יהודה וקסלר: כשהמוזיקולוגיה פגשה את החסידות

קריעת ים סוף מברית המועצות

יהודה וקסלר ז"ל (תש"ו – תש"פ), יליד ברית המועצות, בצעירותו סיים בית ספר למוזיקה במגמת פסנתר, לאחר מכן סיים קונסרבטוריון בלימודי הלחנה ומוזיקולוגיה. בהמשך כתב עבודת דוקטורט במסגרת התמחותו בניתוח יצירות מוזיקליות[1], אולם לא הספיק להשלים את התהליך ולקבל את התואר, בתחילה בשל רפורמות במערכת האקדמית הסובייטית, ולאחר מכן בעקבות בקשתו לקבל אשרת יציאה מברית המועצות...

ר' יהודה עלה לארץ הקודש ת"ו בעיצומו של יום טוב – שביעי של פסח תשל"ט. 

ומעשה שהיה כך היה:

הוא המתין לאישור לצאת מרוסיה, שכידוע שעריה היו סגורים ומסוגרים כשערי ארץ מצרים. לפתע הגיע האישור המיוחל, אולם התאריך היה – שביעי של פסח, בעיצומו של יום טוב. ר' יהודה התקשר לאיזה רב או חסיד, לשאול מה לעשות, החסיד השיב לו במלמול קצרצר ומיד ניתק את השיחה. ר' יהודה התקשר שוב ושוב, אולם הלה מלמל בכל פעם צמד מילים שר' יהודה לא הצליח להבין, וניתק בחפזה. לבסוף, ר' יהודה הצליח לשמוע מה הוא אומר. המלמול היה: "פיקוח נפש". כך הוא הבין שעליו לעלות על המטוס במועד שנקבע.

אלא שגם עם נחיתתו בארץ טרם תמו תלאות הדרך. בצאתו משדה התעופה, מיד תפסו אותו אנשי הסוכנות (או מי שעסקו בלקיחת עולים חדשים אל הקיבוצים), ואמרו לר' יהודה – "בוא, אתה נוסע איתנו".

-        "לא, אני נוסע לכפר חב"ד" – ענה ר' יהודה.

-        "לא, אתה לא יכול לנסוע לכפר חב"ד, אתה נוסע איתנו!" – השיבו לו בנימה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולא הועילו כל התעקשויותיו.

ר' יהודה כמעט החל לבכות במקום. לפתע הופיע מישהו (לימים היה ר' יהודה אומר שזה היה אליהו הנביא...) ולחש לו, שאם יאמר להם כך וכך, יניחו לו לנסוע לכפר חב"ד. ר' יהודה אמר להם את מה שנאמר לו, ואכן, הם הניחו לו לנפשו.

וכך, היישר משדה התעופה, הגיע ר' יהודה (כנראה במוצאי היום טוב) לישיבה בכפר חב"ד. אמרו לו – "לך לר' מענדל" (פוטרפס). ר' מענדל היה עושה יום טוב שני (אחרון של פסח), ואחרי היום טוב, ר' יהודה היה לומד תניא עם ר' מענדל. כמו כן, היה לומד תניא עם ר' משה וישצקי, וגם עם ר' לייזר ננס, שהרבי הורה לו ללמוד תניא עם דוברי רוסית.

זמן קצר לאחר שהגיע לישיבה בכפר חב"ד, זכה ר' יהודה להגיע לרבי, בשנת תש"מ. ב"פאראד" (תהלוכה) של ל"ג בעומר, ביקשו ממנו (יחד עם חברו) להיות מדריך של קבוצת ילדים דוברי רוסית שהגיעו באותה שנה לפאראד. כאשר הרבי החל לדבר באידיש, הילדים התלוננו באזני מדריכם – ר' יהודה – שהם לא מבינים. איננו יודעים בדיוק כיצד הגיע המסר של הילדים אל הרבי, אבל עובדה היא שלפתע פתח הרבי בשיחה ברוסית. הייתה זו הפעם הראשונה שהרבי דיבר ברוסית בפומבי!

