ניגון 'חפש ומצא' משולחנו של הבעל שם טוב

ב'מכתב הארוך' של אדמו"ר הריי"צ לבתו הרבנית חיה מושקא[1], מופיע סיפור תולדותיו וקורותיו של ר' מרדכי הצדיק, שהיה מתלמידי הבעל שם טוב הוותיקים.

בין כישרונותיו מתואר: "ר' מרדכי היה 'מנגן' עצום, ובעל חוש גדול בנגינה, ובהיותו אצל הבעל שם טוב, הוא שינן את כל הניגונים שנהגו לנגן אצל הבעל שם טוב"[2].

ובהמשך הסיפור[3], נמצא תיאור של ניגון מסוים שהיו מנגנים אצל הבעל שם טוב, אותו ניגן ר' מרדכי לפני אברכים ובחורים למדנים בעיר דוברובנה ברוסיה הלבנה[4], וחזר עליו כמה פעמים על מנת ללמדם את הניגון. תיאורו של הניגון ע"י אדמו"ר הריי"צ יורד לפרטי פרטים – לתיאור בבות וחלקי בבות של הניגון.

להלן – תרגום מדוקדק של התיאור המקורי מאידיש. הדגשתי בכל בבא את מילת המפתח, המאפיין המרכזי שלה (היות וכל הטקסט מודגש, הדגשתי באמצעות הסרת ההדגשה).

חילקתי את התיאור של הניגון לתת-פסקאות, על מנת שחלוקת הניגון הפנימית תהיה ברורה ונהירה יותר, חלוקה שהופכת את הניגון למסכת שלמה, בעלת פרקים וסעיפים.

*

"ר' מרדכי . . החל לנגן את אחד הניגונים הלוהטים אותו היו מנגנים בשולחנו של הרבי – הבעל שם טוב.

הניגון נקרא 'חפש ומצא', ניגון שמורכב משלשה חלקים ראשיים, שכל אחד מהם מכיל שלש 'בבות' – 'תנועות'[5].

[חלק א']:

א.  ה'תנועה' הראשונה היא מנגינה של התבודדות. היא תיארה איש היושב בחביון עמק שדה זרוע תלים ליד נחל שבו מפכים מימי תכלת. לאורך גדת העמק משתרעת גבעה פזורת פסגי סלעים שעליה מזדקרים מספר עצים דלילים, והמתבודד יושב ומפזם לו את מנגינת ההתבודדות.

ב.  ה'תנועה' השניה היא מנגינה של התבוננות. המתבודד מתכנס אל תוך מעמקי נפשו, הוא מדבר אל לבו ומתבונן, ככל שהוא נסחף יותר בלהט השיר הוא שקוע יותר ויותר אל תוך נבכי עצמו, עד שהוא מתחיל לחוש חוסר נחת מעצמו בגלותו את פגמי נפשו.

ג.   כאן באה ה'תנועה' השלישית שבה הוא פורץ בבכי, תחילה בכי חרישי, אך בהמשך הניגון עולה הבכי ומתגבר יותר ויותר.

[חלק ב']:

החלק השני של הניגון, מורכב אף הוא משלש 'תנועות'. כל תנועותיו אינן נבדלות אלא בגובה ובעוצמה, אך התוכן של כולן הוא אחיד. שירה של חיפוש, שאיפה ותשוקה.

בחלק זה של הניגון מורגשת העובדה שהאדם מחפש ותר אחרי משהו ומתגעגע למשהו, כשלפתע מבזיקה בו קרן אור של תקוה שהנה עומד הוא להשיג את אשר הוא מחפש ומשתוקק אליו. אלא שמיד נמוגה התקוה, בהיווכחו שלא זה הוא הדבר אשר חיפש, והוא נקלע שוב לרגש של מרירות. וכך חוזר חלילה, עד שבסופו של דבר הוא מצליח להגיע אל משאת נפשו ויעד חיפושיו.

[חלק ג']:

וכאן בא החלק השלישי של הניגון, אף הוא מורכב משלש 'תנועות'. אך כל כיוונו של חלק זה הוא שמח ומרומם מתחילתו, בקצב המביא להתרוממות הרגלים מאליהן.

