ניגון 'כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה'
ניגון
של קעמפ שנולד בעקבות שיחה של הרבי, ניגון שלכבודו נאמרה שיחה מיוחדת, ניגון גרם לרבי לחייך אחרי תקופת הסתלקות הרבנית * לברך ולאחל
בניגון
שני קטעי וידאו מהרבי שאת סיפורם המלא תגלו כאן בכתבה
בכתבה
שלפנינו נגלה, כי הניגון "כתיבה וחתימה טובה" חובר בחודש אלול שנת
תשמ"ח, בעקבות שיחה של הרבי. בעצם, הרבי החל לעורר באותה שנה על איחול
כתיבה וחתימה טובה עוד מט"ו מנחם אב: "ולהעיר גם מהידוע ש״חמשה עשר
באב״ עולה מכוון כמנין "כתיבה וחתימה טובה"[1],
אולם השיחה שגרמה ליצירתו של הניגון הייתה מראש חודש אלול תשמ"ח, שכללה הוראה
למעשה:
להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה
את רעותה (וכן הטף, ילד לחבירו, וילדה לחברתה), לכאו״א בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הן בע״פ, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים[2],
ש״נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יום הכפורים רומז לו
. . שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים
טובים״, אשר, ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו'
ומראה פנים שוחקות לכולם
וממלא בקשותיהם כו' — מוסיפה בברכתו של הקב״ה למלא משאלותיהם של כאו״א
מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
שיחה
זו לא פסחה גם על שני בחורים חסידיים, מדריכי קעמפ 'גן ישראל' שהתקיים באותו קיץ בדטרויט,
שבעקבות הוראה זו חיש מהר הולידו את הניגון, שנקבל באהבה לא רק על ילדי הקעמפ אלא
גם על הרבי!
נתחיל
מתיאור עדות של אחד הילדים מתוך אותה קבוצת הקעמפ, ואחרי זה נקבל תמונה שלימה מפי המדריכים
שלה.
כה
מספר ר' שמואל שי' וויספיש, שהיה אז אחד הילדים בקעמפ שנכחו במקום:
הניגון
חובר בקעמפ "גן ישראל" בדטרויט בקיץ תשמ"ח, ולראשונה ניגנו אותו
בפני הרבי באלול תשמ"ח ע"י ילדי הקעמפ שחזרו מדטרויט לביתם בניו יורק.
ג'
אלול לפנות ערב, היום בו ילדי הקעמפ חזרו, קבוצה מתוכם הלכו להתפלל תפילת מעריב
יחד עם הרבי (בביתו של הרבי ברחוב פרזידנט, אשר באותה שנה הרבי היה מתפלל בביתו
אחרי הסתלקות הרבנית חיה מושקא נ"ע כידוע). אחרי מעריב, הילדים הכריזו כדרכם "יחי"
והחלו לנגן את ניגונם החדש, "כתיבה וחתימה טובה". הרבי הביט בהם במבט
זוהר, ועודד את הניגון במשך עלותו במדריגות לקומה העליונה.
להפתעת
כולם, ר' לייבל גרונר המזכיר של הרבי חזר למטה (הוא נהג ללוות את הרבי למעלה) ואמר
שהרבי הולך לחזור לחלוקת דולרים לצדקה.
כאשר
הרבי ירד למטה, הייתה הפתעה נוספת: הרבי אמר שיחה בת כרבע שעה בפני ילדי הקעמפ,
לפני חלוקת הדולרים!
*
ר'
ברוך טאלער, שהיה אז בחור מדריך באותו קעמפ, ומסתבר, הוא בעצמו היה שותף פעיל בחיבור
המילים לניגון יחד עם חברו ר' יוסי חדקוב, משלים פרטים רבים:
הקעמפ
ארך בסך הכל כשבועיים,
שמענו
על השיחה של הרבי מהבית מר"ח אלול, בה הרבי דיבר על כך שכל אחד ואחד צריך
לאחל "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה" (כנ"ל), בדיוק
חזרנו אז באוטובוס מטיול בפארק חזרה לר' בערל שם טוב (השליח) לדטרויט, ישבנו עם
יוסי חדקוב מאחור, והתחלנו לפזם ולשיר ומבין שנינו יצא הניגון עם המילים כתיבה
וחתימה טובה,
כעבור
יומיים, בג' אלול, לקחנו את קבוצת הילדים להתפלל מעריב עם הרבי. בסוף מעריב הקבוצה
שלנו (כ-15 ילדים) התחילו לנגן את הניגון "כתיבה וחתימה טובה" בשעה
שהרבי עלה במדריגות, וכאשר הרבי שמע את הניגון הוא פנה לאחור ועשה כזה חיוך גדול, -
חיים ברוך [המשב"ק] אמר שמאז כ"ב שבט (יום הסתלקות הרבנית באותה שנה)
הרבי לא חייך ככה, ואחרי כמה דקות ר' לייבל (המזכיר) ירד ושאל איפה המנהל (אני
הייתי הרכז של הקבוצה), ואמר לי שהרבי תיכף יחזור, אז שאאסוף את כל הילדים יחד. מה
שהיה הוא שהילדים היו כבר בדרך לצאת להורים שלהם שחיכו להם בחוץ, אז יצאתי החוצה
וקראתי לכל הילדים חזרה, ושרנו שוב ושוב את הניגון כ10 15 דקות עד שהרבי ירד חזרה
למטה, והרבי הפתיע עם שיחה, המודפסת היום ונגישה לקהל.
