תורת המרווחים בספר 'ערוגת הבושם'

בספר 'ערוגת הבושם' פרק ט' המדבר "בסגולת המספרים", אנו מוצאים מספר התייחסויות למשמעות המספרים בתורת הניגון. להלן הקטעים הללו מתוך הפרק:

"השנים, אמרו הקדמונים שגם הוא אינו מספר ושהוא ככלי אין חפץ בו מפני היותו התחלת החלוק, ושעל כן לא יחיל טובו במוסיקה, אבל יתן כעין טעם לפגם אל האזן [הוא מרווח הסקונדה (=2), שיוצר צרימה] ...

מספר הו' .. אמרו הראשונים כי תוצאות הנגון הם ממספר הששה ...

מספר הז' הוא מספר נכבד וחשוב מאד ... וזה מעשה המנורה בשבעה נרותיה ... וזה ענין כנור של מקדש של שבע נימין ... קולות המוסיקה שבעה, כי השמיני חוזר לאחד.

מספר השמנה [=האוקטבה] בעלי חכמת המוסיקה קראו אותו 'קונסונאנצה שלמה', מפני שכל הקולות כלולים במספר מהא' ועד הח',

מספר התשעה [=הנונה] ... מפני שמיוחס אל הב' [=מרווח סקונדה הנ"ל במספר 2. כי הנונה היא אוקטבה ועוד סקונדה] כפי דרכי המוסיקה וברוע קולו תמוג ארץ ...

מספר העשרה [=הדצימה[1]] ... וכנור של עולם הבא בעשר נימין כאמרו 'בנבל עשור זמרו לו', כי אז יהיה הנגון שלם ונערך בעשרת נימין...".

עד כאן הנוגע לענייננו.

מחבר הספר 'ערוגת הבושם' הוא ר' שמואל ארקיוולטי (ה'ר"ץ – ה'שע"א), רב קהילה בפדואה שבאיטליה. חיבר גם: דגל אהבה, מעין גנים (אגרות ותשובות). מראי מקומות לספר הערוך. בספר "ערוגת הבושם", פרק כ"ז – מוקדש לטעמי הנגינה, ופרקים ל"א ול"ב על שירה וחריזה.

 

'אחד' 'שתיים' ו'שלוש' – במוזיקה

ה'ערוגת הבושם' מניח יסוד מוזיקלי במספר 2 (סקונדה), שממנו ניתן להמשיך ולהשליך – על משמעות המוזיקלית של מספר 1, ושל מספר 3, באופן הבא:

הסיבה שמרווח 2 (סקונדה) הוא "יתן כעין טעם לפגם אל האזן", זהו מפני שמספר 2 הוא "התחלת החלוק". וכפי שמבואר בחז"ל כי ביום שני למעשה בראשית נבראה המחלוקת[2].

לגבי מספר אחד – מבאר 'ערוגת הבושם' שהוא רומז על הקב"ה. שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים וכולם צריכים לו והוא לא צריך להם. וזה משתקף במרווח 'פרימה' (אחד, היינו אותו הצליל עצמו, והוא נקרא "מרווח זך"), ונקרא גם 'אוניסון' (השוואת הקול), 'מונופוניה', אחדות פשוטה ולא מורכבת.

לגבי מספר שלוש (מרווח טרצה) – מבאר 'ערוגת הבושם' שהוא אורייאן תליתאי, היינו מספר המבטא את עניין התורה. מספר 3 מצביע על האחדות בין שני הצדדים שהיו חולקים ב-2, וכפי שנאמר "יבוא השלישי ויכריע ביניהם". זוהי מהות התורה שניתנה לעשות שלום בעולם (כמבואר בהרחבה בלקוטי שיחות בכמה מקומות[3]). וזוהי המשמעות של מרווח ה-3 (טרצה) במוזיקה[4].

יוצא, ששני צלילים סמוכים, הם מנוגדים זה לזה ואינם יכולים לסבול זה את זה לשכון יחד ולפעול בבת אחת, כי אם רק בזה אחר זה (כפי תכונת עולם התהו, שהספירות הן בנקודות זה תחת זה, "ענפין מתפרדין"). ואילו הצליל השלישי, הוא "תפארת" המכריע, שיוצר הרמוניה (כפי תכונת עולם התיקון, שיש בו התכללות בין הקווים המנוגדים).

ולפי זה, טעות קרח – שרצה להחזיק במחלוקת – בהשתקפות בנגינה (ולהעיר שקרח היה מן הלויים המשוררים) – היא השיטה להגביר ולהעצים את הדיסוננס – אפקט המחלוקת – במוזיקה. בעולם התיקון, יש מקום לדיסננס, צריך להיות דיסוננס (ליצירת תחושת ריחוק, כיווץ), אבל הוא צריך להיות טפל אל פתרונו בקונסוננס, למתק את הגבורות בחסדים, להגיע להרמוניה באחדות מושלמת.