ניגון 'ברוך שאמר' של השל"ה הקדוש

בכתבה זו יוצגו ניגונים המיוחסים אל השל"ה הק', אמנם לפני שנדון בייחוסם והקבלתם לניגוני ה"סקארבאווע" המסורתיים של הימים הנוראים המתייחסים אל המהר"ל מפראג, ובפן מסויים אף לניגוני חב"ד, חשוב להקדים, (א) אודות החפיפה בין המהר"ל מפראג לבין השל"ה הק', ו(ב) אודות מקומו של השל"ה הק' בייסוד שיטת חב"ד, ובתורת חב"ד בכלל.

השל"ה, פראג, והמהר"ל

ר' ישעיהו הלוי הורוויץ בעל השל"ה, ה'שי"ח – י"א ניסן ה'ש"ץ, נצר למשפחת הורוויץ המיוחסת והשורשית מפראג. השל"ה נולד בפראג, שם התחנך בצעירותו, עד שהלך לקראקא ומשם ללובלין. השל"ה חזר לפראג ובשנת שע"ה נתקבל לרבנות פראג, והיה רבה של פראג במשך שבע שנים, עד שנת שפ"א שאז נסע לאה"ק[1].

המהר"ל היה בפראג בשנים של"ג עד שמ"ב, פעם שנייה בשנים שמ"ח עד שנ"ב, ופעם שלישית משנת שנ"ז עד להסתלקותו בח"י אלול שס"ט.

לפי מסורת אדמו"רי חב"ד, המהר"ל מפראג קבע נוסח ניגוני התפילות, ניגוני ה"סקארבאווע" אשר מיוחסים לשירי הלויים בבית המקדש [המקורות לכך הובאו בספרי "לנגן בהיכלו"], ולכן, הימצאות השל"ה בבית מדרשו ובקהילתו של המהר"ל בזמן חופף למהר"ל ואח"כ בדור הסמוך אליו – ובתור ממלא מקומו ברבנות, מעלה השערה, כי ניגוני השל"ה קשורים אל ניגוני המהר"ל האמורים או על כל פנים הושפעו ממנו, וכפי שיוכח כאן.

השל"ה, אדמו"ר הזקן ותורת חב"ד

לפנינו ליקוט מתוך שיחות אדמו"ר הריי"צ:

·       "מגיל תשע היה כ"ק רבינו הזקן "א של"ה איד". הוא התפלל בסידור השל"ה ונהג בכל כפי דרך השל"ה"[2].

·       אדמו"ר הזקן היה "א של"ה איד", כלומר הוא למד את השל"ה והתפלל עם הכוונות של השל"ה"[3].

·       "בתחילה אדמו"ר הזקן היה "א של"ה איד" ושיבח לפני אדמו"ר האמצעי, את אשר לקח מן השל"ה בכלל ובפרט בפירושם של ט"ו סימני הסדר"[4].

·       לפני שנתוודע אל המגיד, היה אדמו"ר הזקן לומד עם התלמידים בספר השל"ה[5].

·       למדני וגאוני ויטבסק הכתירו את אדמו"ר הזקן בצעירותו בתואר "הגאון בעל השל"ה"[6].

·       סדור שער השמים של השל"ה – הוא "המתאים יותר לנוסח רבנו הזקן"[7].

עובדות נוספות:

·       בפעם הראשונה, הודפס ספר השל"ה באמסטרדם בשנת ת"ח, ו"ספר קדוש זה הלהיב והלהיט לבבות בני ישראל, ושלטה עין רעה, והיו אז ר"ל גזירות ת"ח ות"ט הידועות". "בשנה שבה נולד הבעל שם טוב, הדפיסו פעם שניה את השל"ה הקדוש באמסטרדם[8], וגם אז היה קטרוג ר"ל על בני ישראל במדינת פולין כמו שהיה ר"ל הקטרוג הראשון מיד שנתפרסם ספר השל"ה . . אך ת"ל היתה שנת מנוחה". "כי הבעל שם טוב נולד בח"י אלול תנ"ח, וסימן אותה שנה נח"ת וחת"ן"[9].

·       דברי השל"ה מובאים בריבוי מקומות במאמרי חסידות.

·       אדמו"ר הריי"צ בבקור באה"ק היה על ציון השל"ה (שנמצא בטבריה, ליד ר' יוחנן בן זכאי והרמב"ם)[10].

·       במכתב ליהודי הרבי הריי"צ מורה לו "ובהחברותא יוסיף ללמוד גם בספר השל"ה הקדוש כשלשה פעמים בשבוע"[11].

·       השל"ה בתורת הרבי, סקירה ע"י הרב לאופר.

ניגון 'ברוך שאמר' מהשל"ה

נאמר ב'טור', ומשם מובא גם ב'לבוש'[12] ובשלחן ערוך אדמו"ר הזקן[13]:

"יש לומר 'ברוך שאמר' בניגון ובנעימה, כי הוא שיר נאה ונחמד, ותקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"י אגרת שנפלה מן השמים ומצאוהו כתוב בו".

