תוף מרים או צלצלי תרועה? הרבי מזהה כלי נגינה
פירוש מעניין ומפתיע לתהלים בפחות מ-10 שניות
כולם מכירים את כלי הנגינה שנראה כאן בתמונה, המכונה בפי העולם בשם 'תוף מרים' (בלע"ז tambourine). לפנינו קטע קצר מאד, אשה שעברה לפני הרבי בחלוקת דולרים (בי"ב אדר א' תשנ"ב) והביאה לרבי כתשורה 'תוף' בסימן לנשים צדקניות וגודל אמונתן וציפייתן לגאולה בדומה לתופים שהכינו הנשים ביציאת מצרים, והרבי משיב לה בברכה, אולם - לא שמים לב לפרט קטן אך מעניין מאד שעולה בתוך הדברים, בו הרבי מדייק בשמו של כלי הנגינה:
האשה אמרה שהביאה לרבי "תוף", ואילו הרבי הגיב לה – שבתהלים כלי זה נקרא "צלצלי תרועה". - והיות שבאותו המזמור בתהלים (פרק ק"נ) נזכרים "תוף ומחול" ו"צלצלי תרועה" בשני פסוקים נפרדים בתור כלי נגינה שונים, מובן שבעצם הערת הרבי, שכלי זה הוא ה"צלצלי תרועה", משמעותה - שכלי זה איננו "תוף", גם לא התוף שבו יצאו הנשים במחול בשירת הים.
הסיבה לכך שכלי זה איננו תוף אלא "צלצל" (למרות שלכאורה במראהו דומה הרבה יותר לתוף) מובנת היטב: החילוק המהותי בין התוף לצלצל הוא באופן הפקת הקול. חשוב לדעת, שעיקר עניינו של כל כלי נגינה נקבע לפי אופן הפקת הקול שלו, ולא לפי צורתו החיצונית. היות ועיקר הצליל של כלי הנ"ל מופק באמצעות "מצלתיים" זעירות המורכבות על שוליו סביב, הרי שכלי זה מתייחס אל המצלתיים, ה"צלצל".
כעת נותר להבין מדוע בסוגי המצלתיים עצמם, כלי זה איננו "צלצלי שמע" כי אם "צלצלי תרועה"[43]. ואולי יש לבאר זאת על יסוד דברי אדמו"ר הזקן[44], ש[צלצלי שמע – הם המצלתיים המשמיעות קול אחד חזק כנ"ל בכתבה אודות המצלתיים, ואילו] צלצלי תרועה – הוא מלשון "תרועם בשבט ברזל", במובן של "פיזור ופירוד הקולות". והיינו שבניגוד לצלצלי שמע שהוא קול אחד חזק, הרי שצלצלי תרועה הוא "התפוררות" לריבוי קולות, בדומה לתרועה שבתקיעת שופר. וזוהי תכונת ה"תוף" הנ"ל שמורכבות עליו מצלתיים קטנות סביב סביב, כך שבהכאה אחת נוצרים ריבוי קולות, הוי אומר שהקול החזק של המצלתיים פשוט התחלק ו"התפורר" לריבוי קולות חלשים יותר.
[ולהעיר גם ממה שכתב בשלטי הגבורים[45], ש"צלצלי שמע הם הצלצלים הגדולים . . אמנם הצלצלי תרועה הם הצלצלים הקטנים הנכונים על הרוב לקולות רודפים תכופים זה לזה".
וראה בציורם של ה"צלצלי שמע" ו"צלצלי תרועה" כפי שמציע בספר "השיר שבמקדש"[46], והוא ע"פ פירוש ה'תפארת ישראל'[47] שמצלתיים הן 'קאסטאגנעטטען' – קסטנייטות, אלא שפירוש זה צ"ע מהגמרא שהמצלתיים (צלצלי שמע) עשויות מנחושת, שכן הקסטנייטות נעשות ע"פ רוב מעץ ולא ממתכת].
לפורר את כל הדברים המפחידים
אדמו"ר הזקן מבאר שם גם את המשמעות של כלי נגינה זה במובן הרוחני: "פיזור ופירוד הקולות ... ששוברת לבחינת הגבורות הקשות בהמתקת החסדים, כמ"ש אתה פוררת בעזך כו' ... פור התפוררה כו' שהוא מיתוק הגבורות, והיינו ע"י שבירתן דוקא, כי שבירתן לחלקים זוהי טהרתן, כידוע בכוונת התקיעות דראש השנה בשברים ותרועה כו'". (מדובר בעניין זה גם: בסידור עם דא"ח ד"ה כפור כאפר יפזר ומשליך קרחו כפיתים, ובלקוטי תורה בלק עב, ב ודרושים לשמיני עצרת צא, ב).במילים אחרות, הקול החזק והרועש של ההקשה, הוא "גבורות". ואילו הכלי הנ"ל, שהוא מפורר ומפזר את ההקשה מ"בום" אחד תקיף לרסיסים דקים, הוא בעצם מורה על החלשת והמתקת הגבורות. גם בעבודת השם בנפש האדם, כאשר יש מידה תקיפה, העצה היא "לפרט" את המידה לפרטים קטנים, וזה מחליש את המידה ומסייע לשלוט עליה ולהתגבר עליה, וכן גם בפעולת הכלי בעליונים, להמתיק את הגבורות.
קולות מבית המקדש
מכאן ניתן להסיק על סוג "סאונד" נוסף שהיה נשמע בבית המקדש. "צלצלי תרועה" הוא כלי הקשה "מתפזר", שהצליל שלו נחלק ל"ניצוצות" קטנים. צליל כזה משמש כיום לרוב לקישוטים ואפקטים מוזיקליים. כזה הוא למשל הכלי "bar chimes" ("פס של צלצלים"), המכונה גם "Mark tree", כבתמונה הבאה, כלי שניתן למצוא אותו היום גם בתזמורות גדולות.
[43] המצו"צ פירש שצלצלי תרועה הן החצוצרות (שבהן שייך תרועה). אולם פירושו דחוק הוא, ומשמעות הכתוב בפשטות היא ששני כלים אלו הם "צלצלים" (מצלתיים כנ"ל), אלא שיש בהם גופא שני סוגים.
הצטרף לשיחה