וככל שהניגון מתמשך הוא נעשה חם יותר ומהיר יותר, עד שהוא מגיע לדרגה של חוסר נשימה, ונשמעות רק נקודות-זמר בודדות המתפרצות מעומק-עומק הלב, הנשמעות כאילו הן רודפות ללוות את העקבות המהירים והרושפים ואת הפנים הקורנות והמשולהבות.

[עד כאן חלק ג']

ניגון זה רצה ר' מרדכי להקנות לאברכים ולבחורים. ר' מרדכי החל לנגנו בפני הקהל, ולפליאת כולם נקלט בהם הניגון לאחרי ששרו אותו שלש פעמים, ובפעם הרביעית הצטרפו אליו האברכים והבחורים, ולכמה מ'תנועות' הניגון הצטרף גם הקהל הרב. כשהגיעו לחלק השלישי של הניגון, יצא ר' מרדכי עם חברו בריקוד סוער אמיתי בבקשם את קהל הנוכחים להצטרף לריקודם".

[בהמשך המכתב מתואר עוד, כי בין נכבדי דוברובנה היה אז הלמדן ר' ישראל נחמן מריאשין, שלא היה נוכח בשעת מעשה, ולמחרת כאשר נודע לו כי ר' מרדכי הצדיק לימד את הניגון, הוא ישב בבית המדרש והאזין שוב ושוב לניגון "חפש ומצא" שניגנו לו חבריו. "הוא לא שבע מלשמוע את הניגון, כמה שעות שמע אותו עד שהחל לנגנו בעצמו". – נכדו של ר' ישראל נחמן הנ"ל היה ר' ישראל נחמן הכהן מריאשין שהיה אצל אדמו"ר הצ"צ והמהר"ש, ובסוף ימיו מהגבאים המכניסים ליחידות אצל אדמו"ר הרש"ב].

עד כאן התיאור הנוגע לניגון.

*

לסיכום:

חלק א': (א) התבודדות, (ב) התבוננות, (ג) בכי מתגבר.

חלק ב': חיפוש שאיפה ותשוקה, מבנה של זיק תקוה – מרירות, חוזר ג' פעמים, עד שמגיע ליעד ומוצא את מבוקשו.

חלק ג': כולו רוממות ושמחה. מאפיין: קצב. מגיע עד לחוסר נשימה בנקודות נגינה מהירות.

*

זיהוי ניגון תואם

התיאור המפורט והמדוקדק לפרטי פרטים של תנועות הניגון מעלה הנחה כמעט ברורה, שאדמו"ר הריי"צ ידע מה הוא הניגון, באיזה ניגון בדיוק מדובר כאן. (דוגמא נוספת לתיאור כה מפורט של חלקי תנועות ניגון מתקופת ראשוני החסידות, ראה בתיאור ניגון "והוא רחום" לר' לוי יצחק מבארדיטשב).

זמן רב ניסיתי לעלות על הניגון המדובר על סמך התיאור הנ"ל, בהנחה שהניגון הזה אכן נשמר והגיע עד אלינו[6]. לאחר עיון עלתה בידי סברא, שהניגון "חפש ומצא" הוא בעצם הניגון הבא. הנני רושם זאת בהסתייגות (בעיקר משום שלכאורה חסרה הבבא השלישית בניגון), ולכן אוסיף, שגם אם אין זה הניגון המדובר, עדיין: הניגון הבא יכול לשמש דוגמא לניגון, שמשקף את התיאור האמור של הבבא הראשונה והשניה, ונראה תואם לפרטי פרטים.

מדובר על "ניגון לשבת ויום טוב", שלא נמצא בספר הניגונים. הניגון נכנס לתקליט ניח"ח #14, בביצוע נשמתי ביותר ע"י הסולן הבעל מנגן ר' שלום שי' הורוויץ שמנגן את הניגון עם חוש רב.