ב"אוצר נגינות ישראל"[14] כרך 8 (בו לוקטו ניגוני 'נוסח' התפילות של יהודי אשכנז), ניגונים מספר 231-233, אנחנו מוצאים שלושה ניגונים יוצאי דופן מניגוני תפילה: בכותרת שלהם מתנוסס שאלו הם ניגונים המיוחסים לשל"ה הק'(!), הוי אומר, ניגונים מלפני 400 שנה. ואלו הם:

1)     ניגון "ברוך שאמר" – ניגון ארוך, שכולל את כל נוסח הברכה של 'ברוך שאמר', הפותח את פסוקי דזמרה.

2)     ניגון "על הראשונים ועל האחרונים" . . "חק נתן ולא יעבור" . . "אמת שאתה הוא [ה'] אלקינו..." – כל זה מברכה אחרונה של ברכות קריאת שמע בשחרית.

3)     ניגון "ברוך . . יוצר אור ובורא חושך"[15], - מפתיחת ברכות קריאת שמע של שחרית.

במבוא לכרך הנ"ל של "אוצר נגינות ישראל" בתחילתו, אדלסון מציין שאת תווי שלושת הניגונים הללו העתיק מרשימתו של יוסף אלטשול, חזן בהורודנו, אשר רשם אותם עבור אדוארד ברנבאום (חוקר ואספן).

·       יוסף אלטשול – מעביר מסורת ניגוני השל"ה – הוא יוסף אלטשולר, או בכינויו יאשע סלומינער. נולד בווילנא בשנת ת"ר (תקצ"ט?), היה תלמיד חכם (עכ"פ יודע ספר), למד חזנות בברדיטשב אצל החזן המפורסם ירוחם הקטן (ירוחם נולד תקנ"ח. קיבל מהחזן ניסן בלומנטל, אשר י"א שהיה מחברי מקהלת אדמו"ר האמצעי). אח"כ היה חזן בסלונים, ואח"כ בהורודנו. קרא תווים ורשם תווים בעצמו.

חותם השל"ה ב'עבודת התפילה' החסידית

קודם כל, אנו רואים מכאן המחשה בזווית מיוחדת לדמותו של השל"ה הק', שהיה "עובד הוי'" בעבודת התפילה, מתפלל באריכות, בכל שלבי התפילה כו'.

שלושת הניגונים המיוחסים לשל"ה המופיעים כאן, אינם ניגון לחזנים (כנראה, בניגוד לכל שאר הניגונים ב"אוצר נגינות ישראל" באותו הכרך שהם ניגוני החזנים!). אין זה ניגון לחלק התפילה המיועד לקטעי חזנות, שבד"כ שייך לחצי השני של שתפילה מחזרת הש"ץ ואילך, או עכ"פ לקדישים וכדומה, כי אם לעבודת התפילה מתוך התבוננות, בפסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע.

הניגונים הללו מלאים בתנועות של השתפכות הנפש, ובתנועות נגינה ללא מילים, כדרך החסידים המתפללים באריכות ובניגון.

מעתה, אם נרחיב קצת את המשמעות של "להתפלל בסידור של השל"ה" ו"להיות יהודי של השל"ה" – הנזכרים אודות אדמו"ר הזקן – למובן מקיף יותר, שנהג במנהגי השל"ה, יש לומר שזה כולל את ההנהגה של תפילה בניגונים, כידוע מהנהגת אדמו"ר הזקן בזה.

·       בשל"ה, בחלק "ענייני תפלה וקריאה בס"ת" (פב, ב ואילך) מאריך להעביר ביקורת על חזנים שמאריכים בניגון שלא כדין באופן שפוגע בהיגוי ובעניית אמן ובכוונת התפילה וגורם לקהל לפטפט ובאיחור זמן קריאת שמע [ולפני זה שם גם אודות חזנים ומשוררים המנגנים להראות נוי קולם לקהל כו'], ומסיים: "ובודאי לא כך היו נגינת השירים והזמירות בבית המקדש אלקינו יתברך, כי בנגון היו מנגנים ובעריבת הקול נעים זמירות המשמח אלקים ואנשים, דהיינו בזמר ונגון בקוצר ובחתוך התיבות והאותיות וכן ראוי ונכון לנו לעשות ולהיות עכ"ל" – בשם המהרי"ל.

'סקארבאווע' ניגונים בתוך ניגוני השל"ה

עבודה גדולה היא, לנסות לרדת לפרטי התנועות בניגוני השל"ה. התווים אומרים "דרשני", כמעט בלתי אפשרי לנגן אותם בקריאת תווים רגילה, עומק עיוני ורגשי עצום טמון בתווים אלו.

אבל ישנם דברים שניתן להבחין בהם גם בהשקפה פשוטה. סגנון הנגינה של השל"ה שזור בקטעים בסולם פריגיש מובהק (סולם "אהבה רבה"), מה שמוליך אל האווירה היהודית הבלעדית בכלל ואל צורתו של הניגון החסידי השורשי.

בתוך ניגונים אלו המיוחסים לשל"ה אנו מוצאים חלקי תנועות, המוכרות לנו מ'נוסח' ניגוני תפילות הימים הנוראים, ובמיוחד בולטות כאן תנועות מרכזיות מניגון "והכהנים" מסדר העבודה ליום כיפור, המיוחסות דרך המהר"ל מפראג לשירי הלויים במקדש.