נקודה קו שטח: המוזיקה כמיקרוקוסמוס של המציאות

 

זה מה שקורה, כאשר מוזיקה וגאומטריה נפגשים יחד בתוך תורת החסידות

גיאומטריה מוזיקלית בתורת החסידות

אדמו"ר האמצעי מבאר[1] בתוך סוגיה רחבה את משמעותן של ארבע מדרגות בשירה: "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש ושיר מרובע", ומקשר אותן לשלושה ממדים יסודיים:

 

הנחת יסוד זו פותחת צוהר להבנה מרחבית של המוזיקה ולתפיסת ממדיה השונים. המוזיקה אינה רק רצף של צלילים, אלא מרחב המתהווה בשלבים – מן הנקודה הראשונית, דרך הקו המתמשך, ועד למרחב ההרמוני השלם.

כמו כן, "נקודה, קו ושטח" אינם רק תיאור של מבנה מוזיקלי, אלא גם תהליך חי – הן בהתפתחותה של כל יצירה מוזיקלית, מן הרעיון הראשוני ועד לצורתה המוגמרת, והן באופייה הפנימי של היצירה עצמה, אשר לכל אורכה מורכבת משלוש הבחינות הללו[3].

 

נקודה קו שטח – ממדי המרחב

טרם ידובר על המשמעות המוזיקלית של "נקודה קו שטח", להלן – בקצרה – המשמעות המקורית של "נקודה קו שטח":

'נקודה קו שטח' – מושג הלקוח מחוכמת ההנדסה והתכונה: "ג' בחי' נקודה קו שטח הנזכר בדבריהם של התוכניים ג' בחי' מקום" (מאמרי אדמו"ר הזקן[4]).

·      קו – מורכב מרצף של נקודות, והנקודה היא ה"היולי" של הקו.

·      ועל דרך זה, שטח – מורכב מרצף של קוים, והקו הוא ה"היולי" של השטח[5].

כדאי לציין, כי לעומת המינוח 'שטח' בשפה המדוברת כיום, שהכוונה היא על דו-ממד, במושג המקורי – שטח נסוב על כללות המרחב, תלת-ממד[6].

נקודה קו שטח – בממדי המוזיקה

כעת אם לתרגם את המושגים הגיאומטריים בשפה המוזיקלית במובן הישיר והפשוט:

 

·      נקודה – צליל אחד בודד.

·      קו אופקי – רצף של צלילים המתנגנים בזה אחר זה ויוצרים מלודיה (כמו נקודות המחוברות לרצף ליניארי).

·      קו אנכי – צירוף של כמה צלילים הנשמעים בו-זמנית ויוצרים אקורד (כמו נקודות המסודרות במקביל לאורך הציר האנכי).

·      שטח₁ – שילוב של מספר קווים מלודיים עצמאיים המתנגנים במקביל, כלומר מוזיקה רב-קולית (פוליפוניה).

·       שטח₂ – רצף של אקורדים המתפתח לאורך הזמן, כלומר הובלה הרמונית (harmonic progression).

ויש לומר, ששתי הבחינות בשטח – 'שיר משולש' ו'שיר מרובע' – הם דו מימד ותלת מימד, כי רצף של כמה 'שטחים' (דו מימד) יוצר חלל (תלת מימד).

כעת, אחרי שיש ניגון שהוא "שטח", ניתן להבחין בו את ה"קו" העיקרי, שהוא המלודיה של הניגון, ואילו יתר הקווים הם הטיות ימינה ושמאלה מן הקו האמצעי (מה שנותן תחושת מרחב). ועל דרך זה, בכל קו, ניתן להפשיט עוד ולראות את ה"נקודה" – שהיא הטוניקה, צליל המרכז, שממנו מושתת ה"קו", וצליל זה מהווה בסיס הליווי לתנועת הניגון, ויהיה משותף לקבוצה של צלילים.

·      במאמרי חסידות מובא[7], ש'קו' הוא עניין צינור, שזה נותן עוד משמעות לניגון, בתור צינור שמוביל וממשיך זרימה.

 

נקודה שמעבר לממדי המרחב

בפרטיות יותר, 'שיר פשוט' למעלה גם מ'נקודה'[8]. כי נקודה ממנה מורכב הקו, הוא צליל בודד אך מוגדר[9], ואילו 'שיר פשוט' הוא צליל בלתי מוגדר – הכולל את כל מרחב (שטח) הצלילים[10], וכמו קול שופר שנקרא "שיר פשוט", והוא מבטא את התענוג הפשוט שבנפש, יחידה שבנפש.

וכפי המבואר בכמה מקומות[11], ש"שיר פשוט" – הוא למעלה מסדרי הניגון, ומלכתחילה איננו נכנס למסגרת של "נקודה קו שטח".

אבל בכללות יותר, היות ונקודה ביחס לקו היא פשיטות, לכן יש לומר שגם נקודה נקראת 'שיר פשוט', כפי המפורש בביאור הראשון במאמר דידן (כפי המצוין בהערה 2).

