כמה עולה הניגון (א): "עלי עשור"

ר' מנחם די לונזאנו (ש"י – שפ"ו? – 1550 עד 1626?), "אביר התורה בזמן הר"ר חיים ויטאל ... משורר גדול ומדקדק עצום"[1], בספרו "שתי ידות", בתחילת חלק 'תוצאות חיים' (קמא, ב ואילך), מלמד אותנו פרק מיוחד בשיר על יסוד פסוקי תהלים, וזה לשונו:

"כתיב 'בנבל עשור זמרו לו'[2], וכתיב 'עלי עשור ועלי נבל'[3], וכתיב 'בנבל עשור אזמרה לך'[4], וראוי לדעת מאי רבותיה דהאי עשור [=מה חידושו של 'עשור' זה], אילימא [=אם לומר] של עשר נימין [=מיתרים] – כל כנור נמי אית ביה הכי [=כל כנור גם יש בו כך], ולא עוד אלא שיש כמה כלי ניגון שיש בו מ' או נ' נימין [=40 או 50 מיתרים], כמו 'קאנון' 'סנטור' 'מינאקורדי' ודומיהם.

אבל האמת הוא כי זמר 'עלי עשור' הוא יקר המציאות מאד, ובפרט במלכות יון ואדום וערב אינו נמצא כלל לא הוא ולא קרוב לו ולא ידעוהו ולא שמעוהו מעולם, אבל בשירי התוגרמי' [=טורקים] נמצאו רבים קרובים לו שהם על השמינית או על התשיעית, אבל עלי עשור ממש אפילו אבי כל תופש כנור ועוגב – רצונו לומר גדול האומנים שבהם – לא יוכל למצוא אלא אחר זמן הרבה וחיפוש גדול בין שיריהם ואז אפשר שימצא אחד. ואני לפי שחיפשתי בין שיריהם שנים רבות מצאתי שנים: "הא קרדשלדוס אי יארינצר" וכו', והוא שיר שחובר על יוסף בהתחננו לאחיו, ועליו חברתי הפזמון שקראתיו "שפך שיח" המתחיל 'צדיק ומושיע' [דף עג, ב], והשני הוא "ביר עריזי גייול", ועליו חברתי הפזמון המתחיל 'אודך אורי בכנורי' [נדפס דף סט, ב],

ופירוש 'עלי עשור' הוא שצריך להגביה קולו עד המדרגה העשירית מן הדוגיא [ראה להלן פירוש מונח זה] ולמעלה, וזהו תכלית מה שהאדם יכול להגביה קולו כי יותר מזה אי אפשר כלל, ולפי שהשמחה שתהיה אחר בגאולה תהיה שמחה שאין למעלה ממנה, לכן אמרו רז"ל כי לעתיד לבא יהיה הכנור של עשר נימין, ולפי שהשיר והשבח לש"י ראוי שיהיה בתכלית השלימות, לכן אמר הכתוב בנבל עשור זמרו לו, כלומר בכל מאמצי כח, ולכן תמצא בנחמיה סי' ט' 'ויזעקו בקול גדול אל י"י אלקיהם', ובדברי הימים ב' סי' ב' 'להלל לי"י אלקי ישראל בקול גדול למעלה'".

עד כאן לשונו של ר' מנחם בנוגע לענייננו.

(אודות המשך דבריו, בדבר שירי נכרים, וכן פיענוח השירים שמזכיר כאן, יוקדש פרק נפרד בע"ה).

ראשית, הנני לפענח את שלושת כלי הנגינה אותם מזכיר ר' מנחם בראשית דבריו הנ"ל, בתור דוגמאות לכלי נגינה בעלי עשרות (ארבעים או חמישים) מיתרים: 'קאנון' 'סנטור' ו'מינאקורדי'.

קאנון

כלי פריטה טורקי בעל עשרות מיתרים (כיום מגיע עד ל-90 מיתרים),  kanoon/ qanun:

 

סנטור

סנטור (Santur), הוא כלי מיתרים בעל עשרות מיתרים (כיום לפחות 72 מיתרים), שמנגנים בו עם פטישונים, בדומה לפסנתר שגם בו הפטישונים מקישים על המיתרים, וייתכן שהוא מלשון 'פסנתרין' הנזכר בספר דניאל. והנה תמונתו:

מינאקורדי

הוא הקלאוויקורד (clavichord), כלי מקלדת שהיה נפוץ באירופה במוזיקה קלאסית מוקדמת, שהיה נקרא גם (באיטלקית, ובדומה גם בצרפתית ובספרדית) בשם manicordo[5]. והוא מלשון manus בלאטינית שפירושו – יד. כלי זה נחשב במידה מסויימת לאבי הפסנתר המודרני, יותר מאשר הצ'מבלו.

