חסיד מוזיקולוג: יהודה וקסלר

הצלת מוזיקולוג בכניסה לארץ

יהודה וקסלר ז"ל (תש"ו – תש"פ), יליד ברית המועצות, בצעירותו סיים בית ספר למוזיקה בנגינה על פסנתר, לאחר מכן סיים קונסרבטוריון בתחום הלחנה ומוזיקולוגיה, ר' יהודה עשה עבודת מחקר לדוקטורט במוזיקולוגיה[1], אולם הדוקטורט לא הספיק לקבל את האישור האקדמאי, בתחילה מפני רפורמות סובייטיות במדרג האקדמאי ולאחר מכן בגלל שר' יהודה פנה לבקש אשרת יציאה מברית המועצות...

ר' יהודה עלה לארץ הקודש ת"ו בעיצומו של יום טוב – שביעי של פסח תשל"ט. ומעשה שהיה כך היה:

הוא המתין לאישור לצאת מרוסיה, שכידוע שעריה היו סגורים ומסוגרים כשערי ארץ מצרים. ופתע הגיע האישור המיוחל, אולם התאריך היה – שביעי של פסח, בעיצומו של יום טוב. ר' יהודה התקשר לאיזה רב או חסיד, לשאול מה לעשות, החסיד השיב לו איזה מלמול קצרצר ומיד ניתק את השיחה. ר' יהודה התקשר שוב ושוב, אולם הלה השיב כל פעם באיזה מלמול קצר שר' יהודה לא הצליח להבין, וניתק בחפזה. לבסוף, ר' יהודה הצליח לשמוע מה הוא אומר. המלמול היה: "פיקוח נפש". כך הוא הבין שעליו לעלות על המטוס במועד שנקבע. [כנראה, זה היה "קריעת ים סוף" הפרטי של ר' יהודה... הערת ל.ל.]

בצאתו בשדה התעופה, מיד תפסו אותו אנשי הסוכנות (או אלו שלוקחים אנשים את הקיבוצים – בכוונות ידועות רחמנא ליצלן), ואמרו לר' יהודה – "בוא, אתה נוסע איתנו".

-        "לא, אני נוסע לכפר חב"ד" – ענה ר' יהודה.

-        "לא, אתה לא יכול לנסוע לכפר חב"ד, אתה נוסע איתנו!" – השיבו לו בנימה מחייבת ולמרות כל התעקשותו.

ר' יהודה כמעט החל לבכות במקום, לפתע הופיע מישהו (לימים היה ר' יהודה אומר שזה היה אליהו הנביא...) ולחש לו, שאם הוא יאמר להם כך וכך, אז הם יתנו לו לנסוע לכפר חב"ד. ר' יהודה אמר להם את מה שנאמר לו, ואכן, הם הניחו לו לנפשו.

וכך, ישר משדה התעופה, הגיע ר' יהודה (כנראה במוצאי היום טוב) לישיבה בכפר חב"ד. אמרו לו – "לך לר' מענדל" (פוטרפס). ר' מענדל היה עושה יום טוב שני (אחרון של פסח), ואחרי היום טוב, ר' יהודה היה לומד תניא עם ר' מענדל. כמו כן, היה לומד תניא עם ר' משה וישצקי, וגם עם ר' לייזר ננס, שהרבי הורה לו ללמוד תניא עם דוברי רוסית [וכן הרבי הוסיף לו שנה לחייו, וזה היה אחרי שהייתה לו איזו בעיה קשה].

זמן קצר אחרי שהיה בישיבה בכפר חב"ד, זכה ר' יהודה להגיע לרבי, בשנת תש"מ. ב"פאראד" (תהלוכה) של ל"ג בעומר, ביקשו ממנו (יחד עם חברו) להיות מדריך של קבוצת ילדים דוברי רוסית שהביאו באותה שנה לפאראד. כאשר הרבי החל לדבר באידיש, הילדים התלוננו באזני מדריכם – ר' יהודה – שהם לא מבינים. אנחנו לא יודעים בדיוק איך המסר של הילדים עבר לרבי, אבל עובדה היא, שלפתע הרבי פתח בשיחה ברוסית. הייתה זו הפעם הראשונה שהרבי דיבר ברוסית בפומבי!

