסורת, בפרט שמדובר בפיוט
מקורי ואישי של ר' ישראל.
ר' ישראל נאגארה היה נוהג לרשום על
השירים שלו – בספר "זמירות ישראל" – מעל כל שיר את המקאם עליו מושר השיר
– 'מקאם' זהו ה'סולם' המוזיקלי המזרחי – וגם את שם הלחן עליו יש לנגן את השיר.
כאמור, הפיוט "ידידי רועי" נמצא
בחלק 'שארית ישראל' שבכתב יד, שגם שם ציין ר' ישראל מקאמים ולחנים. איך נדע מה
בדיוק רשום על הכתב יד, שנמצא בארכיון?
לכך נעזרתי בפרופ' טובה בארי, שמתמחה
בכת
בי השירה של ר' ישראל נאג'ארה, ותודתי נתונה לה
על השורות הבאות. לפנינו הכותרת שרשומה מעל השיר "ידידי רועי מקימי" בכתב
יד קמבריג', שהוא אחד מכתבי היד העיקריים של שארית ישראל:
פזמון נאה לחן דוליינטי אישטאבה
אלישאנדרי די דולור די קורסון (רומאנסי). המקאם: סאבה
מקאם 'סאבה' –
המומחים למקאמים אומרים, שהוא המקאם מהעצובים ביותר במוזיקה המזרחית.
לעת עתה, אין בידי מידע על המשמעות
המוזיקלית של הלחן המצויין מעל הניגון, מה שוודאי הוא, שהניגון "ידידי רועי
מקימי" הוא בסולם בעל גוון מזרחי מובהק (נוטה למקאם), הנפוץ בניגונים, כמו
למשל בניגון קול דודי לאדמו"ר הזקן.
מצאתי רישומים של תווי הניגון
"ידידי רועי מקימי" בעדות המזרח: בספר "חכמי המזרח"[13].
והרבה לפני זה, ב"אוצר נגינות ישראל" (א.צ. אדלסון) כרך שני (ניגוני
בבל) ניגון 169, ובכרך רביעי (ניגוני ספרדי מזרח) ניגון 359. וזאת למודעי: ניגונים
אלו גם הם לא נרשמו מארץ ישראל כי אם ממקורות חיצוניים, והעיקר – ניגונים אלו הם
כלל לא במקאם, אלא בסולמות "מערביים" הרבה יותר מהניגון שבמסורת
חב"ד.
מסקנתי לעכשיו היא, שהניגון
"ידידי רועי" שהגיע מארץ ישראל לליובאוויטש בתרמ"ה, אמנם 300 שנה
אחרי חיבורו ע"י הרב נאג'ארה, הוא הוא הניגון המקורי של הרב נאג'ארה,
עם איזה שינויים של תחלופות הזמן, ועם שיכלול לנימה החב"דית – שמבליטה את
הנשמה הפנימית של הניגון, אך לא משנה את מהותו כי אם אדרבה מגלה את מהותו המקורי.
ככל הנראה, הניגון הזה הגיע לחב"ד כבר בזמן חסידי חב"ד הראשונים בארץ
ישראל מתקופת אדמו"ר הזקן[14], או
יישוב החב"די בחברון מימי הרבנית מנוחה רחל בת אדמו"ר האמצעי שנכדה הביא
את הניגון לליובאוויטש.
מילות
הניגון
ידידי
רועי[15],
מקימי ממרמס אנשי לצון.
הגידה
לי עתה, על מי נטשת מעט הצאן. על מי נטשת מעט הצאן.
שוב
לאסוף נדחיך, כי הם זרע אהוביך.
ראה
את שלום אחיך, וגם את שלום הצאן. וגם את שלום הצאן.
[1] מלבד ניגוני ה"סקארבאווע" המתייחסים דרך המהר"ל מפראג
עד לשירי הלויים במקדש – ראה בספר לנגן בהיכלו ובכתבה על ניגון 'עלינו לשבח'.
[2] סבו, ר' לוי אביו של ר' משה נאגארה, עלה מספרד. סבו השני של ר'
ישראל, חמיו של ר' משה, ר' ישראל די קוריאל, הוסמך ע"י ר' יעקב בי רב.
[4] במחברת ניגוני חב"ד של מ.ש. גשורי (ניגון 65) אנו מוצאים ניגון
שנרשם מפי "מנחם מענדל סלונים, תל אביב". ומסתבר שהיה זה בנו של הרב
שניאור זלמן סלונים.
[5] ראה לקוטי דבורים ח"א (לה"ק) ע' 167. כרך ד' ע' 928 ואילך.
חליפת מכתבים בין אדמו"ר הרש"ב והרש"ז סלונים בענייני חסידות
בתקופה שאחרי ביקורו הנ"ל – באגרות קודש אדמו"ר הרש"ב.
[7] אלא אם כן נניח, שכאשר אביו של ר' שניאור זלמן סלונים – ר' מרדכי
דובער סלונים, הגיע מחברון לליובאוויטש בימי אדמו"ר המהר"ש, בילדותו של
אדמו"ר הרש"ב (ראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב כרך א' ע' יא
בהערה) – כבר אז הביא את הניגון "ידידי רועי" לליובאוויטש.
[9] לכאורה נסוב על ר' יצחק גרשון – שהיה חזן ובעל קורא אצל אדנ"ע.
או שמא הכוונה על ר' יחיאל הלפרין החזן, אודותיו ר' פאלע מדבר בשורות שלפני זה,
והרי ר' יחיאל הגיע לליובאוויטש בתרמ"ג כידוע.
[11] נולד תר"ס, זכה ללמוד בתומכי תמימים בליובאוויש מגיל 11, היה
מחסידי חב"ד בסמרקנד, ולימים בנחלת הר חב"ד, נפטר תשד"מ.
[12] גם אצל הרב קוניקוב וגם אצל ר' פאלע קאהן, אנחנו מוצאים ביטוי ישיר
ממנו משתמע, שהניגון הוא מר' ישראל מנאג'ארה.
[14] עלייה ראשונה של חסידים לארץ הקודש הייתה בשנת תקל"ז, בראשות
הרה"צ ר' מנחם מענדל מוויטבסק. היה זה כ-200 שנה לניגוניו של ר' ישראל
נאג'ארה.
[15] "רועי" – ולא "רעי" – כן הוא בכתב היד במקור,
וכן מתחבר אל "על מי נטשת מעט הצאן" – מדובר כאן על רועה.