(וברור שאין הכוונה כאן ל'מונוקורד' שהוא כלי בעל מיתר אחד[6], כי הוא בא כאן בתור דוגמא לכלי נגינה בעל 40 או 50 מיתרים, ולא שייך להביא דוגמא מכלי בעל מיתר אחד!)

קלאוויקורד – מונוקורד

 

מדרגה עשירית בסולם המוזיקלי: ה'דצימה'

פירושו של ר' מנחם, ש"עלי עשור" פירושו "להגביה קולו עד המדרגה העשירית" – מרווח של עשרה צלילים, בפשטות, הוא מרווח הנקרא במינוח של תורת המוזיקה בשם "דצימה", מלשון עשר באיטלקית (והוא חיבור של 'אוקטבה' – שהיא הדרגה השמינית – ועוד 'טרצה'). ולפי זה, "על השמינית" שמזכיר, היא ה'אוקטבה' (מרווח של שמונה), ו"על התשיעית" הוא מרווח ה'נונה', (מרווח של תשע, 'אוקטבה' ועוד 'סקונדה').

"דוגייא" = dugah – זהו מונח במוזיקה טורקית, והוא משמש בתפקיד צליל הטוניקה (צליל יסוד) בכמה וכמה מקאמים טורקיים, והוא מקביל לצליל 'לה' באוקטבה האמצעית (המקובל כיום בתדר של 440 הרץ). והצליל העשירי ממנו כלפי מעלה לפי סדר הצלילים, בפשטות[7], הוא צליל 'דו' של אוקטבה הגבוהה – שהוא צליל גבוה ביותר ביחס לקול אדם, בקול ה"סופרן", וכדברי ר' מנחם – "וזהו תכלית מה שהאדם יכול להגביה קולו כי יותר מזה אי אפשר כלל".

בהנחת היסוד של ר' מנחם, נראה שצליל ה"דוגייא" יש לו איזה שורש במוזיקה יהודית מיוחסת, עד אשר סופר ממנה את המדריגה העשירית האמורה בתהלים – "עלי עשור". את היסוד והמקור לכך עדיין יש לחפש ולחקור.

אולם עצם ההנחה של ר' מנחם, ש"עלי עשור" הוא עלייה ('עלי' – לשון עלייה) של עשר דרגות בסולם המוזיקלי, ניתן למצוא לה מקור בתורת הניגון שבזהר הקדוש, והוא בתיקוני זהר תיקון כ"א (נא, ב), להלן בתרגום חפשי:

"ניגונים עולים ... ויש ניגון שעולה בעשר ... ויש ניגון עולה בשש ... ויש ניגון עולה בשתיים ... ויש ניגון עולה באחד ... ויש ניגון עולה בחמש".

ואם "למנצח על השמינית" מתפרש הן על "כינור של שמונה נימין", והן על מרווח של שמונה דרגות בסולם כפירוש התקוני זהר (נא, ב), מסתבר שגם "עשור" מתפרש לא רק על כינור של עשר נימין, אלא גם על מרווח של עשר דרגות בסולם.

[ואילו יצוייר שמדובר על 'כינור' בדמות נבל, שכל מיתר מפיק טון אחד בלבד, הרי ששמונה מיתרים הם שמונה צלילים, ושני הפירושים אחד הם].

בעזרת השם, אאריך בתורת המרווחים לפי דברי הזהר הללו בפרקים הבאים, ורק בקצרה אציין כאן, כי בניגון "ארבע בבות" לאדמו"ר הזקן, הבבא הרביעית מכוונת כנגד האות יו"ד, והמרווח בין הטוניקה (בשם המושאל, ה"דוגייא") – צליל יסוד של הניגון – לבין צליל השיא הגבוהה שהוא פסגת הבבא הרביעית – הוא מרווח של עשר מדריגות, דצימה(!) [ובבבא ראשונה ושלישית, ששתיהן כנגד האות ה' – מרווח של 5. ובבא שנייה שהיא כנגד אות ו' – מרווח של 6!] ואם כן, בניגון ד' בבות, יש את העלייה של "עלי עשור", עליה מדובר לעיל. וראה בספרי "ניגון ד' בבות" ע' 91, על קפיצות של 'נונה' (מרווח "על התשיעית" הנ"ל) בניגון, ועיי"ש ע' 94.