הניגון הזה מקובל וידוע גם בחצרות חסידויות נוספות (ברסלב), - על המילים "יונה מצאה בו מנוח" (פיוט 'יום שבתון' לר' יהודה הלוי), מה שמגביר אצלי את הסברה שהניגון מקורו בדור הבעל שם טוב, לפני הפיצול לחסידויות (ראה עד"ז בכתבה על 'ניגון אשת חיל', שהוא ניגון "לשבת ויום טוב" שמיוחס לזמן הבעל שם טוב. ולהעיר מההקשר בתוכן – "אשת חיל מי ימצא" לבין "חפש ומצא"). - בביצועים אלו, תנועות הניגון "מוחלקות" מן הקנייטשים, ותנועת "חפש ומצא" דלקמן - מקבלת צורת עלייה שבניגון לשבת ויום טוב מס' צ' בספר הניגונים.

חשוב לציין כי אמנם תווי הניגון אינם נמצאים בספר הניגונים, אך הם מופיעים במקורות הבאים[7]:

·       "ניגונים בלי מילים" (ברוסית) מאת אספן הניגונים משה ברגובסקי, ניגון מספר 100 ועוד נוסח 100a, ובגרסת כתב יד – ניגון 110/110a הנקרא חב"דניצע!

·       "אוצר נגינות ישראל" (אברהם צבי אידלסון) כרך עשירי – הוא כרך ניגונים חסידיים, ניגון מספר 124 – צמוד אחרי ניגון ד' בבות, בתור ניגון מקאפוסט (!) והרי קאפוסט באה כהסתעפות מחסידות חב"ד[8].

·     "120 נגוני חסידים" (יהויכין סטוצ'בסקי), ניגון 30, הניגון מופיע בקטגוריה של ניגוני ר' דויד'ל מטאלנע. ואכן הניגון מוכר כיום אצל חסידי טאלנע, אלא שאצלם מקובל, שהניגון איננו לר' דוד מטאלנע בעצמו, כי אם שניגנו אותו אצל ר' דוד מטאלנע (ומייחסים אותו לר' יוסל מטאלנע, הבעל מנגן של חצר טאלנע. אך לא ידוע לי מקור ברור ומוסמך לייחוס זה). והנה, ר' דוד מטאלנע הוא בנו של הרה"צ ר' מרדכי מצ'רנוביל, ונכדו של ר' דוד לייקס תלמיד הבעל שם טוב, וגם הוא אחיו של ר' יעקב ישראל מטשרקאס חתן אדמו"ר האמצעי. ולכן, (א) אין במסורת חסידות טאלנע לערער על ייחוסו של הניגון לחב"ד כפי עדותם של אידלסון וברגובסקי, (ב) אדרבא, מסורת טאלנע מעידה שמדובר בניגון עתיק, שייתכן ועולה עד זמן (ושלחן) הבעל שם טוב. 

למבנה הכללי ביותר של הניגון, יש להעיר מניגון הפלפול (ניגון ס"ד בספר הניגונים), שגם הוא ניגון ישן ומיוחס.

 

התאמת חלק א': ניגון התבודדות

א.    ה'תנועה' הראשונה היא מנגינה של התבודדות. היא תיארה איש היושב בחביון עמק שדה זרוע תלים ליד נחל שבו מפכים מימי תכלת. לאורך גדת העמק משתרעת גבעה פזורת פסגי סלעים שעליה מזדקרים מספר עצים דלילים, והמתבודד יושב ומפזם לו את מנגינת ההתבודדות.

[מתחילת הניגון עד 0:55] תנועת ערגה "שטוחה" בטונים תחתונים.

ב.    ה'תנועה' השניה היא מנגינה של התבוננות. המתבודד מתכנס אל תוך מעמקי נפשו, הוא מדבר אל לבו ומתבונן, ככל שהוא נסחף יותר בלהט השיר הוא שקוע יותר ויותר אל תוך נבכי עצמו, עד שהוא מתחיל לחוש חוסר נחת מעצמו בגלותו את פגמי נפשו.

[עד 1:30] על דרך פתיח של ניגון הקאפעליע, שמבטא כניסה לעניין, בדומה להתבוננות.

ג.     כאן באה ה'תנועה' השלישית שבה הוא פורץ בבכי, תחילה בכי חרישי, אך בהמשך הניגון עולה הבכי ומתגבר יותר ויותר.

[2:10 – 3:26] לכל אורך התנועה הזו מתרחשת התעצמות והתגברות החוויה. – סדר זה הוא לפי הגירסא בתווים (אידלסון וברגובסקי). ואמנם בניח"ח מופיע קטע זה בסדר שונה, אך בחזרה של הניגון – גם בניח"ח מופיעה הבבא השנייה דלקמן בתור המשך לחלק זה.

