ניגון בשעת ניתוח: התפשטות הגשמיות ע"י מוזיקה

סיפור יוצא מן הכלל על סגולתו של ניגון, מוצאים אנו ב"לקוטי שיחות"[1]. - והוא סיפור שלישי ואחרון בסוגיית 'התעלפות מניגון' - אחרי סיפורו של ר' יוחנן אלימנו וסיפורו של ר' לוי יצחק חתן הצמח צדק.

היה זה בשבת פרשת שמיני תשד"מ – שבת שאחרי פורים, הרבי דיבר בהתוועדות אודות נדב ואביהוא, עליהם נאמר "בקרובי אקדש"[2], שמתו מפני גודל תשוקתם להתקרב להקב"ה, ע"פ ביאור ה'אורח החיים'[3] הקדוש ובלשונו – "לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם".

ועל דרך זו הרבי מבאר את סיפור הגמרא במסכת מגילה[4] – "קם רבה שחטיה לר' זירא", שרבה פעל אצל ר' זירא מצב של כלות הנפש, ש"פעל אצלו פירוד הנשמה מהגוף כפשוטו ממש".

והרבי מקשר כל זאת עם סיפור, על אדמו"ר הזקן שלמד בחברותא עם ר' אברהם המלאך (בן הרב המגיד), ומפאת גודל התענוג האלקי אדמו"ר הזקן הגיע לידי מצב של כלות הנפש, וכדי לעצור את פירוד הנשמה מן הגוף אכל כריך עם חמאה.

ועדיין, הרבי מקשה, איזו הוראה יכולים "אנשים כערכינו" ללמוד מסיפור על רבה ור' זירא, שמדבר על דרגא של כלות הנפש?

והרבי משיב:

"הנה, גם בדורותינו אלו מצינו מעין דוגמתו:

שמעתי מחסידי פולין שכאשר חלה האדמו"ר ממודז'יץ ונסע לברלין לשאול בעצת הרופאים, אמרו הרופאים שמצבו דורש ניתוח, אמנם, מכיון שלבו חלוש ביותר, אינם יודעים אם יוכל לסבול את הניתוח.

בשמעו זאת, אמר, שימתינו עד שינגן ניגון ויכנס ב"פנימיות" הניגון כו' – כידוע שהיה כחו גדול בנגינה, ומרוב דביקותו במתיקות ותענוג שבניגון, לא ירגיש כלל מה שנעשה – ואז יוכלו לבצע את הניתוח ללא כל חשש, מכיון שלא ירגיש מאומה.

וכך הוה: המתינו עד שניגן ונכנס ב"פנימיות" הניגון כו', ואז עשו את הניתוח, והכל עבר כשורה.

הרי שמצינו שגם בדורותינו אלו (על כל פנים – בדור הקודם) שייך שיהודי יתעמק בענין שמתענג ממנו ביותר, עד שלא ירגיש כלל מה מתרחש עמו!"

בהנחה הבלתי מוגה ב'שיחות קודש'[5], בתרגום חפשי מאידיש:

"הרה"צ ממודז'יץ, סבו של הרה"צ הנוכחי ממודז'יץ, פעם לא היה בריא ר"ל, והרופאים אמרו שהוא צריך ניתוח – "אופריישען", ולשם כך היה עליו לנסוע לרופאים בברלין. אולם יחד עם זאת אמרו הרופאים שמצד מצב בריאות הגוף שלו אינם יודעים הלב שלו יכול לסבול את הצער כו' של הניתוח, ולאידך, ודאי שהוא צריך ניתוח.

הרה"צ ממודז'יץ היה בעל מנגן, היה מונח בניגונים וחיבר ניגונים. כאשר סיפרו לו את מה שאמרו הרופאים – הוא הציע שלפני הניתוח יניחו לו לנגן ניגון וימתינו עד שהוא יתעמק, ו'יכנס' לגמרי אל תוך עובי הניגון, ואז שיבצעו עליו את הניתוח, ומצד זה שהוא יהיה כה 'מונח' בתוך הניגון, הוא לא ירגיש את הניתוח.

וכך הוה – לפני הניתוח הוא החל לנגן אחד הניגונים שלו שבו היתה לו התלהבות, ובשעה שהרופאים ראו עליו שהוא לגמרי 'נכנס' אל תוך עובי הניגון, הם ביצעו את הניתוח, ובינתיים הוא לא הרגיש כלל שום צער, במילא זה לא הפריע למצב הלב שלו!

 

ניגון משכך כאבים

הסיפור הזה שזור אצלי בסדנת "טיפול בניגון", ה'מוזיקותרפיה' היהודית המקורית.

