ניגוני האורחים (ג): "מזמרת הארץ" - ולא רק מזמרת השמים
במשך השנים ביקש הרבי בהזדמנויות שונות
שינגנו "מזמרת הארץ", הנה דוגמאות אחדות:
יאמרו, אפוא, השלוחים [שנסעו בקיץ
תשט"ז לארץ-הקודש] והאורחים [שבאו לחודש תשרי – מארץ-הקודש – כתוצאה מזירוזם
של השלוחים] "לחיים" וינגנו איזה ניגון מארץ-ישראל, מזמרת הארץ.
באחת הפעמים הראשונות (ואולי בפעם
הראשונה ממש) שהרבי השתמש בביטוי "מזמרת הארץ" – הרבי הצביע על
מקורו.
הדברים מופיעים ביומנם של שלוחי הרבי
לארץ-הקודש משנת תשט"ז[1], שם מתארים הם את התוועדות שבת-קודש
פרשת שופטים ד' אלול תשט"ז, שהיתה קשורה עם שובם של השלוחים משליחותם
("כל השיחות – פרט לאחת . . היו אודות שליחות"):
"אדמו"ר שליט"א צוה לנו
לומר לחיים, וכן גם לנגן ניגון שהבאנו מארץ-הקודש ת"ו, ואמר שיש מר' נחמן
מבראסלאוו ש"קחו מזמרת הארץ" זהו קאי [=מוסב] על עניין הזמרה (ניגון).
שרנו את הניגון 'הרבי שלנו צדיק
דורנו' שמנגנים אותו התלמידים הספרדים בישיבתנו בלוד, וכן בהבתי-ספר למלאכה,
ובבתי-ספר של ה'רשת' (חיברו הת' שמחה זילברשטרום הי"ד, והוא מהניגונים ששמענו
בעת בואנו לארץ הקודש ת"ו). את הניגון התחיל הרב שלום בער שי' בוטמן. – הרבי
הניח ראשו הק' על ידיו הק' ובכה ...".
לזרוע ניגונים בכפר חב"ד
מיומנו של ר' פאלע קאהן ז"ל, חול
המועד סוכות תשי"ז: [הרבי] ביקש "ארץ-ישראל'דיקען ניגון",
ומה שלא שרנו - אמר שזה לא ארץ-ישראל'דיקען ניגון. ואמר שצריך לזרוע ניגונים
בכפר חב"ד ... ועד שיצמחו הניגונים, ננגן בינתיים 'ניע זשוריטי'[2].
"מזמרת הארץ" – מרוסיה
קודם לכן, בהתוועדות ש"פ האזינו תש"ל[3] התבטא הרבי:
מכיון שהגיעו לכאן עולים חדשים מרוסיה,
ינגנו אפוא "מזמרת הארץ" – ניגון בשפה הרוסית המיוסד על מאמר
הזוהר, וקשור גם במה שדובר קודם "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"
ו"את השמים ואת הארץ אני מלא", "מלוא כל הארץ כבודו"
ו"לית אתר פנוי מיניה" – ניגון הקשור עם גאולת הנשיא שלהם ושלנו
נשיא-דורנו . . ישירו, איפוא, את ניגון האמור ["ניעט ניעט ניקאווא"].
כוח הניגון לברר: כי הניגון עץ
השדה...
להלן מקור הדברים ב'ליקוטי מהר"ן' (תנינא,
סימן ס"ג):
"דע, כי יעקב אבינו כששלח את בניו
עשרת השבטים ליוסף, שלח עמהם ניגון של ארץ ישראל. וזה סוד, 'קחו מזמרת הארץ בכליכם'
וכו' [בראשית מג, יא]. בחי' זמר וניגון, ששלח על ידם ליוסף, וכמו שפירש רש"י
מזמרת, לשון זמר וכו'.
כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון
מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם. כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד,
שהיא צריכה לאכלו. גם, אינו רועה תמיד במקום אחד. ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן
יש לו ניגון. כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחי' 'פרק שירה'. ומשירת
העשבים, נעשה הניגון של הרועה. וזה סוד, מה שכתוב [שם ד, כ] 'ותלד עדה את יבל הוא
היה אבי יושב אהל ומקנה, ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב'. כי תיכף
כשהיה בעולם רועה מקנה, היה תיכף כלי זמר כנ"ל.
