שני ניגונים בלתי נשכחים מבית הרב
הבניין שבו התרחש הסיפור הבא:
בית הורי הרבי ובית שלונסקי ביקטרינוסלב
בעיתון מעריב, פורסמה כתבה, "ורדינה שלונסקי: הרבי –
זכרונות ילדות". בילדותה המוקדמת, גב' שלונסקי (לימים, לאחר השתלמות במוזיקה
בברלין ובצרפת, הפכה לפסנתרנית ומלחינה מפורסמת בארץ ישראל) הייתה שכנה של בית
הרבי ביקטרינוסלב, כיום דנייפרופטרובסק, באותה הקומה בבניין. וכה היא מתארת,
הדברים מצוטטים לקמן בלשון הכתבה המקורית במעריב, מה שנוגע לענייננו:
"[הרבנית] חנה והרב לוי יצחק שניאורסון נחרטו
בזכרונה של ורדינה כמלך ומלכה. הם היו כל כך יפים, אסטתטיים, מוסיקליים וטהורים.
ממש טהורים. ... ורדינה זוכרת, למשל, חג סוכות בסוכה של משפחת שניאורסון, בה שרו
זמירות חסידיות ... אחי הבכור, דב, היה מוסיקלי מאד ושר יפה – גם שירים חסידיים
... הוא היה בקשר הדוק עם בני בית שניאורסון... היא זוכרת את דירתם, את החדר הגדול
של הרב שניאורסון, את השולחן הארוך המכוסה לבד ירוק, את הרהיטים החומים והמון
ארונות ספרים, עמוסים בספרים מכורכים בעור. ר' לוי'ק היה בשבילי ממש משיח. הערצתי
אותו ... אני זוכרת לילה אחד, ואני תינוקת ממש, לפני גן ילדים[1], דב [אחיה
הבכור של ורדינה] הוציא אותי מהמיטה, הושיב אותי ליד הפסנתר[2] וביקש
שאנגן להרב שניאורסון שני שירים חסידיים. אחד עצוב ואחד שמח. היו אלה מנגינות
חסידיות מבית שניאורסון".
לחץ על התווים להגדלה
ניגון התוועדות וניגון הקפות
גב' שלונסקי העלתה את שני הניגונים המדוברים על כתב
התווים, ככל הנראה לכבוד הכתבה בעיתון. הכותרת בראשם – "שני ניגונים
חסידיים של ר' לוי יצחק שניאורסאהן", אולם מתוך המסופר בזיכרונותיה מובן,
שניגונים אלו לאו דווקא מיוחסים לר' לוי יצחק בעצמו כי אם שהיו מושרים ב"בית
שניאורסון", ככל הנראה לעיתים תכופות.
הראשון מבין שני הניגונים (שגב' ורדינה כינתה אותו
'עצוב') – הרי הוא "ניגון התוועדות" המוכר לנו היום, מס'
קכ"ו בספר הניגונים, מופיע בתקליט ניח"ח #8, ועל גבי עטיפת התקליט נרשם
שזהו אחד מניגוני חב"ד העתיקים ביותר. לפי עדותו של הרב גערליצקי שי' מתל
אביב, הרבי ניגן בהתוועדות את הניגון הזה ופתח בו במילים "רפואה שלימה לברוך
שלום בן בוניא" כפי שתיארתי בכתבה 'רפואה שלמה בניגון'.
והניגון השני, השמח, הוא ניגון ההקפות המפורסם שלר' לוי יצחק, שמקובל שניגנו אותו בהקפות אצל אדמו"ר הזקן! סגנון הכתיבה כאן
יש בו כמה דיוקים מעניינים מאד, ואין כאן המקום לפרטם.
ניגונים בלתי נשכחים
בכתבה זו רואים עד כמה דווקא הניגונים החסידיים היו אלו
שנחרטו חזק אצל התינוקת לכל החיים: הם הועלו על הכתב ע"י גב' שלונסקי בשנת
תשל"ז, בגיל 72, וניתן להעיד שהרישום שלהם נעשה בנאמנות למקור שכן אנחנו
מכירים בבירור את הניגונים מתוך הכתב כפי שהם מוכרים לנו היום, בסדר תנועותיהם
ובבותיהם. עד כדי כך ניתן לציין, שהאיור היחיד שמצאו לכתבה על בית הרבי בעיתון (על
דרך הצחות – שעברו את הצנזורה של העיתון) – זה איור התווים של ניגונים.
חינוך לניגונים
מבין השורות אנחנו שוב נפגשים בפן הנגינה אצל ההורים של
הרבי – רעיון שכבר כתבתי עליו בכתבה 'הרבי בהיכל הנגינה' בליווי עדויות ממקורות
אחרים. ובמיוחד בולט כאן היחס לחינוך ילדים לנגינה וניגונים מגיל קטן. הסיפור עם
התינוקת על הפסנתר משלים לנו את האימרה של ר' לוי"ק במסיבת ילדים, שלכל ילד
יהודי יש חוש לשיר ולנגן בכלי נגינה – הובא בכתבה 'רבי בהיכל הנגינה'.
שלונסקי: שורשים חסידיים
בשורשיה החסידיים של גב' שלונסקי, סב-סבה היה הרב אברהם
דוד לאוואוט רבה של ניקולייב, בעל 'שער הכולל' ומגדולי רבני חב"ד בדורו, סב-סבא
של הרבי מליובאוויטש (סב ר' מאיר שלמה ינובסקי רבה של ניקולייב, סב הרבי). בחודש
אדר תר"ס, נולד לטוביה שלונסקי נין הרב לאוואוט, בן ונקרא שמו אברהם דוד על
שם סב סבו. הסבא רבא, ר' דובער שלונסקי היה לפי הספר, "ה'חוזר' של הרבי
בעיר קרמנצ'וג".
גב' שלונסקי נפטרה ללא ילדים. יהיו דברים אלו לעילוי נשמתה.
אח של ורדינה: האור של ניגוני חב"ד
המשורר אברהם דוד שלונסקי, אח של ורדינה (מתוך כתבה של שניאור
זלמן ברגר): בראיון ל'מעריב' בשנת תשי"ט לאחר זכייתו בפרס ביאליק, התייחס לדם
החב"די הזורם בעורקיו: "אני וחב"ד (אור חדש בעיניים, קמט ארוך
לרוחב המצח, חיוך דק מן הדק) חייב אני לאבותיי, תודה גדולה על המורשה הזאת, מזג
חב"די! דם חב"די! ניגון של חב"ד! השירה ביסודה הרי היא ירידה אל
תוככי מרתפי הנפש, ואני אם אינני צורח – אלא שר, אם אני נתון במשטר מתמיד של ניגון
– הרבה תודה וברכה לחב"ד שבי".
·
תודתי נתונה ל-JEM
שגילו קטע עיתון זה, ופרסמוהו בספר 'שנים ראשונות' באנגלית.
הצטרף לשיחה