·        כאן ניתן לראות את שיחת הרבי ברוסית באותו ל"ג בעומר

ר' יהודה היה מוסר שיעורים מידי שבוע לבעלי תשובה דוברי רוסית, ביד לאחים בחדרה, ובבית כנסת ברמות א'.

ר' יהודה היה רושם את כל ההשגחות הפרטיות הגלויות שאירעו לו בחייו למשמרת, וביקש מילדיו, שאחרי פטירתו – יוציאו לאור, אך טרם מצאו את הרשימות הללו...

מוזיקולוגיה בראי החסידות: מקור השראה

ובכן, ר' יהודה וקסלר פעל הרבה גילוי אלקות בכך שתירגם המון ספרי קודש משניות וחסידות וכו' לרוסית, בצורה מקצועית, והיות ועבדתי שנים אחדות בצא"ח על הוצאה לאור של חומרי יהדות ברוסית, יודע עד כמה זה היה דבר חשוב ביותר ותמיד הייתי נתקל בקשיים למצוא מתרגם ראוי, וזכותו של ר' יהודה היא גדולה ועצומה מאד, (הוא תרגם כ-60 ספרים לרוסית מעברית, אידיש, אנגלית, צרפתית וגרמנית);

אבל אני בעצם הכרתי אותו מזווית אחרת, מן בכובע של מוזיקולוג מומחה, שפתח עבורי את הצינור לעיסוק במוזיקולוגיה לאור החסידות.

היה זה עוד לפני שהוצאתי לאור את הספר הראשון שלי "נגינה לאור החסידות" (תש"ע). זמן רב הקדשתי לכל החיפושים האפשריים על התייחסויות למוזיקה במקורות התורניים, כאשר כל פיסת מידע היה בשבילי כמוצא שלל רב[2]. בזמנו ראיתי חוברות ישנות ברוסית בשם "ווזראז'דניע" ("התחייה"), שיצאו לאור בהוצאת שמי"ר ע"י פרופ' ברנובר. בגיליון היו מאמרים בנושא "תורה ומדע" מאת מדענים יהודים דוברי רוסית. לראשונה ראיתי גליונות כאלו אצל אבא שלי שי' שהגיע מרקע של מדע והשכלה גבוהה, שמתוך התעניינותו בתוכן שלהם הבנתי שמדובר בחומר חשוב וברמה גבוהה. ואז ... נתקלתי בתוך גיליון "ווזראז'דניע" (גיליון מס' 10), במאמר ארוך ביותר על ניגון ארבע בבות, שכולל (א) תרגום איכותי של שיחת קודש מאדמו"ר הרש"ב בביאור הניגון[3], (ב) ניתוח פרטני של תווי הניגון על יסוד הביאור הרוחני שבשיחת קודש, ניתוח שמשתמש בלקסיקון מוזיקלי מקצועי ביותר[4], בליווי תרשים. אגב, הגיליון יצא לאור בשנת תשמ"ח – כך שמסתמא גם הרבי ראה את המאמר הלזה. הייתי סקרן ביותר מי זה "יהודה וקסלר" בעל המאמר הנכבד. השגתי את הטלפון שלו, ונסעתי אליו לביתר.

