הניגון שלאחר התקיעות: טלטלה מוזיקלית

 

בשורות הבאות, אני הולך לדבר על ניגון שבעבורי אישית היה אחד הניגונים הקשים והמורכבים ביותר לקליטה. לא, זה לא ניגון ארוך, אפילו זה לא ממש ניגון שלם כי אם "נוסח", אבל דומני שתנועותיו הקצרות עוברות טרנספורמציה מוזיקלית כזו, שלא שמענו כדוגמתה בניגונים אחרים.

לכל ניגון יש את ה"סולם" שלו, שהוא מבחר שבעת הצלילים מהם בנוי הניגון. צלילים אלו יוצרים "מערכת" אחת, כאשר לכל צליל בסולם יש את המקום והמשמעות שלו במערכת, סביב צליל הטוניקה שהוא המרכז (כפי שהארכתי בסוף כתבה על ניגון ברכת כהנים).

כאשר לפתע באמצע הניגון, משתנה הסולם, זה גורם לתחושה של שינוי המהות, של מעבר מעולם אחד לעולם אחר, לעולם חדש.

ועדיין, יש שינוי סולם, שאמנם נותן טעם וגוון חדש לניגון, אבל עדיין נשאר בסולם קרוב ומקביל. למשל, בניגון ההשתטחות של אדמו"ר הצמח צדק, בחלקיו הראשונים הוא ניגון של מרירות ושברון לב, ואילו בחלקו האחרון הוא מתהפך לתנועה של אושר מעצים, הוא נהפך ממרירו למיתקא (בלשון המוזיקה – ממינור למז'ור[1]), כל החיות של הניגון משתנה בחלק זה, אבל הוא נשאר להישען על אותו המרכז המוזיקלי.

שינוי מאד גדול בתוך סולם של ניגון, "הזזה" ו"העתקה" משמעותית, אנחנו מוצאים באופן ניכר ביותר, בניגון הקדיש שלפני מוסף לימים נוראים (ניגון רל"ה בספר הניגונים).

לניגון זה יש ניגון הקדמה (ניגונים צ"ז-צ"ח בספר הניגונים, המתחילים במילים "ידעתי השם, כי צדק משפטיך" גו', וממשיכים לניגון ללא מילים).

על תחילתו של ניגון הקדיש, אנחנו חווים טרנספורמציה מטלטלת. התחלנו בעולם (סולם) אחד, ואחרי מודולציות, נחתנו לפתע בעולם (סולם) חדש, בטונאליות חדשה, ובגובה חדש.

המילה הראשונה – "יתגדל" – היא עדיין בסולם של ניגון ההקדמה הנ"ל, המילה הבאה, "ויתקדש" – שוברת את הסולם הקודם, יוצאת לסולם חדש (מז'ורי) ועולה לטון גבוה יותר, והגשר המוביל ל"שמיה רבא" – עולה בטון נוסף ובכך מגיע ליעד חדש (והפעם – מינורי).

לפי גרסת הניגון בספר הניגונים, זה לא הסוף. כל קטע בקדיש – עובר "טלטלה" שכזו.

הרושם של הניגון הזה, בלתי יתואר.

אמנם כאן ברצוני לדבר על ניגון אחר, גם הוא מראש השנה.

ניגון שלושת הפסוקים שאחרי תקיעת שופר – (תהלים פט, טז-יח):

·       אשרי העם יודעי תרועה, הוי', באור פניך יהלכו

·       בשמך יגילו כל היום, ובצדקתך ירומו

·       כי תפארת עוזמו אתה, וברצונך תרום קרננו

ניגון הפסוקים נרשם בספר הניגונים מחסידים שזכו לשמוע את קריאת הפסוקים מפי כ"ק אדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש (ניגון י"ט בספר הניגונים).

הטרנספורמציה הראשונה בניגון מתחוללת כבר בתוך הפסוק הראשון: חציו הראשון, "אשרי העם יודעי תרועה", הוא בסולם של מרירות ובתנועה יורדת, ובשם "הוי'" התנועה עוברת שינוי המהות, מתחדש בחיות של תקווה וביטחון.

טרנספורמציה שנייה – הפסוק השני מתרומם בטון אחד גבוה יותר מכללות הפסוק הראשון.

טרנספורמציה שלישית – הפסוק השלישי מתרומם בטון אחד גבוה יותר מהפסוק השני.

לא פלא אם כן, שהקהל שחוזר פסוק פסוק אחרי הבעל תוקע, מתבלבל, במיוחד בפסוק הראשון: הבעל תוקע סיים את ניגון הפסוק הראשון בסולם אחד, ועל הקהל לחזור לתחילת הפסוק – לסולם אחר לחלוטין, זהו דבר מורכב ביותר.

הנני להביא כאן הקלטה מפי ר' אברהם שי' (בר' שמשון ז"ל) חריטונוב, שמוחזק לדייקן גדול בניגונים, ושלח לי הקלטה זו על פי בקשתי, הנני מודה לו על כך.

ניתן להכיר כיצד הניגון – שאחרי תקיעת שופר – מבטא ומשקף את התוכן הפנימי של רגעים אלו:

·       על ידי השופר, הקב"ה "עולה מכסא דין ויושב על כסא רחמים". הניגון הלזה מבטא הן את המעבר הזה, האתהפכא ממידת הדין למדת הרחמים, והן את העלייה וההתרוממות.

·       בסידור האריז"ל (ר' שבתי מרשקוב) אומר, ש"אשרי העם יודעי תרועה" – לכופף את מידת הדין. "באור פניך" – הארת פנים. וכן הפסוק "בשמך יגילון" – נסוב על מיתוק הדין.

כפי שהבאתי בספר "לנגן בהיכלו", ניגוני ה"נוסח" לתפילות הימים הנוראים, יש להם התייחסות אל שירי הלויים בבית המקדש. במאמרי חסידות מבואר על יסוד הזהר הק', שניגוני הלויים היו ממתיקים דינים בשמים. בדוגמה של ניגוני הפסוקים שאחרי שופר ניתן לראות המחשה, לשימוש ב"מורכבות מוזיקלית" למטרה עילאית, לפעול ישועה רוחנית.