דער פאסטוך: ניגון שמושך מהצד השני של האוקיינוס
ביצוע הניגון מתוך אלבום חלילי הפלא 1
בזמן מלחמת העולם השנייה, בסעודת יום
השבת (שבת פ' פנחס ת"ש), לפתע החל אדמו"ר הריי"צ לדבר אודות מעלת
הנגינה. הוא הסביר את הפתגם "קול מעורר הכוונה", שיש כוונה של האדם שהיא
מוגבלת כי הראייה של האדם היא מוגבלת, אבל הניגון מעורר גם את הכוונה העליונה,
כוונת הבורא, שהיא בלתי מוגבלת. ועל יסוד מאמר המשנה "כל בעלי השיר יוצאים
בשיר ונמשכים בשיר", שלניגון יש כוח להוציא ולהמשיך נשמות, הפטיר אדמו"ר
הריי"צ משפט שמיימי: "כעת ינגנו את הניגון הידוע מוורשא בהתעוררות
פנימית, כדי להמשיך לכאן על ידי הניגון את תלמידי תומכי תמימים שבוורשא".
(מקור: ספר השיחות ת"ש, שיחת פ'
פנחס אות ו').
אדמו"ר הריי"צ היה אז כבר
בארצות הברית (אבל עדיין לא ב-770, אלא עדיין בבית מלון גרייסטון, ניו יורק), ובו
בזמן היו תלמידי תומכי תמימים בתוך ההפגזות של הנאצים, בוורשא.
מה היה אותו
ה"ניגון הידוע מוורשא", שהיו רגילים לנגן בתומכי תמימים של וורשא בראשות
ראש הישיבה ר'יהודה עבער הי"ד, שהיה אגב ראש ישיבה בעל
מנגן והיה מלמד ניגונים לתלמידים?
היה זה ניגון הרועה, "דער פאסטוך". ניגון מספר ס' בספר הניגונים.
מה לניגון הרועה באוצר
ניגוני חב"ד?
מבואר בחסידות, שהאבות והשבטים (בני
יעקב) היו רועי צאן, וזאת מפני שמלאכה זו איננה מעסיקה את הכוחות הפנימיים של
האדם, ולא מפריעה לו מדביקותו באלקות. רועה צאן נמצא ב"התבודדות" מן
העולם, בחיק הטבע, ופנוי להתבוננות ולתפילה.
אדמו"ר הזקן אמר, שצריך
"להתבודד בין בני אדם". זאת אומרת, אין צורך דווקא לנסוע רחוק, אלא
באמצעות החסידות, להתרומם מעל ענייני העולם הזה. זהו התוכן של "ניגון
הרועה", ניגון שמכוון למצב של רועה, מעמיד את האדם בלב הטבע. החלילית סופרן
נותנת תחושה של ציפור על עץ גבוה, ותזמורת כלי קשת - תחושה שאנחנו מוקפים בעצי
היער הגבוהים.
ראה עוד בכתבה אודות ניגון דונאי, על שם נהר דונאי.
הצטרף לשיחה