*
ר'
יוסי חדקוב, נכד של הרב חדקוב מזכיר הרבי, וכיום שליח של הרבי בווסט-ויל, ניו-הייוון,
משלים עוד שורה של פרטים:
בדרך
חזרה מהטיול של הקעמפ, למדנו איך שהרבי דיבר באותה שבת, ראש חודש אלול, בלהט, על
החשיבות שכל אחד יאחל לחברו כתיבה וחתימה טובה. וכך, כמו שאופייני לקעמפ, החלטנו
לנסות ולהשחיל את המילים על ניגון. בעוד האוטובוס המשיך לנסוע חזרה
ל"בסיס" של הקעמפ, ניסינו להלביש את המילים הללו על כל מיני 'ניגוני
שמחה', אולם אף אחד מהם לא עלה יפה. לבסוף, מישהו העלה את הניגון כפי ששרים עכשיו,
וזה הלם את המילים. למעשה, זה "המריא"! במשך כל הנסיעה חזור, כולנו שרנו
את הניגון הזה. באותו לילה, בבנקט של הקעמפ, שרנו את הניגון, שרנו ורקדנו, על
הרצפה ועל הספסלים.
ביום
שלישי בג' באלול, קבוצה די קטנה של ילדי הקענפ ואנשי צוות שעשו את דרכם
לקראונהייטס, פנו לבית הרבי למעריב, שם קיווינו להביא את הניגון החדש הזה במתנה
לרבי.
"איבדנו"
הרבה קהל בדרך: רק חלק קטן מהקבוצה חזרו לניו יורק, כמה מתוכם נאספו ע"י
ההורים הישר משדה התעופה בניוארק, וכמה אנשים נתקעו מסיבות שלא זכורות לי כעת,
בשדה התעופה.
זה
היה לילה קיצי שקט, ולא היו הרבה אנשים בבית של הרבי. לאחר מעריב, כשהרבי פנה
לעלות למעלה, החניכים שלנו החלו לשיר את הניגון החדש. היה שקט מוחלט, גם היינו קצת
מהוססים וחוששים. זה לא היה דבר שכיח אז, לשיר בבית הרבי בכל פעם שהרבי יורד או
עולה במדריגות.
הרבי
עלה באיטיות, מחזיק את סידורו בידו הימנית, וידו השמאלית על המעקה. בערך במחצית
המדרגות, הרבי עצר ועודד את השירה בידו השמאלית. זה חזר על עצמו כמה פעמים תוך כדי
שהרבי ממשיך לעלות למעלה.
התרגשנו!
הרבי הכיר בנו ו"קיבל" ו"אישר" את הניגון שהבאנו לו! אבל
ההתרגשות גדולה עוד יותר:
כשיצאנו
מבית הרבי, הרב גרונר יצא לפתע בריצה וקרא לנו: "קינדערלאך! קינדערלאך! קום
צוריק! דער רבי גייט טיילען דאלארים"! (ילדים חזרו! הרבי הולך לחלק דולרים!)
בהתרגשות
רצנו חזרה לתוך הבית וחיכינו בשקיקה. בשלב זה ריחמנו על אנשי הצוות האחדים שנאלצו
להשאר בשדה התעופה. בינתיים חיכינו ובזמן ההמתנה המשכנו לשיר את הניגון שלנו,
עכשיו גם שאר הקהל קלטו את הניגון והצטרפו לשירה.
הוכן
שלחן מיוחד בו חילק הרבי דולרים, הרב גרונר נתן הנחייה שילדים יהיו הראשונים בתור
לקבל דולרים. לבסוף הרבי ירד, אבל במקום לחלק מיד דולרים הרבי הפתיע את כולם
בשיחה, אותה הפנה אלינו ישירות, אל החניכים שחזרו מהקעמפ.