ועל כן דוד המלך ע"ה שהיה 'יודע
נגן' [שמואל א' טז, יח], על כן היה רועה כנ"ל (גם מצינו באבות העולם כולם,
שהיו רועי מקנה). וזה בחי' (ישעיה כד, טז) 'מכנף הארץ זמירות שמענו', היינו
שזמירות וניגונים יוצאים מכנף הארץ. כי על ידי העשבים הגדילים בארץ, נעשה ניגון
כנ"ל. ועל ידי שהרועה יודע הניגון, על ידי זה הוא נותן כח בהעשבים, ואזי יש
להבהמות לאכול. וזה בחי' (שיר השירים ב, יב) 'הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע'.
היינו, שהנצנים גדילים בארץ, על ידי הזמר והניגון השייך להם כנ"ל. נמצא, שעל
ידי הזמר והניגון שהרועה יודע, הוא נותן כח בעשבים, ויש מרעה לבהמות.
גם, הניגון הוא טובה להרועה בעצמו. כי
מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה בחי' רוח
האדם, לרוח הבהמיות, עד שיראה הרועה את עצמו. בבחי' (בראשית לז, יב) 'וילכו לרעות
את צאן אביהם' וכו', ופירש רש"י שהלכו לרעות את עצמן. וע"י הניגון,
ניצול מזה. כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחי'
(קהלת ג, כא) 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה'.
כי זהו עיקר הניגון, ללקט ולברר הרוח טובה, כמבואר במקום אחר. ועל כן, על ידי
הניגון, ניצול מרוח הבהמיות. כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה, על ידי הניגון
כנ"ל:
ויש חילוקים רבים בנגינה, כי יש ניגון
שלם, ויש ניגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים:
ודע, שהמלך יש לו כל הניגון כולו
בשלימות. אבל השרים, אין להם רק איזה חלק בניגון, כל אחד לפי מקומו. ועל כן אמר
דניאל לנבוכדנצר [דניאל ד, ח-ט] 'אנת הוא אילנא וכו' ומזון לכולא ביה'. כי
נבוכדנצר שהיה מלך, ויש לו כל הניגון, על ידו נמשך כל המזון, כי המזון נמשך על ידי
הניגון כנ"ל. ועל כן יעקב אבינו, אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה
שסיפרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו ניגון השייך לשר כמותו, כפי מה ששמע
מבניו דרכיו והנהגותיו. כי יעקב רצה לפעול אצלו על ידי הניגון, מה שהיה צריך, על
כן שלח לו אותו הניגון של ארץ ישראל. וזהו שאמר לבניו, "קחו מזמרת הארץ
בכליכם", היינו, שיקחו בחינת הניגון הנ"ל, שהוא בחינת זמרת הארץ
כנ"ל, בכלים שלהם. 'והורידו לאיש מנחה, מעט צרי מעט דבש נכאת ולט בטנים
ושקדים'. הם בחי' משקולות ומדות הניגון, כי הניגון נעשה מגידולי הארץ כנ"ל".
מעניין, כי בביאור זה של לקוטי
מוהר"ן, אין דגש על כך, שהזמרה באה דווקא מארץ הקודש, ארץ החיים העליונה
וכדו'. משמעות הביאור כאן היא להיפך: ישנו ניגון שבא מ"שמים", ממקום
קדוש ועליון, ניגון של צדיק. ויש ניגון שבא מן הארץ, מצומח ומן החי, מרועי צאן
כו', שגם בו יש מ"פרק שירה", ביטוי של חיות אלקית, כי הכל זה אלקות.
ולפי זה יתאים התואר "מזמרת
הארץ" לא רק על ניגוני ארץ הקודש ת"ו, אלא גם על ניגוני חוץ לארץ ועל
ניגוני אומות העולם כו' (לעומת ניגוני הצדיקים שהם מזמרת השמים), וכפי שרואים
בהתבטאויות של הרבי כנ"ל.
הצטרף לשיחה