ניגון "הריני מקבל": מארש מלחמת מרוקו
הקדמת רקע לסיפורו של ניגון:
בשנת
תשד"מ, הרבי "מעורר – בקשר למצב העולם – על דבר הוספה בתפלה ובקשה,
על ידי זה שכל אחד ואחד (בלי הפרש באיזה נוסח הוא מתפלל) יאמר לפני התפלה (בשחרית)
"הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", ולאחרי כל תפלה מהג'
תפלות – "אך צדיקים יודו לשמך ישבן ישרים את פניך" (מתוך "ראשי
פרקים מתולדות רבותינו" שבמבוא ללוח "היום יום").
הרבי דיבר על
כך בהתוועדויות י"ט – כ"ף כסלו תשד"מ, ופתח את השיחה "בקשר
למצב העולם שהולך ומיתדרדר מיום ליום, כפי שרואים לאחרונה שמלכויות מתגרות זו בזו
באופן מבהיל ביותר, ובפרט שרוצים לעבר בזה ח"ו את בני ישראל כו'".
השיחה המקורית, מוגהת, באידיש, נדפסה בלקוטי שיחות[1]. בתרגום – בהתוועדויות
תשד"מ[2], הובא גם בספר 'שולחן מנחם'[3].
בחוברת "מעיינות
מפכים במרוקו" (שיצאה לאור ע"י תלמידי השלוחים למרוקו, בשנת
תשמ"ד), אנו מוצאים את התיאור הבא[4]:
"היהודים
במורוקו הופתעו לשמע ממצאי מחקר שערך הת' אליעזר אבצן[5]
אשר גילה כי בסידורים עתיקים מאד של יהודי מורוקו, בני מאתיים ושלוש מאות שנה,
הופיעו הקטעים "הריני מקבל" ו"אך צדיקים". זה כמובן תרם
להצלחת המבצע.
בכך עדיין
לא הושלמה המשימה. התלמידים השלוחים בקשו להנחיל את התיקון לילדי צבאות ה' כדי
שייחקק בתודעתם. הם הצמיחו לחן פופולרי למילים "הריני מקבל" ו"אך
צדיקים". את השיר הזה שרו בכנסים ובחוגים, והילדים פשוט אהבו לשיר אותו שוב
ושוב, חזור ושור. היה זה מארש ניצחון שחיילי מרוקו שרו בצאתם לקרב נגד צבא אלג'יריה
השכנה על נתח שמן של מדבר הסהרה בימי המלחמה הקשים שחוו שתי המדינות. התמימים בקשו
להעלות את המארש לקדושה בדומה להפיכת ה"מרסיי" [=מרסלייז] הצרפתי.
ההפתעה שעליה לא חלמו נכונה להם כעבור מספר חודשים. קבוצת השלוחים ששבה לקראת שמחת תורה תשמ"ה עם תום עידן השליחות הביאה כמה מהילדים שהתקרבו במידה ניכרת ליהדות, אל הרבי. במוצאי שמחת תורה, עברו הבחורים עם הילדים יחדיו בחלוקת כוס של ברכה. לפתע, בעודו מוזג את יין הברכה סימן הרבי שיעלו וישירו לפניו את הניגון "הריני מקבל" בנוכחות הקהל...".
· וידאו מ'כוס של ברכה' מוצאי שמחת תורה תשמ"ה: הרבי מעודד את הניגון
הרב יהודי
לייב רסקין ז"ל – בכינויו, ר' לייבל רסקין, תרצ"ג – תשס"ד, היה שליח
של הרבי למדינת מרוקו מאז שנת תשי"ט, במשך 44 שנה, ובשמיני עצרת
תשל"א הרבי מינה אותו להיות "הבעל הבית" על מדינת מרוקו.
כאשר הרבי יצא
עם המבצע הזה של "הריני מקבל" ו"אך צדיקים", ר' לייבל רסקין
עשה שטורם גדול בעניין, הוא הדפיס את "הריני מקבל" ו"אך
צדיקים" והצליח להכניס את הסטיקר הזה לכל הסידורים הספרדים שהיו בבתי כנסת[6].
מספר הרב צבי
הירש שי' רסקין ממונטריול, בנו של ר' לייבל רסקין ז"ל:
מלך מרוקו עשה
מארש – לכבוש את מדבר סהרה, שהוא הכריז מי מצטרף למלחמה נגד אלג'יריה. אז הרב
לייבל רסקין לקח את המארש, הכניס את המילים הריני מקבל ואך צדיקים. זה הפך להיות
ההמנון של צבאות ה' מרוקו. ניגונו לפני הרבי גם בכינוס ילדים שבו השתתפו ילדים
ממרוקו. – מדובר על כינוס צבאות השם חול המועד סוכות (ח"י תשרי) תשמ"ו,
אחרי אמירת שנים עשר הפסוקים.
קצת היסטוריה: חצי מליון אנשים במארש אחד
מלך מרוקו המדובר
כאן – הרי הוא המלך חסן השני, שהיה מלך מרוקו בין השנים תשכ"א עד
תשנ"ט, והוא מלך ה-21 בשושלת מלכי מרוקו המיוחסים.
בין סוף שנות
הכפי"ם לסוף הלמ"דים, הייתה מלחמה על סהרה המערבית, שבסופו של
דבר מרוקו תפסה את רוב השטח. מרוקו
הקימה חומת גבול לאורך 2,700 ק"מ המוגנת
על ידי 120,000 חיילים מרוקאים ומוקפת במוקשים, המחלקת את סהרה המערבית בין השטח
הנשלט על ידי מרוקו ובין השטח בשליטת מחתרת "פוליסריו" השואפת לעצמאות
סהרה המערבית.
לפי התיאור של הרב רסקין, מדובר במארש
ששרו ב"מצעד הירוק" המפורסם – בי"א חשוון תשל"ו, כאשר המלך
חסן השני קרא לאזרחיו – ברדיו ובטלוויזיה בקול קורא, לצאת על מדבר סהרה, בו השתתפו
כ-350,000 אזרחים צועדים, לפי מקורות מסוימים – יותר מחצי מיליון צועדים.
[ראה בכתבה על מארש נפוליון, שצבא נפוליון
שחצה את גבולות פרוסיה ורוסיה, הנקרא "גראנד ארמיי" (הצבא הענק), מנה 220,000 חיילים. תארו לעצמכם כמות כזו של
חיילים עם מארש נפוליון, וכמות כזו של אזרחים – עולם במארש דידן].
המארש נקרא Marche verte, ככינוי של המצעד
הירוק, ומפורסם אצל כולם במרוקו. הניגון של צבאות השם הוא על ניגון הפזמון של
המארש.
·
"אך
צדיקים" – שרים באותה התנועה כמו "הריני מקבל" · פזמון: "צבאות השם, צבאות השם".
הצטרף לשיחה