באתי אליו כאברך צעיר להתייעץ אתו בכלל על העבודה שלי והראיתי לו את הכתיבה שלי – טיוטות מן הספר "נגינה לאור החסידות", וזה ממש מצא חן בעיניו. קבלתי ממנו המון עידוד. בעיניי, ר' יהודה היה פשוט גאון במוזיקולוגיה. אמנם הסובייטים לא נתנו לו דוקטורט אבל אני התייחסתי אליו כאל פרופסור ומדען משורה ראשונה (לא אכחד כי הספרייה הענקית בביתו עם ספרים במוזיקולוגיה הותירה על רושם חזק, והצניעות של ר' יהודה בדיבורו אלי עוד הגבירה בעבורי את היחס לאיש היקר הזה). העובדה שהוא אהב את מה שאני כותב, הייתה בשבילי משמעותית מאד[5].

כמובן לפני שהוצאתי את הספר השלישי שלי "ניגון ארבע בבות", בקשתי את רשותו להשתמש במאמר המחקרי שהוא רשם אודות הניגון, הוא נתן לי את רשותו וכמובן ציינתי את שמו[6].

במבט כללי יותר, כל תחום העיסוק שלי היום ב"מוזיקולוגיה תורנית", בראשית דרכי קבלתי המון השראה ממאמרים (כתבות) של ר' יהודה ששלח לי ברוסית: כתבה שלו על מוזיקה של ג. מהלר, בה מראה איך שמלחין יהודי (למרות שהשתמד בעבור הקריירה המוזיקלית שלו) מבטא את זעקת הנשמה היהודית שלו, "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא" במישור המוזיקלי, וכן הכתבה שלו על המוזיקה של המלחין הנאצי ר. וגנר – בה מבאר באופן מדעי מה זה "מוזיקה של היצר הרע" על פי ספר התניא. והעולה על כולנה – המאמר שלו על ניגון ארבע בבות, היה בשבילי סימוכין, שפריצת הדרך שלי בתחום היא דבר נכון וחשוב, עד כדי כך שכיום זוהי השליחות שלי, משהו מיוחד שאני מביא לעולם, בתור "מומחה למדעי המוזיקה בתורה".

ר' יהודה סיפר לי, שפעם הוא נאם בפני עולים חדשים מדענים במסגרת איזשהו סמינר, בנושא המוזיקה בתורה. אחרי ההרצאה ניגשה אליו אשה ואמרה לו בהתרגשות גדולה שההרצאה שלו זה היה ממש "הצלה" בשבילה. פעמים רבות מוזיקאים חוזרים בתשובה חווים פיצול בין שני עולמות, והצגת המוזיקה בתוך התורה – מיישבת להם המון סימני שאלה בתוך הלב[7]. גם בזאת אני צועד בעקבותיו של ר' יהודה.

עוד משהו שהוא לימד אותי: פעם שלחתי לו כתבה שערכתי על ניתוח של ניגון, אחת הכתבות הראשונות שלי עם ניתוח מסוג זה (היתה זו כתבה על ניגון "ימין ה'" של אדמו"ר הצמח צדק[8]). הוא הגיב לי, שהכתבה אכן מאד יפה, אבל מה היא המסקנה שאני מסיק מזה? ומה לומדים מהניגון הזה שניתן להשליך על כלל הניגונים? הוא נתן לי להבין, שבלי מסקנה – "העיקר חסר מן הספר". שאלות אלו כיוונו אותי, גרמו לי לחפש תמיד מסקנה, ולראות כל ניגון כמסכת שלמה, כל ניגון גולם בתוכו מסר ייחודי שמשתקף בכלל הניגונים.

 

מאמריו בהשקפה תורנית על מוזיקה:

·       "ניגון ארבע בבות" – ניתוח הניגון מתוך ירחון התחיה הנ"ל. בהוקרה להוצאת שמי"ר.

·       "מהלר וקבלה" (ראה נגינה לאור החסידות ע' 42-43)

·       "הראש היהודי של גוסטב מהלר"

·       "וגנר לאור התורה"

·       קישור למאמרים נוספים מיהודה וקסלר

[8] תוכלו לראות בכתבה הנ"ל, ציינתי בהערה תודה לר' יהודה.