הניגון של הרבי באוקראינית: "סטאוו יא פיטו"

מבין עשרת הניגונים שהרבי לימד במעמד מיוחד בלילות שמחת תורה, הניגון "סטאוו יא פיטו" זכה לביאור הארוך ביותר בהתוועדות של הרבי. הרבי הסביר שהניגון בלול מכמה שפות שונות, אוקראינית ולשון הקודש, וגם אידיש שהיא שפה "ממוצעת" בין לה"ק לשפות זרות[1], וזאת על מנת לברר את לשונם של אומות העולם. הרבי התייחס לכל קטע בניגון וביאר את המשמעות שלו בעבודה הרוחנית.

ניגון של איכרים, בתרגום חסידי

את הניגון הזה שמעו חסידים באוקראינה מפי אנשים פשוטים, איכרים ששרו בשפתם אודות שתיית יי"ש, ועל פי דרך הבעל שם טוב לנצל כל מה שרואים ושומעים לענייני קדושה, "תרגמו" אותו לעבודת ה'.

 

תוכן הניגון: סוגי יין

תוכן הניגון הוא שפיכת הנפש על אשר הזניח את כל ההזדמנויות שהיו לו עד עתה, וממילא חושב כיצד ניתן להשלים כעת את כל החסר, וצועק בקול גדול "אוי! חשבון צדק"...

הרבי הסביר אודות שני סוגי יין בעבודת ה'[2]:

עבודת הצדיקים זהו "יין המשמח", התבוננות בגדולת ה', המביאה לאהבה ויראה ולשמחה בה'.

אולם הבעל תשובה שהעביר את הדרך, וההתבוננות לא מועילה לו להתעורר, הוא זקוק ל"יין המשכר": להשקות את הנפש הבהמית המפריעה, ולצאת מן ההגבלות החיצוניות, שעל כך מדבר הניגון.

הרבי הסביר את ההבדל בין שתי הפעמים שמנגנים את הניגון:

בפעם הראשונה שרים על ה"עגל" – שזוהי העבודה עם הנפש הבהמית,

ואילו בפעם השנייה שרים על ה"עבודה" – עבודה עם חלקו בעולם,

בפעם הראשונה שרים על יום שישי – רומז לעבודה של ימי החול, עבודת עבד,

ואילו בפעם השנייה שרים על שבת – עבודה בענייני קדושה, שהיא באופן נעלה יותר,

"יש לדעת כיצד לבלות" – כיצד להשתמש ביין המשכר באופן שיביא תועלת ולהתעוררות האהבה,

"יש לדעת כיצד לשוחח" – היינו לפעול שההתעוררות תתבטא בדיבור בתפילה[3] ובתורה ועד לקיום המצוות במעשה.

"שותים יין כמו מים" – שגם ענייני עבודה שיש בהם טעם ותענוג (יין) יהיו נעשים בקבלת עול בלי טעם (מים)[4].

 

ה"געוואלד" של הרבי

אחרי ביאור הניגון בהתוועדות יום שמחת תורה תשכ"ג, הרבי ניגון בעצמו את הניגון ותוך כדי כך זעק – "גוואלד, חשבון צדק"!

בהקלטה מהתוועדות כ"ה טבת תשכ"ג, שומעים את הרבי בצעקה "אוי, חשבון צדק כו'":

 

מנוקד באוקראינית...

ביומן ר' ישראל יהודה לוין מכפר חב"ד שהיה אצל הרבי בשמחת תורה תשכ"ג: אח"כ בא הרבי וסיפר הסיפור והשיחה אודות הניגון של "סטאוו יא פיטו", והתחיל לשיר הניגון. עמדתי ממש ליד הרבי. הניגון היה במילים רוסיות, ואז עוד לא באו בחורים מרוסיה, ולא תפסו את הניגון. והרבי שר את הניגון הרבה פעמים, עד שר' יואל כהן תפס את הניגון. זה היה כל כך נחמד ונעים ונורא.