(הערה:
בנוסף לתוכן הכללי של השיחה הפונה אל ילדים יהודיים, היו בשיחה גם פרטים שהרגשנו,
שהם קשורים ישירות לדברים שלמדנו או עשינו בקעמפ במהלך אותו הקיץ).
***
הסיפור
הזה מסביר את מה שעומד מאחורי "שיחת מוצאי יום ג' פ' שופטים, ג' אלול
ה'תשמ"ח, לילדי מחנה קיץ "גן ישראל" (דעטרויט, מישיגען) שיחיו –
בבית הכנסת[3],
אחרי תפילת ערבית", המודפסת בהתוועדויות תשמ"ח, שבסופה הרבי הזכיר
שוב את מנהג ישראל לאחל כתיבה וחתימה טובה.
"שיחת
יום ד' פ' תצא, יו"ד אלול ה'תשמ"ח, לילדי מחנות קיץ שיחיו", בסיום
השיחה "הילדים שי' ניגנו את הברכה "כתיבה וחתימה טובה" (בניגון
של שמחת תורה)" – הוידאו ממעמד זה, בלינק לעיל.
בכללות,
בכל שבתות חודש אלול תשמ"ח, הרבי הזכיר בקצרה על דבר הצורך שכל אחד יאחל לכל
חבריו, לכל הסובבים, לכל בני משפחתו, כתיבה וחתימה טובה, ושיש לברכה זו כוח
להתקיים בפועל ממש. נראה לומר, שע"י שנוסח "כתיבה וחתימה טובה" הפך
לניגון, זה מיקל ומאפשר לוודא שכולם ללא יוצא מן הכלל יאחלו "כתיבה
וחתימה טובה", שכן בניגון הרי כולם מצטרפים כאחד, וכל אחד כופל זאת כמה פעמים
וקול מעורר הכוונה, שאומר זאת ב"דברים היוצאים מן הלב", וכך ע"י
חיבור הניגון, רצונו הק' של הרבי בא לידי פועל בתנופה יתירה ובתגבורת כוח.
ניגון שמחת תורה בחודש אלול
הלחן
עצמו, נראה שזהו ניגון "כללי", שמקורו לאו דווקא בחב"ד, וייתכן
שהוא ניגון ישן מסורתי, שכן החזנים משלבים אותו לעיתים בסוף קדיש על
"תתקבל" בימים נוראים, וכן הילדים משלבים אותו בסוף ברכת המזון על הקטע
"יראו את ה' קדושיו" עד "ברוך הגבר".
עד
למאורע הנ"ל, היה 'ניגון שמחה' זה מושר מזמן לזמן ללא מילים, בהתוועדויות של
הרבי ובמעמד בכוס של ברכה.
בהתוועדויות
תשמ"ח כינו את הניגון בשם "ניגון של שמחת תורה", ומספרים שעם הניגון הזה הרבי היה נכנס להקפות! שלא כמו
ניגון "רחמנא דעני" המושר בימי הסליחות, שגם אותו מנגנים מהר בהתגברות הקצב, אולם התנועה שלו
(הסולם שלו) הוא בשברון לב, הרי שהניגון של "כתיבה וחתימה טובה" במהותו
הוא בתנועה של שמחה (סולם מז'ור). זה לא תחינה ותפילה ל"כתיבה וחתימה
טובה", אלא פסק דין כמו שמבואר בטור, שלמרות שראש השנה הוא יום דין אבל אנחנו
בטוחים מראש בניצחון ובחתימה טובה ולכן אנחנו ניגשים לראש השנה מתוך שמחה, בפרט
כפי שהרבי הדגיש את עבודת השמחה הגלויה בחודש אלול (במאמר "שוש אשיש"
תשמ"ג בסופו), ובי"ד אלול תשמ"ח, ימים ספורים אחרי המאורע
הנ"ל, הרבי אמר את השיחה המפורסמת של "שמחה בטהרתה".
[1]
המראה מקום בשיחה הוא: דרכי חיים ושלום סימן תרפ״ד. ובספר השיחות
תשמ"ז (ט"ו אב הערה 82) מוסיף לציין גם לשער ישכר ענין יום תבר מגל דרוש
ב'.
[2]
מטה אפרים (להרה"ג אפרים זלמן מרגליות) סימן תקפ"א סעיף
ט'. ומקורו במנהגי מהרי"ל ימים נוראים, בשם מהר"ש – רבינו שלום מנוישטט,
רבו המובהק של המהרי"ל.
הצטרף לשיחה