סיפור עילפון א': המנגן העיוור מאשכנז

 

עדות במנטובה: "לא נותרה בי נשמה" ממתיקות הניגון

המשך לפרק "התעלפות ממוזיקה בתוך מאמרי חסידות"

 

ר' יוחנן אלימנו, בספרו "חשק שלמה" על שיר השירים (חיבור שנכתב לערך בשנים ה'רכ"ח – ה'רנ"ב), מדבר באריכות על כוחה וסגולתה של המוזיקה, שביכולתה להטות את האדם לכל סוגי המידות והמצבי נפש השונים, עד אשר "המנגן [יכול] הוא להמית ולהחיות ביחסי קולו", בין כל העובדות שמביא מתוך ספרים, מעלה גם עדות אחת אישית:

"וממה שאוכל להעיד אני מאשר נסיתי בעיר מאנטואה, בשמעי בחדר האדון את קול עוגב אשר נגן המנגן העור מאשכנז אשר יצא שמו בגוים בחכמת הנגון, כמעט קראני העלוף . . ונצחני בנעימותו עד כי לא נותרה בי נשמה שלא יצאה לקראת מתק קולו".

תיאור זה של ר' יוחנן אלימנו, תומך בכל המבואר במאמרי חסידות על התעלפות וכלות הנפש מניגון (הובא כאן בהרחבה), ומביאו במבחן הניסיון בפועל.

 

סמכותו של הספר

הספר "חשק שלמה" נזכר ע"י החיד"א ב'שם הגדולים', מערכת ספרים:

"חשק שלמה, חיבר אותו החכם השלם רבי יוחנן אלימאן, והוא פירוש שיר השירים, וראיתיו כתב יד, והוא קובץ גדול, והוא באור ע"פ המוסר והטבע וקצת קבלה, ובהקדמה ביאר כללי החכמות שהיו לשלמה המלך ע"ה באור רחב"[1].

 

זיהויו של המנגן המפורסם

"מנגן עיוור מאשכנז (גרמניה), אשר יצא שמו בגוים בחכמת הניגון", האם יש דרך לדעת למי בדיוק הכוונה?

חיפוש קל אודות "נגני עוגב עוורים" מאותה תקופה, מעלה את השם Conrad Paumann (ה'ק"ע – רל"ג. 1410 – 1473).

המידע אודותיו תואם להפליא לתיאור הקצר של ה"חשק שלמה": הוא היה נגן עוגב (ומלחין) המפורסם ביותר בדורו בגרמניה ('אשכנז'), ששמו הלך לפניו בכל מדינות אירופה ובכל מקום היו נפעמים מנגינתו. הוא ביקר באיטליה בכלל ובמנטובה בפרט כנראה בסביבות 1470 (שנת ה'ר"ל). במנטובה הוא הובא אל האביר, אשר נדהם מנגינתו ונתן לו מתנות רבות.

ר' יוחנן אלימנו נולד במנטובה, ואח"כ בשנת ה'ר"ל (1470!) שהה במנטובה וקיבל שם תעודת רופא, והוא כבן 37. ולפי כל הנתונים הנ"ל מסתבר ביותר, שבאותה הזדמנות שמע ר' יוחנן את מנגן העוגב המפורסם. – וככל הנראה, זה הכוונה 'בחדר האדון' – אצל האביר המושל.

מושל (דוכס) מנטואה היה אז לודביקו השלישי לבית גונזגה, ולפי זה, "בחדר האדון" לכאורה הכוונה בארמון הדוכסות המפורסם אשר במנטובה.

 

מוזיקה קלאסית כמשל בתורה

יש לומר, שעל ידי שר' יוחנן אלימנו הכניס את התיאור הלזה בתוך פירושו לשיר השירים, ובכך השתמש בדוגמה ממנגן נכרי מפורסם, עי"ז פעל בירור והעלה לקדושה שטח זה של מוזיקה, (שהוא משל והמחשה לסוגייה בתורה, ועד שכלות הנפש ממתיקות כלי שיר הוא משל ש"על פי זה יובן בצדיקים . . שמתענגים עונג נפלא ומופלא מהעונג אלקי המלובש בתורה ומצוות"[2]).

ר' יוחנן גילה, כיצד בתוך "כל אשר ברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"[3] – נכלל גם שטח המוזיקה המדובר בסיפור.

 

התפעלות מניגון נכרי

מענה לשאלה כללית המתעוררת בסיפור הנ"ל – על התפעלות (חזקה ביותר, עד לכדי התעלפות) מניגון נכרי[4], יבואר בע"ה בכתבת המשך – בסיפור אודות ר' לוי יצחק חתן הצמח צדק, על דבר התעלפותו כתוצאה משמיעת נגינה של כנר איטלקי, בשהותו בבית מלון בפטרבורג.