בשמחת תורה תשכ"ג לימד הרבי את הניגון "סטאוו יא פיטו", ולפני שהתחיל את הניגון ביקש שהבעלי-מנגנים שיודעים רוסית יעמדו בסמיכות מקום כדי שיתפסו היטב את הניגון [תשורה משפחת דורון, י"א אלול תשע"ח].

הרב לייבל שפירא ראש ישיבה במיאמי מספר, שהניגון הזה היה קשה וארוך, וגם המילים קשות ובכמה לשונות, ולכן אחרי היום טוב, מהמזכירות של הרבי הוציאו פתקא עם המילים של הניגון מנוקד, ואמרו שזה מהרבי.

 

"כמו שאני שמעתי"

הניגון נכלל בתקליט ניח"ח #4, סולן: הבעל מנגן ר' שמשון חריטונוב, שהוא עצמו היה יליד ניקולייב וגדל על ברכיהם של בעלי המנגנים מהדורות הקודמים.

ביומן מזכירו של הרבי, הרב יהודה ליב גרונר, מיום ב' כ"ד שבט תשכ"ג, בשם ר' שמואל זלמנוב: הלילה שמע כ"ק אד"ש תקליט החדש של ניגוני חב"ד והעיר כמה הערות. הין ההערות, אודות הניגון "סטאוו יא פיטו" שמנגן ר' שמשון חריטונוב אמר הרבי: "הוא מנגן ניגון זה כמו שאני שמעתי הניגון", והרבי היה מאד מרוצה מזה.

הרב מרדכי צבי שי' דובראווסקי סיפר לי שזוכר מהילדות, איך שבהתוועדויות של הרבי כאשר ר' שמשון חריטונוב היה שר "סטאוו יא פיטו", הרבי היה מאזין אליו מאד ברצינות.

 

ניגון מגלה שורשים

מספר הבעל מנגן ר' מרדכי ברוצקי: פעם בשולחן שבת שלנו ניגנו את הניגון סטאוו יא פיטו שלימד הרבי. ישבה שם אשה חוזרת בתשובה ילידת ניקולייב, עיר של הרבי. כשהגענו למילים "טרעבא טרעבא זנאטי יאק גולאטי", פתאום היא אומרת שמכירה את הקטע הזה של הניגון עוד מילדותה, מפי הסבתא שלה מניקולייב. האשה לא ידעה האם יש לה שורשים חב"דיים במשפחה אבל בעקבות הניגון ברור שהסבתא הדתיה שלה היתה קשורה לחב"ד.

 

ניגונים מסתעפים

"סטאוו יא פיטו" הוא ניגון מספר ר"ס בספר הניגונים.

הניגון הבא אחריו, מספר רס"א, ניגון "פיל יא", נרשם מפי הבעל מנגן ר' שמריהו פלדמן, דומה במילים ובתוכן.

בעיצומה של התוועדות ליל שמחת תורה תשכ"ו, פנה הרבי לחסיד ר' יצחק דובאוו מלונדון והורה לו לשיר ניגון. הרב דובאוו ניגן ניגון ברוסית שתוכנו "לכם יש כסף שתו, לי אין כסף ולא אשתה" ("ניע פיו אי ניע גולאיו" – אני לא שותה, אני לא מבלה).

הרבי הגיב על כך "מיר האבן און מיר וועלן טרינקען", לנו יש, ואנו נשתה. והמשיך "פאלגט איהם ניט מ'דארף טרינקען". [=אל תשמעו לו, צריך לשתות[5]]. בהמשך לזה הורה הרבי לנגן את הניגון "סטאוו יא פיטו" ואחר כך אמר: "יחיד ורבים הלכה כרבים, דיבור אינו מבטל דיבור רק מעשה מבטל דיבור", וציווה לקחת 'משקה'[6].