·        כאן ניתן לראות את שיחת הרבי ברוסית באותו ל"ג בעומר

ר' יהודה היה מוסר שיעורים מידי שבוע לבעלי תשובה דוברי רוסית, ביד לאחים בחדרה, ובבית כנסת ברמות א'.

ר' יהודה היה רושם את כל ההשגחות הפרטיות הגלויות שאירעו לו בחייו למשמרת, וביקש מילדיו שלאחר פטירתו יוציאו אותן לאור. למרבה הצער, עד היום טרם נמצאו הרשימות...

חסיד מוזיקולוג: מקור השראה

ר' יהודה וקסלר פעל רבות בהפצת היהדות והחסידות בקרב דוברי רוסית, ובין השאר תרגם במקצועיות כשישים ספרי קודש לרוסית — מעברית, יידיש, אנגלית, צרפתית וגרמנית. כמי שעבד בעצמו במשך כמה שנים בצעירי אגודת חב"ד בהוצאה לאור של חומרי יהדות ברוסית, ונתקל לא פעם בקושי למצוא מתרגם ראוי, אני יודע עד כמה הייתה זו עבודה חשובה ועד כמה גדולה זכותו בכך.

אבל אני זכיתי להכיר את ר' יהודה בכובעו הנוסף: כמוזיקולוג מומחה, שפתח עבורי את הצינור לעיסוק במוזיקולוגיה לאור החסידות.

היה זה עוד לפני שהוצאתי לאור את הספר הראשון שלי "נגינה לאור החסידות" (תש"ע). זמן רב הקדשתי לחיפוש אחר כל התייחסות אפשרית למוזיקה במקורות התורניים, וכל פיסת מידע שמצאתי הייתה בעיניי כמוצא שלל רב[2]. בזמנו ראיתי חוברות ישנות ברוסית בשם "ווזראז'דניע" ("התחייה"), שיצאו לאור בהוצאת שמי"ר ע"י פרופ' ברנובר, בהן פורסמו מאמרים בענייני תורה ומדע מאת מדענים יהודים דוברי רוסית. את הגיליונות הללו ראיתי לראשונה אצל אבי שי', שהגיע מרקע של מדע והשכלה גבוהה. מהעניין הרב שמצא בהם הבנתי שמדובר בחומר רציני וברמה גבוהה. ואז... נתקלתי בגיליון מס' 10 של 'ווזראז'דניע' במאמר ארוך ביותר על ניגון ארבע בבות. המאמר כלל תרגום איכותי של שיחת קודש מאדמו"ר הרש"ב בביאור הניגון[3], ואליו נלווה ניתוח פרטני של תווי הניגון על יסוד הביאור הרוחני שבשיחת קודש, ניתוח במונחים מוזיקליים מקצועיים ביותר[4], בליווי תרשים. הגיליון יצא לאור בשנת תשמ"ח; ומסתבר, כדרכם של פרסומי שמי"ר באותן שנים, שגם גיליון זה הגיע לעיני הרבי. בכל אופן, באותו רגע הסתקרנתי מאוד: מי הוא אותו יהודה וקסלר, בעל המאמר המרשים הזה? השגתי את הטלפון שלו, ונסעתי אליו לביתר.

באתי אליו כאברך צעיר, להתייעץ אתו על עבודתי, הראיתי לו טיוטות מתוך הספר "נגינה לאור החסידות", וזה ממש מצא חן בעיניו. קבלתי ממנו המון עידוד. בעיניי, ר' יהודה היה פשוט גאון במוזיקולוגיה. התייחסתי אליו כאל פרופסור וכאל חוקר מן השורה הראשונה. לא אכחד שגם הספרייה הענקית בביתו, עמוסת ספרי מוזיקולוגיה, הותירה בי רושם עז; והענווה שבה שוחח אתי רק הגבירה את הערכתי לאיש היקר הזה. העובדה שהוא אהב את מה שאני כותב הייתה בשבילי משמעותית מאד[5].

