הניגון שמאחורי [ומלפני] 'הבה נגילה'
את המעשה הבא שמעתי מר' פנחס שי' טעוול מקראונהייטס:
בהתוועדות חגיגת הבר מצווה שלו, נכח סבו
החסיד ר' שמואל איצ'ע רייצס ז"ל (תרנ"ב – תשמ"ו), שלמד בתומכי
תמימים בליובאוויטש בפני אדמו"ר הרש"ב.
באמצע החגיגה, החל ר' שמואל איצ'ע לנגן –
ללא מילים – את הלחן הידוע כ"הבה נגילה", בנימה חסידית.
לתמיהת המסובים, מה לניגון זה בהתוועדות
חסידית, השיב ר' שמואל איצ'ע לתומו, שאת הניגון הזה היו מנגנים בהקפות אצל אדמו"ר
הרש"ב נ"ע, בליובאוויטש.
עד כאן.
לאור הסיפור, ניתן להתבונן בניגון במבט
חדש, ולהבחין בקווים החסידיים המושרשים בו. הניגון הנ"ל הוא בסולם 'אהבה רבה'
/ 'פריגיש', שמפורסם לסולם חסידי, אותו הסולם הניגון הגדול ד' בבות לאדמו"ר
הזקן, ניגון 'ניע ז'וריטי' לחסידי אדמו"ר האמצעי, ושל וניגונים רבים מספור.
מסתבר כי הניגון היה מושר לא רק
בליובאוויטש, כי אם גם בחצרות חסידיות רבות: צ'רנוביל, רוז'ין, אלכסנדר, קארלין,
בעלז, סדיגורה, בויאן. מספרים כי בבעלז וסקווירא, הושר כניגון להקפה השביעית בשמחת
תורה. [במחברות תווים של מ. ש. גשורי, ניגוני קארלין, מחברת ב' ניגון 55, מופיע
הניגון].
בערך לפני 100 שנה, הניגון לבש את
המילים 'הבה נגילה' ונפוץ בין כל קהלי היהודים בארץ ישראל, ומשם נפוץ בעולם כולו.
ב'ויקיפדיה' נאמר, כי 'הבה נגילה' הוא לחן יהודי "מן מפורסמים ביותר בעולם",
וכעת מסתבר שזהו ניגון חסידי במקורו שזכה להפצה כה רחבה.
מצד אחד, בניגון זה רצו לבטא שמחה על
מאורע משמח ליישוב ארץ הקודש (שאירע בחנוכה תרע"ח), ויש שראו בו נס וסימן
משמים, אבל הלבוש החדש שהולבש על הניגון, במכוון או שלא במכוון, הוציא אותו מן
הקודש אל החול:
המילים "נגילה ונשמחה", הן מלשון
הפסוק בתהלים (קיח, כד) "זה היום עשה הוי', נגילה ונשמחה בו" – הנאמר ב'הלל'.
המדרש אומר כי מן הפסוק בתהלים איננו ברור, האם "בו" מוסב על ה'יום', או
'בו' מוסב על הוי'. בא שלמה המלך ופירש (שיר השירים א, ד) "נגילה ונשמחה
בך", "בך – בהקב"ה, בך – ביראתך, בך – בתורתך, בך –
בישועתך", ועד לפירוש "בך - בעצמותך" (ד"ה זה היום תשל"ח,
עיין שם באריכות). וכן בלשון הכתוב – "זה ה' קוינו לו, נגילה ונשמחה
בישועתו" (ישעיהו כה, ט). ואם כן, השמטת מקור וסיבת השמחה ממילות השיר,
הוא ע"ד "בית יעקב לכו ונלכה" בהשמטת המשך וסיום הפסוק "באור
ה'" (ישעיהו ב, ה).
ישנן מספר משמעויות לניגון
"חתוך". יש ניגון שחתכו לו בבא. יש ניגון שחתכו לו תדרים גבוהים או
נמוכים (חיתוך בסאונד). ויש ניגון, שחתכו לו את התדרים של הקדושה, שהיא עיקר
העיקרים, ועל ידי כן, העיקר חסר מן הניגון.
מאז, הניגון פסק מחצרות החסידות. הלבוש
ה'חול' שלו, ששינה בו גם את כל הרוח הפנימית – האופן כיצד מבצעים אותו, שוב לא היה
ראוי לשימוש ע"י עדות קדושות בישראל.
ואולם כעבור 100 שנה... בשנים האחרונות,
יצאו כמה מראשי חצרות חסידיות בפנייה להחזיר את הניגון: הרה"צ מבעלז בשנת תשע"ד,
והרה"צ מויז'ניץ בשנת תשע"ו.
מבירור בשטח אכן עולה כי כיום הניגון "הבה
נגילה" איננו מזוהה עם תנועה מסוימת, ולכן הניגון יכול לשוב למקומו.
אבל, צריך להחזיר לו את מה שנחתך ממנו.
לקחת את התווים ולהביט בהם באור חדש. לפשוט ממנו את הלבוש הנפוץ שלו, ולתת לו
חזרה, לבוש ליובאוויטש.