 

התאמת חלק ב': "מקפצה" הרמונית

החלק השני של הניגון, מורכב אף הוא משלש 'תנועות'. כל תנועותיו אינן נבדלות אלא בגובה ובעוצמה, אך התוכן של כולן הוא אחיד. שירה של חיפוש, שאיפה ותשוקה.

בחלק זה של הניגון מורגשת העובדה שהאדם מחפש ותר אחרי משהו ומתגעגע למשהו, כשלפתע מבזיקה בו קרן אור של תקוה שהנה עומד הוא להשיג את אשר הוא מחפש ומשתוקק אליו. אלא שמיד נמוגה התקוה, בהיווכחו שלא זה הוא הדבר אשר חיפש, והוא נקלע שוב לרגש של מרירות. וכך חוזר חלילה, עד שבסופו של דבר הוא מצליח להגיע אל משאת נפשו ויעד חיפושיו.

[1:33 – 2:10]

תנועת ה"חפש ומצא", בתנועות משתלשלות זו אחר זו כלפי מעלה, מושכת תשומת לב מיוחדת, בהשקפה ראשונה – תנועה בלתי רגילה לניגונים חסידיים. תנועה זו בנויה במהלך של אקורדים הרמוניים, מתפתחים ועולים באופן עקבי כלפי מעלה. תנועה זו היא כעין "מקפצה" מלמטה למעלה.

לעומת הצליל המרכזי שעולה ג' עליות זה אחר זה ומגיע בכל קפיצה ליעד חדש (התווים הארוכים להלן: מסול# אל לה, אל סי, ואל דו), לעומת זאת הצליל התחתון באקורד נשאר לכל האורך במקומו למטה (בתווים: 'מי' נמוך). אפקט זה "מגדיל" את הקפיצה שבכל פעם, ובכך מעצים את החוויה.

תנועה דומה קצת – בניגון הפלפול, בעלייה הגדולה שבניגון זה, אלא שבניגון הפלפול – במקפצה יחד עם כל האקורד עולה גם הצליל התחתון.

מעניין למצוא את התנועה הראשונה מתוך ג' תנועות "חפש ומצא" הנ"ל – בניגון פ"ח המיוחס להרה"צ ר' הלל מפאריטש, בתור תנועה עיקרית של הבבא, שחוזרת על עצמה פעמיים ויוצרת כעין תנועה של "חרישה":

 

התאמת חלק ג': "נקודות זמר"

וכאן בא החלק השלישי של הניגון, אף הוא מורכב משלש 'תנועות'. אך כל כיוונו של חלק זה הוא שמח ומרומם מתחילתו, בקצב המביא להתרוממות הרגלים מאליהן.

וככל שהניגון מתמשך הוא נעשה חם יותר ומהיר יותר, עד שהוא מגיע לדרגה של חוסר נשימה, ונשמעות רק נקודות-זמר בודדות המתפרצות מעומק-עומק הלב, הנשמעות כאילו הן רודפות ללוות את העקבות המהירים והרושפים ואת הפנים הקורנות והמשולהבות.

בתחילה, סברתי שמדובר כאן על החלק הנ"ל – התנועה השלישית של בבא הראשונה. כי כן הוא סדר הניגון בספר הניגונים. ועל השאלה – שלכאורה אין זו תנועת ריקוד, השבתי – שגם בנוגע לניגון "אנעים זמירות" הרבי סיפר שהחסיד פולין רקד עם הניגון, אם כי לנו קשה לתאר איך ניתן לרקד עם "אנעים זמירות", כי הריקוד המקורי הוא מהות אחרת מאופן הריקוד הרגיל והמוכר אצלינו.

ולפי המסקנה הנ"ל שאין זו הבבא השלישית, יש להניח שהבבא השלישית הייתה מיוסדת על הקטע הזה, בטרנספורמציה לנגינה מהירה. וכמו בכמה ניגונים שמסתיימים בקטע שמחה וריקוד, שמבוסס בצורתו על אחת הבבות מתוך קטעי הניגון האיטיים.

אשמח להארות ולרעיונות בקשר לכל הנ"ל.