עילפון בבית מלון (ב): רגישות יתר לכינור

אדמו"ר הריי"צ מתאר במכתב, את אשר סיפר לו אביו אדמו"ר הרש"ב, בקיץ תרנ"ה:

בכ"ו טבת תרל"ז, נכנס אדמו"ר הרש"ב אל אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש ושאל שאלות שונות במאמר שאביו אמר בשבת הקודמת. בין הדברים השיחה נסובה אודות ההבדל שבין 'חושים' לבין 'כשרונות', ואדמו"ר המהר"ש אמר: כשרונות עוברים בירושה מאבות לבנים, ויכולים להישמר שני דורות או שלשה, לעומת זאת חושים, נמסרים דוקא לדורות המאוחרים יותר.

ובהקשר לכך סיפר לו אדמו"ר המהר"ש את הסיפור הבא[1]:

בחודש שבט תרט"ז[2] שלח כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את בנו – אדמו"ר מהר"ש, ואת חתנו – הרב הגאון החסיד המפורסם ר' לוי יצחק, גיסו של אדמו"ר מהר"ש, לפטרבורג, בעניני הכלל, שם הם שהו מעל חודשיים.

התאכסנּו – מספר אדמו"ר מהר"ש – במלון ברחוב וַזנסנסקא. בחדר שליד החדרים שלנו, התאכסן אז כנר איטלקי.

לגיסי – סיפר אדמו"ר מהר"ש – היה חוש נגינה חזק. אביו ר' יקותיאל, חתנו של אדמו"ר האמצעי, וסבו ר' יוסף בונם, חתנו של ר' לוי יצחק מבארדיטשוב, שניהם לא ידעו לשיר, אבל גיסי ר' לוי יצחק – דור רביעי מר' לוי יצחק מבארדיטשוב, היה בעל חוש חזק בנגינה. היה זה בירושה מהסבא רבא, ר' לוי יצחק מבארדיטשוב, שהיה גוואַלדיקער מנגן [בעל מנגן מופלא].

חוש הנגינה של ר' לוי יצחק בנגינה בכינור[3] היה פי כמה יותר מאשר בשירה בפה.

פעם אחת לעת ערב, נכנסתי לחדר גיסי, ומצאתיו יושב על כסא, פניו השתנו, עיניו פעורות ונוצצות, פיו פתוח, ידיו שלובות יחדיו, וכולו קודח אש.

ברגע הראשון נבהלתי מאד, לא ידעתי מה קרה כאן, אבל מיד כששמעתי את קול הנגינה מהחדר הסמוך, מיד הבנתי שגיסי היה נסער ומרוגש מהנגינה, והעונג העמוק של הנגינה פעל על חוש הנגינה המופלא שלו עד כדי כך, שהוא עמד בתנועה של כלות הנפש.

[ומסיים אדמו"ר הריי"צ:]

אותו הרה"צ ר' לוי יצחק, הוא הסבא רבא של ילד הפלא (וואונדער-קינד), הכנר מר מנוחין, שהוא דור חמישי מהרה"צ ר' לוי יצחק.

יהודי מנוחין: חוש נגינה בירושה

יהודי מנוחין נחשב בעולם המוזיקה כאחד הכנרים הגדולים ביותר של "המאה העשרים". הוא החל את לימודי הנגינה בכינור בגיל 3, ובגיל 7 כבר הופיע בתור סולן עם תזמורת פילהרמונית.

יהודי נולד בניסן תרע"ו, ולפי זה, בשעת כתיבת המכתב הנוכחי ע"י אדמו"ר הריי"צ – בתמוז תרח"ץ – היה יהודי בן 22. הוא נפטר בתשנ"ט.

במכתב של הרבי נשיא דורנו אל משה מנוחין[4], אביו של יהודי מנוחין, הרבי מונה לו את שושלתו וייחוסו אל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר הזקן, והיא השלמת התמונה לסיום מכתב דידן.

ר' לוי יצחק חתן הצמח צדק: קוים לדמותו

·       ר' לוי יצחק חתן של הצ"צ, היה מכונה אצל נכדי הצמח צדק בכינוי "דער פעטער לויק בארדיצעוור" – הדוד לויק מבארדיטשב[5],

·       ר' לויק היה חזן בבית מדרשו של חמיו הצמח צדק, גם כ'בעל מוסף' בימים נוראים[6].

·       הרבנית מוסיא אשת הצמח צדק (חמותו של ר' לויק) אהבה מאד לשמוע התפילה דווקא מחתנה ר' לויק[7].

·       ר' לויק היה מן הבוחנים בישיבה הגדולה בליובאוויטש שהקים הצמח צדק[8]. וגם היה אומר שיעורים בישיבה זו[9] (בישיבה היו יותר ממאה בחורים). הישיבה התקיימה עד שנת תרי"א[10]. הישיבה הוקמה ע"י הצ"צ בשנת תר"א, והצ"צ מינה את "חתנו הגאון ר' לוי יצחק זצוק"ל" למנהל הישיבה (אגרו"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ב ע' קז. וראה עוד שם ע' תכז, שהנהיג את הישיבה גם בדור שני שלה תרי"ג ואילך). והיה מגיד שיעור בישיבה פעמיים בשבוע[11].