ויש לומר ששני ביאורים אלו ביחד לשיר פשוט (האם נקרא נקודה או שהוא למעלה מנקודה) הם שני ביאורים בגדר נקודה, האם גם נקודה היא שיעור ומציאות, או "שהנקודה אינה בחי' מציאות כלל"[12]. והוא ההבדל בין חכמה לכתר[13] (ששניהם נקראים "אין"), וההבדל בין האות יו"ד לבין קוצו של יו"ד. ולהעיר משני האופנים בגדר של שיעור 'כלשהו' – האם הוא שיעור, או שהוא העדר השיעור[14].

בספר המאמרים תרע"ח[15], שהקו והשטח הם בקירוב זה לזה, ואילו הנקודה היא מובדלת מהקו. הגם שקו עשוי מנקודות, אבל הנקודות שבקו הן כבר בציור, ואילו הנקודה היא בלי שום ציור). – והוא על דרך הנ"ל, ש'שיר פשוט' מובדל בערך מ'שיר כפול משולש ומרובע'.

 

מקרא משנה גמרא: במרחב המוזיקלי

במאמרי חסידות[16] מופיע ביאור על "נקודה קו שטח" כפי שהם בתורה:

·       נקודה – תורה שבכתב[17]. כי המצוות בה מופיעות באופן של 'נקודה'.

·       קו – משנה (יש בה פרטים, אבל עדיין פרטים פשוטים).

·       שטח – גמרא (שמרחיבה את דברי המשנה על כל פרטיה והסתעפויותיה).

ואולי על פי זה ניתן לבאר את הכוונה בדברי אדמו"ר הריי"צ: ניגוני ליובאוויטש צריכים להיות ה'משנה' של נגינה, לא 'גמרא'[18]: ניגוני ליובאוויטש נשמרים בצורתם המקורית, בתור קו מלודי, שדווקא כך מבטאים את האור הנשמתי הייחודי להם. ייתכן שאף יש בביטוי זה הוראה והנחייה, שלא נכון הדבר לעשות עיבוד מורכב לניגון חב"ד, אלא באופן שהליווי יהיה קרוב לניגון עצמו[19].

נקודה קו שטח - שורשם האלקי

המושגים נקודה, קו ושטח, כפי שהם מופיעים בעולם, אינם רק תופעה מוזיקלית או גיאומטרית, אלא יש להם שורש עמוק בכוח האלוקי המהווה את הבריאה. כך מבואר בספרי הסוד, כי שם הוי' – מלשון מהווה – מבטא בתוכו את שלבי ההתהוות מן הפשוט אל המורכב, ואת שלושת הממדים של נקודה, קו ושטח:

בריאה יצירה עשיה (חומר צורה תיקון) – במוזיקה

ג' בחינות "נקודה קו שטח" (בנפש) הן ג' בחינות "חומר צורה ותיקון"[20]. והן ג' בחינות "בריאה יצירה עשיה".

 

אדמו"ר הצמח צדק רושם, "שבכל בריאת דבר יש ג' בחי' חומר וצורה ותיקון"[21].

ולפי זה, יש לומר שגם במוזיקה יש דוגמת השתלשלות "חומר צורה והתיקון":

·      חומר – עצם הסאונד. (וכשם שאנחנו לא יכולים לצייר לעצמינו חומר היולי ללא שום צורה, אלא רק חומר שלבש כבר צורה כלשהי, כך אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמינו סאונד מופשט אלא רק עם גוון (טמבר) כלשהו ובגובה כלשהו של תדרים, שהוא כבר צורה). ביחס להגדרת חומר היולי נאמר: "היולי – הוא משותף ושוה אצל כל הצורות"[22].

·      צורה – צליל בעל גובה מוגדר. ובמובן רחב יותר, תנועת ניגון בסיסית, מהלך פשוט (דוגמת ניגון טעמי המקרא), או אקורד אחד. כל אלו לא מהווים מוזיקה שלמה, אלא רק צורת יסוד שמצירוף תנועות כאלו יחד מרכיבים מוזיקה שלמה.

·      תיקון – ניגון שלם, צירוף של תנועות (צורות).

וצריך לומר שיש תהליך של חומר צורה תיקון (בריאה יצירה עשיה) – הן בהלחנה (קומפוזיציה) אצל מלחין שהוא תהליך "מאין ליש", והן בכל הפקה מוזיקלית – שריבוי השכבות (רצועות, ערוצים) שהן דוגמת צירוף של "קווים", הם ה"תיקון" והגמר של היצירה המוזיקלית (באמצעות מיקס ומאסטר).

[לכאורה, "חומר צורה תיקון" דומה גם לתהליך של "אור מים רקיע"[23] – מפשיטות לציור. ויש לעיין בפרטי ההבדלים ביניהם].