במבט כללי יותר, בראשית דרכי קיבלתי השראה רבה לעיסוק במה שאני מכנה היום "מוזיקולוגיה תורנית" ממאמריו של ר' יהודה, שאותם שלח לי ברוסית. באחד מהם עסק במוזיקה של גוסטב מהלר, והראה כיצד מלחין יהודי — אף שהמיר את דתו למען הקריירה המוזיקלית שלו — מבטא במישור המוזיקלי את זעקתה של הנשמה היהודית, בבחינת "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא". במאמר אחר עסק במוזיקה של וגנר, וביקש לבאר בכלים מוזיקולוגיים מהי "מוזיקה של היצר הרע", לאור תיאורו של היצר הרע בספר התניא.

היה כאן עבורי חידוש עקרוני: לא רק לחפש מה אומרים מקורות התורה על מוזיקה, אלא להתבונן במוזיקה עצמה דרך מושגים של תורה וחסידות. במובן מסוים, כאן נטמן אחד הזרעים למה שאני מכנה היום "מוזיקולוגיה תורנית".

והעולה על כולנה היה מאמרו על ניגון ארבע בבות. עבורי הוא היה מעין אישור לכך שפריצת הדרך שאליה אני חותר היא דרך נכונה וחשובה. לימים הפך התחום הזה לחלק מרכזי בשליחות שלי — הדבר המיוחד שאני מבקש להביא לעולם בחקר מדעי המוזיקה שבתורה[6].

ר' יהודה סיפר לי, שפעם הרצה בפני קבוצת מדענים עולים חדשים במסגרת סמינר, בנושא המוזיקה בתורה. לאחר ההרצאה ניגשה אליו אשה ואמרה לו בהתרגשות שההרצאה הייתה עבורה ממש 'הצלה'. מוזיקאים החוזרים בתשובה חווים לעיתים פיצול בין שני עולמות, וגילוי המוזיקה מתוך התורה – מיישב להם המון סימני שאלה בתוך הלב[7]. גם בזאת אני צועד בעקבותיו של ר' יהודה.

עוד משהו שהוא לימד אותי: פעם שלחתי לו כתבה שערכתי על ניתוח של ניגון, מן הכתבות הראשונות שלי שכללו ניתוח מסוג זה (היתה זו כתבה על ניגון "ימין ה'" של אדמו"ר הצמח צדק[8]). הוא השיב לי שהכתבה אמנם יפה מאוד, אבל שאל: מה המסקנה שאתה מסיק מכל זה? ומה ניתן ללמוד מן הניגון הזה שיש בו כדי להשליך על כלל הניגונים? הוא נתן לי להבין שבלי מסקנה – "העיקר חסר מן הספר". השאלות הללו כיוונו אותי מאז: לחפש תמיד את המסקנה, ולראות כל ניגון כמסכת שלמה. כל ניגון מגלם בתוכו מסר ייחודי, שיש בו גם כדי להאיר את עולם הניגון בכללותו.

כשאני מביט היום על הדרך שעברתי מאז אותם מפגשים בביתו של ר' יהודה, אני מבין עד כמה גדולה הייתה השפעתו עלי. הוא לא היה המורה שלי במובן הרגיל של המילה, אבל הוא היה מן האנשים שנתנו לי בראשית הדרך גם עידוד וגם כיוון: את הביטחון שאפשר לעסוק במוזיקה בכלים מקצועיים בלי להשאיר את החסידות מחוץ לחדר, ואת הדרישה שלא להסתפק בהתפעלות — אלא לחפש משמעות, עיקרון ומסקנה.

יהי זכרו ברוך.

 *

מאמריו של ר' יהודה וקסלר בהשקפה תורנית על מוזיקה:

·       "ניגון ארבע בבות" – ניתוח הניגון מתוך ירחון התחיה הנ"ל. בהוקרה להוצאת שמי"ר.

·       "מהלר וקבלה" (ראה נגינה לאור החסידות ע' 42-43)

·       "הראש היהודי של גוסטב מהלר"

·       "וגנר לאור התורה"

·       קישור למאמרים נוספים מיהודה וקסלר

[8] תוכלו לראות בכתבה הנ"ל, ציינתי בהערה תודה לר' יהודה.