ברור הרי שאנחנו לא בדרגה הרוחנית של הרה"צ ממודז'יץ. אז סוף כל סוף, הרי הרבי מדגיש, שסיפור זה שייך אלינו!

ובכן, מחקרים עדכניים של מוזיקותרפיה בארה"ב מסיקים, שהאזנה למוזיקה – משככת כאבים באחוז גדול ביותר, אפילו פי כמה(!)

זהו דבר שכל אחד יכול להתנסות בו ולהשתמש בו בעצמו: כאשר הולכים לרופא שיניים לצורך דוגמא, במיוחד יחד עם ילד, פשוט מדליקים ניגונים באוזניות, וזה עוזר פלאים.

בדוק ומנוסה!

 

באיזה ניגון מדובר בסיפור?

ובכן, באחת הסדנאות שהעברתי לאחרונה, העיר ידידי ר' שגיב שי' עמית, שיודעים באיזה ניגון מדובר – בסיפור הנ"ל עם הרה"צ ממודז'יץ. תודתי נתונה לו שהפנה אותי למקורות הבאים. והנה רקע הסיפור:

מדובר אודות הרה"צ ר' ישראל טאוב ממודז'יץ (תר"ט – תרפ"א), ה"דברי ישראל", הוא הצדיק הראשון לבית חסידות מודז'יץ, עיר בבפולין על נהר ויסלה באזור לובלין, שכיום נקראת 'דמבלין'.

לסיפור זה, כמה גרסאות, ע"י בניו ונכדיו. הרב אברהם יעקב שי' טיילור, ממכון לשימור ניגוני מודז'יץ, השיב לי, כי הגירסה כפי שהרבי סיפר, היא הגרסה המקובלת יותר (ותודתי נתונה לו על פרטים נוספים כאן בכתבה).

היה זה בשנת תרע"ג, הרה"צ ר' ישראל סבל ברגלו, והיה צריך לעבור קטיעת רגל ר"ל.

לצורך זה הוא נסע לברלין, לבית רפואה אצל פרופסור ישראליס (ג'יימס אדולף ישראל, כירורג אורולוג ומיקרוביולוג יהודי בברלין).

אותו הניגון שהוא ניגן בשעת הניתוח, היה ניגון "אזכרה" הגדול (יש גם ניגון 'אזכרה הקטן' והוא ניגון אחר).

זהו ניגון ארוך באופן יוצא מן הכלל, מונים בו בין 32 ל-46 בבות (!) ונגינתו – פעם אחת מתחילתו עד לסופו – לוקחת לערך 20 דקות.

המילים הן מתוך פיוט בתפילת נעילה של יום הכיפורים (שחובר ע"י ר' אמיתי בן שפטיה, ראש ישיבה בדרום איטליה ופייטן בשנות ד'תר"נ):

אֶזְכְּרָה אֱלֹקִים וְאֶהֱמָיָה

בִּרְאוֹתִי כָל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה

וְעִיר הָאֱלֹקִים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה

וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְיָ-הּ וְעֵינֵינוּ לְיָ-הּ.

לפי המסורת, הרה"צ ממודז'יץ השקיף מבעד לחלון וראה את ברלין הנכריה על יופייה, וזה עורר אותו על הניגון "אזכרה", בו נאמר "בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה כו'".

 

רפואה לאדמו"ר ממודז'יץ

בהנחה שב'שיחות קודש'[6], הרבי הזכיר את הרה"צ ממודז'יץ "הנוכחי": "כאשר חלה האדמו"ר ממודז'יץ, סבו של האדמו"ר ממודז'יץ הנוכחי שליט"א".

מדובר אודות ר' שמואל אליהו טאוב, ה"אמרי אש", נולד תרס"ה, והיה נכדו של ר' ישראל טאוב, וגם הוא מחבר ניגונים גדול.

הסתלקותו הייתה באותה שנה – בד' אייר תשד"מ, חודשים ספורים אחרי שהרבי הזכיר אותו בהתוועדות.

באותה שנה בחנוכה תשד"מ, הוא ביקר בארה"ב.

ואולם בחודשים האחרונים לחייו, התרופפה בריאותו וחולשתו גברה.

הרבי הזכיר את הסיפור בש"פ שמיני, כ' אדר ב' תשד"מ.

חסידי מודז'יץ ששמעו כי הרבי מליובאוויטש הזכיר את סיפור בריאות סבו בהתוועדות – ראו בכך שהרבי פועל לבריאותו של מורם ורבם[7].