 

שטח – יצירות מוזיקליות עד אין קץ

"נקודה קו ושטח" – כולל את כללות סדר ההשתלשלות[24]:

 

במאמר ד"ה מן המיצר תרס"א[25] מבאר, כי דווקא ב"שטח" – בעולמות ובנבראים – מתחדש ריבוי עצום של "מה רבו מעשיך", מה שלא היה בקו (עשר ספירות ולא תשע ולא אחד עשר). ובמקביל לזה במוזיקה ג"כ מובן, עם היות שיש רק מספר צלילים מוגבל, שיכולים ליצור מספר קווים מוגבל, אבל בשטח – יש בל"ג ניגונים כו'.

ומבאר שם, שהריבוי העצום של 'שטח' בעולמות – שורשו מהמרחב העצמי של אין סוף ב"ה, הבלתי מוגבל. ויש לומר שהוא ע"ד ששיר מרובע – שורשו בשיר פשוט (ועצ"ע).

 

נקודה קו שטח – בחיות הנפש

ג' בחינות – נקודה קו שטח – בנפש[26]:

 

והם כנגד ג' בחינות עולם שנה נפש שבספר יצירה[27] (שהם: מקום, זמן, מהות),

וכנגד ג' בחינות בשר גידים ועצמות[28] במשל מגוף האדם. עצמות – הן ה"שלד" של הניגון.

 

שטח – התכללות, הרמוניה

"נקודה קו שטח" הן ג' בחינות נקודה ספירה פרצוף שיש בכל ספירה[29]:

 

בכללות יותר, "נקודה קו שטח" הם ג' עולמות[30]:

 

וכן מפורש גם במאמר אדמו"ר האמצעי שבו פתחנו[31], ששיר מרובע – שטח – הוא עניין עולם התיקון. והוא משום ששיר מרובע כולל את כל הקווים, את כל ד' ה"רוחות" כאחד (אודות התכללות המידות ב"שיר מרובע" נזכר בקצרה בכתבה "מיזוג קולות במוזיקה", ויבואר עוד בהרחבה בע"ה). והוא מיזוג קולות באופן מושלם, שכולל את כל הממדים המוזיקליים, שלימות ההרמוניה והפוליפוניה.

ולפי כל זה יש לומר:

·      שיר פשוט – 'יחיד', אחדות פשוטה, בלתי מורכבת. חד ולא בחושבן.

·      שיר מרובע – 'אחד', ז' רקיעים וד' רוחות העולם – נעשים אחדות, שבזה מתבטא המרחב העצמי של אין סוף ב"ה הכולל הכל.

 

מסקנות

לכאורה, אין כאן חידוש עקרוני בתחום המוזיקולוגיה, שכן המושגים של קווים אופקיים ואנכיים מוכרים היטב, וגם בתהליכי הלחנה מקובל להבחין בין שלבים הדומים לאלו שתוארו.

עם זאת, החידוש העיקרי בגישת החסידות הוא המשמעות הרוחנית והאלוקית העומדת בבסיסם של המבנים המוזיקליים. דרך ההסתכלות הזו מאפשרת לזהות כיצד ההרמוניה משקפת את אחדות ה', וכיצד היצירה המוזיקלית מבטאת את תהליך השתלשלות הספירות והעולמות — מן האחדות אל הריבוי, ומן הריבוי חזרה אל האחדות.

תובנה זו מעניקה העמקה ייחודית למהות הצורה המוזיקלית, שופכת אור חדש על משמעותם של מרכיבים ותהליכים מוזיקליים, ומאפשרת הערכה מחודשת של היצירה וההפקה המוזיקלית בכל פרטיה.

במיוחד, הקבלות חסידיות ייחודיות אלו מרחיבות את ההבנה של המוזיקה לא רק כאומנות, אלא גם כביטוי של סדרי הבריאה האלוקיים. כך, למשל, ההקבלה בין מקרא, משנה וגמרא לבין מבנים מוזיקליים מעניקה עומק נוסף להבחנה בין מלודיה פשוטה, קווים מתפתחים והמרחב ההרמוני השלם.

כמו כן, הקישור בין "חומר, צורה ותיקון" בתהליך הבריאה לבין שלבי ההלחנה וההפקה המוזיקלית מספק זווית מחשבה חדשה על מהות היצירה המוזיקלית כתהליך דינמי—מן הרעיון הראשוני, דרך המבנה המלודי וההרמוני, ועד לשלב ה"תיקון" הסופי, שבו המוזיקה מגיעה לשלמותה.

המשמעות הרוחנית של 'שיר פשוט' לעומת 'שיר מרובע' מוסיפה ממד נוסף לתפיסה זו—כאשר שיר פשוט מייצג אחדות פשוטה, ואילו שיר מרובע משקף את ההרמוניה וההתכללות של ריבוי הקולות לכדי שלמות אחת.

בהסתכלות זו, המוזיקה איננה רק כלי אומנותי או מבנה מתמטי, אלא ייצוג מופלא של מבנה המציאות עצמה על מערכותיה וסדריה הפנימיים הפועלים בה. בכך, המוזיקה מהווה מעין מיקרוקוסמוס של העולם, ויוצרת חיבור בינו לבין הכוח האלקי שניצב בתוכו ומקיימו.