"גאוותו גדלה": ניגון מתהדהד מראש השנה
ניגון של "נוסח" בתוספת חב"דית
הניגון "גאוותו גדלה עולם מהכיל" הוא תנועה מתוך תפלת "יוצר" בתפלת שחרית לראש השנה – שנאמרת בשני ימי
ראש השנה.
מילות הניגון:
גַּאֲוָתוֹ
גָּדְלָה עוֹלָם מֵהָכִיל. עִזּוּזוֹ לְסַפֵּר, כֹּחַ מִי יָכִיל!
הלחן שעל המילים – הוא ניגון 'סקארבאווע'
(ניגון 'נוסח'), ואח"כ ממשיך – בלי מילים – לתנועה חב"דית (כפי הנשמע,
מזכיר תנועות מניגוני של אדמו"ר הזקן).
הניגון דומה (ובחציו השני אף זהה) לניגון
"וכל מאמינים", ניגון נ"ב בספר הניגונים. ושם נאמר: בניגון
זה היה שר החזן, החסיד, המנגן המצוין ר' יחיאל האלפערין, החרוז "וכל
מאמינים", בהתפללו לפני התיבה בראש השנה ויום הכיפורים בליובאוויטש, בשנות
תרס"ד – תרפ"ה. [רק ש"וכל מאמינים" מתחיל בירידה,
ו"גאוותו גדלה" מתחיל בעליה. ויש לבאר, ש"וכל מאמינים" הוא
ביטול הנבראים, ולכן ראשית תנועתו בירידה, ואילו "גאוותו גדלה" מבטא את
גדולת הבורא, כפי משמעות המילים, ולכן ראשית תנועתו בעליה – מפי אלאור ולנר].
·
סיום החצי
השני של התנועה, "עיזוזו לספר כח מי יכיל", מקביל גם לתנועה של
"כפר לנו" בסיום ניגון "ועל כולם" של יום הכפורים –
שהוא ודאי מניגוני הסקארבאווע כפי המצויין בספר הניגונים (ניגון רמ"ו). – על
דימוי זה שם לב הרב בנימין נויפלד עורך גיליון 'עתיקין'.
מה לקחו חסידים מראש השנה לכל השנה
הרה"ח ר' אברהם (מאיור) דרייזין
היה מחבב מאד את הניגון, ולפעמים היה מנגנו בהתוועדות שמחת בית השואבה במשך כל
הלילה. להלן תיאור אודותיו, שמלמד גם על מקורות של הניגון (מתוך תשורה לוי יצחק
ונחמה פרקש) תש"נ:
ובין הדברים ניגן הניגון 'פרעגט דער מתנגד צו דעם חסיד' וכו' בעניין
אין עוד מלבדו, וגם הניגון 'פון כאסלאוויטש קיין ליובאוויטש' וכו', ודיבר על הזכות
להיות בד' אמות של הרבי שהוא ד' אמות של אלקות ובית המקדש וכו', גם ניגן הניגון 'גאוותו
גדלה עולם מהכיל' של השווער שלו ר' זלמן משה ע"ה.
המשפיע הרה"ח ר' זלמן משה
היצחקי זצ"ל (תרל"ג – תשי"ב), דמות
ייחודית ביותר, ראה אודותיו בספר "אנשים חסידים היו" (קמינצקי). שמעתי
בעצמי מר' מאיר איטקין ז"ל, שר' זלמן משה – בתור שוחט של העיירה נעוועל – היה
לומד חסידות 8 שעות ביום (!)
ניגון בוקע באמצע הלילה
המשפיע הרב שולם פלדמן ז"ל סיפר
איך המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ז"ל היה מנגן את הניגון בערגה עם דמעות בעניים, במשך שעות.
היה זה בי"ב תמוז בשנת תשי"א
או תשי"ב. ר' שלום פלדמן למד אז בישיבה ששכנה בפרדס בלוד. "בלילה הייתי
עייף, סיפר ר' שלום, ונרדמתי בחדרי. באמצע הלילה, בסביבות השעה אחת או שתיים,
התעוררתי לקול שירה הבוקעת מהאולם: "גאוותו גדלה עולם מהכיל, עזוזו לספר כוח
מי יכיל". התרוממתי
ממיטתי, נטלתי ידיים, יצאתי בשקט מהחדר ונכנסתי לאולם. והנה נגלה לפניי מחזה: יושב
ר' שלמה חיים, ובוכה. אבל מה זה בוכה? לא היה זה בכי, כמו שפוגשים לפעמים, דמעות
חיצוניות שהאדם הבוכה נהנה מבכיו. כאן ראיתי את ר'
שלמה חיים בוכה, וניכר שהבכי נובע מעומק לבו. היה זה מחזה
איום ונורא. הדמעות
זלגו על לחייו של ר' שלמה חיים וכולו רעד, עד כדי כך שלא הצליח להצית את הסיגריה
שבידו.
אחר כך נראה היה שהוא נרגע. בואו אספר
לכם למה בכיתי, אמר ר' שלמה חיים לבחורים, מה הזכיר לי הניגון. פעם ברוסיה,
בטשקנט, בשמיני עצרת – סיפר ר' שלמה חיים – ישבנו בהתוועדות בסוכה אצל ר' פרץ
מוצקין. אחרי ההתוועדות קמו ללכת להקפות, ובדרך, כשהלכו מסוכתו של ר' פרץ לבית
הכנסת, שרו את השיר הזה: "גאוותו גדלה עולם מהכיל, עיזוזו לספר כוח מי יכיל"...
נזכרתי, הסביר ר' שלמה חיים, איך הרגשתי אז את תוכן העניין של מילות השיר הזה,
ואיך אני מרגיש זאת עכשיו? איזו התרוממות רוח שרתה אז לעומת המצב הנוכחי. ולפתע, תוך כדי דיבור, בום! שוב התחיל לבכות... אחר כך אמר ר' שלמה חיים בעצמו: זה לא שאני
מבין היום פחות מאשר הבנתי אז. בינתיים גדלתי ולמדתי, ובפרט עכשיו שהגיעו כל מיני מאמרים מודפסים. אכן יש
ידע, אבל איך זה מורגש בנפש? וסיים ר' שלום: זוהי דוגמה לציור של עבודה
פנימית".
(תשורה טייטלבוים – אולידורט ט"ו תמוז תשע"ה, ע' 74-75).
הצטרף לשיחה