·       באגרו"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ד ע' רמא מסופר, שהרה"ק ר' לוי"ק השתתף ע"פ הוראת הצ"צ בעיון בשאלה הלכתית. ושם בע' תכט, ש"כ"ק דודי הגאון החסיד ר' לוי יצחק זצוק"ל זי"ע – שהיה בעל מוח חריף".

·       ר' לויק היה מהיר בחשבון (רשימת היומן ע' תו, עיי"ש סיפור בזה עם הצ"צ).

·       אשתו: הרבנית דבורה לאה, בת הצ"צ, נזכרת בסה"ש תו"ש ע' 81.

·       בנו: חיים זלמנסון (רשימות הרב"ש ע' עט וש"נ).

·       אחרי הסתלקות הצ"צ, היה ר' לויק כמה שנים רב בווליז. נפטר ומנוחתו כבוד בוויטבסק (בית רבי ח"ג פ"ז).

כתובת מיקום התרחשות

"התאכסנּו – מספר אדמו"ר מהר"ש – במלון ברחוב וַזנסנסקא. בחדר שליד החדרים שלנו, התאכסן אז כנר איטלקי".

מדובר על רחוב הראשי בעיר פטרבורג, שדרה проспект  Вознесенский.

עד עצם היום הזה, זהו רחוב ראשי ו'מדרחוב' מפורסם בפטרבורג, ויש בו בתי מלון.

האם בחסידות מדובר על מוזיקה של העולם?

יש לשים לב שמדובר כאן ב"כנר איטלקי", שבוודאי לא ניגן ניגון חסידי כי אם מוזיקה קלאסית כלשהי. יכלנו לצפות אולי שהיחס למוזיקה זו בכתבי חסידות יהיה שלילי – שהיה מתבטא בהשתדלות שלא לשמוע אותה (כפי שבאמת יצדק ביחס למוזיקה של עבודה זרה או למוזיקה של פריצות ר"ל, ראה כאן וכאן), או שלא להתייחס אליה כלל ועיקר ולא לתת לה שום תפיסת מקום וחשיבות ערכית, אולם במקור זה – שמסופר על ידי רבותינו נשיאינו – רואים אחרת.

מכאן מסתבר, כי מה שמדובר בחסידות אודות שמיעת קול ערב, כגון מה שהבאתי בפרק "מיזוג קולות במוזיקה", ובפרק "התעלפות מניגון", יצדק גם על מוזיקה כזו.

"יש חכמה בגוים – תאמין, יש תורה בגוים – אל תאמין"[12]. חכמי המוזיקה הגוים ידעו לבטא יופי באמצעות מיזוג הקולות, אולם, התפקיד של יהודי בכלל ושל חסיד בפרט הוא, לראות ביופי מוזיקלי זה – יופי אלקי, תפארת הוי', התכללות המידות העליונות, ועד לכלות הנפש מניגון.

מחקר זהותו של הכנר האיטלקי

כמובן, מעניין יהיה לגלות – מה בדיוק ניגן אותו הכנר, מה שגרם להתעלפותו של ר' לוי יצחק. זוהי שאלה שכבר כמה שנים אני מנסה למצוא את תשובתה. אמנם עדיין אין בידי מידע מדויק, אבל המחקר העלה השגחה פרטית כל כך עצומה, שאני מרגיש חובה לשתף אותה.

כמתואר במכתב, האירוע התרחש בחודש שבט תרט"ז (או חודשיים בסמוכים לו), בתיארוך לועזי זה ינואר/פברואר 1856. (ויש לקחת בחשבון שהיו שם מעל חודשיים, ז.א. שבט, אדר א', אדר ב' (המקביל לחודש מרץ).

בדיוק באותו חודש (ינואר 1856!!!) בפטרבורג החל לצאת לאור ז'ורנאל (ידיעון) המוקדש למוזיקה – Музыкальный и театральный вестник – ויתכן שיש בו מידע, איזה בדיוק מופע היה באותו הזמן בפטרבורג. הנה הז'ורנאל באתר הספרייה הלאומית של מוסקבה. מה אתם אומרים, האם לא בשביל המחקר הנ"ל נוסד כל הז'ורנאל הלזה, בשביל לתעד את הכנר שהתאכסן ליד אדמו"ר המהר"ש?...

בקשתי מהספרייה הלאומית של מוסקבה לחפש בגליונות של אותם חודשים אודות קונצרט בפטרבורג בהשתתפות כנר איטלקי, אולם השיבו לי שאין שם מידע אודות כנר איטלקי אורח בפטרבורג, אלא אודות כנר ממוסקבה, ואמנם לא על כל הקונצרטים מופיע מידע מפורט.

במקביל, ידועים מספר כנרים איטלקיים, שהיו בפטרבורג, לערך באותם שנים. אך טרם הגעתי למסקנה ברורה, מי היה הכנר שהתאכסן באותו מלון.