נצחון בתחרות מנצחים - בברכת הרבי

הסיפור הבא פורסם בספרי נגינה לאור החסידות[1] (תש"ע). וכעת, הנני ממקם גם ראיון מוקלט עם ישראל אדלסון בעצמו. תודתי נתונה לר' ישראל שנתן לי את הרשות לפרסם את הראיון (*והתווים שבתחתית הכתבה), וכן למארגני הזום לכבוד היארצייט של ר' יואל ז"ל.

להקלטה של ישראל אדלסון,

הסיפור מכלי ראשון, לחץ כאן

נגינה לאור החסידות ע' 120 ואילך:

ישראל אדלסון, פסנתרן מלחין ומנצח, נולד בלנינגרד. בגיל חמש החל ללמוד נגינה בכינור, ושנתיים לאחר מכן בפסנתר, במקביל לאומנות הניצוח. בעלותו לארץ, למד באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים. לאחר סיום לימודיו באקדמיה, ושלש שנות שירות בתזמורת חיל האויר, יצא להתמחות בניצוח ובהלחנה בזלצבורג, ווינה, שטוטגרט, בלונדון וברומא. לאחר מכן הוא התקבל לקורס מנצחים בטנגלווד שליד בוסטון, שם פגש לראשונה (בקיץ תשל"ט) את מי שנחשב לגדול המנצחים האמריקאיים במאה האחרונה, לאונרד ברנשטיין, אף הוא יהודי. בין שניהם נרקם קשר חם, ולאונרד לקח את ישראל לשמש כעוזרו האישי בכמה פרוייקטים של ניצוח ברחבי ארה"ב. לאחר מכן הוא פצח בקריירת ניצוח עצמאית, ובין השאר ניצח על התזמורת הסימפונית של רשות השידור הבריטית, על הפילהרמונית הבלטית Baltic Philharmonic Orchestra בווינה, על התזמורת הסימפונית חיפה, על הסינפונייטה הישראלית באר שבע, על התזמורת הסימפונית ירושלים, על הפילהרמונית הישראלית ועוד.

את צעדיו הראשוניים ביהדות החל ישראל בחורף תש"מ[2], בביקור לשבת בקראון-הייטס, בשכונתו של הרבי. בסעודת ליל שבת התארח אצל הרה"ח ר' יואל כהן [ז"ל], ה'חוזר' הראשי של הרבי. דברי התורה, הסיפורים והניגונים שבו מיד את לבו. כאן, סביב השלחן השבתי, הוא שמע לראשונה את ניגוני חב"ד. "כל נסיוני המוסיקלי העשיר שרכשתי קודם, לפתע שינה את ערכו בעיני. אף יצירה מוסיקלית מעולם לא חדרה כל כך עמוק אל תוך ליבי ונפשי כמו הניגונים האלו".

מאז הפך ישראל למבקר קבוע בקראון-הייטס במטרה ללמוד תורה בכלל וחסידות בפרט. לאחר כמה שבועות ר' יואל הציע לישראל להתארח בביתו, השיג לו תפילין וצירף אליו שני בחורים שלמדו עמו תורה. עם אחד למד את ספר התניא, ועם שני למד חומש והלכות.

באותו הזמן, ישראל היה אמור לטוס ללונדון לתחרות מנצחים יוקרתית, שארגן הבי. בי. סי., ראשות השידות המרכזית של בריטניה. התחרות היתה קשה מאד, ולא היה קל להתקבל אליה.

הבחורים שלמדו עם ישראל הציעו לו לכתוב לרבי על התחרות ולבקש ברכה להצלחה. ישראל ענה, שכבר כתב לרבי מכתב ארוך על ההיסטוריה של משפחתו ולא קיבל מהרבי מענה, ומדוע שיכתוב אם הרבי לא משיב לו. הבחורים שכנעו אותו שיכתוב לרבי רק הודעה קצרה על התחרות ומבקש ברכה. ישראל כתב מכתב קצר ומסר למזכירות. למחרת, ר' יואל הביא לישראל את מענה הרבי מהמזכירות, ובו שלשה סעיפים: (א) לבדוק את התפילין. (ב) חמישה שטרות אנגליים של לירה סטרלינג כשליחות מצוה. (ג) "אזכיר על הציון".

למרבה הפלא, למרות שהתפילין נרכשו רק לפני שבועות אחדים והיו עדיין כחדשות – נמצאו בהן שלש שגיאות בשלש מקומות שונים.

טרם נסיעתו של ישראל ללונדון לתחרות, הביא לו ר' יואל קלטת, באמרו – "הקשב לזה לפעמים, בזמנך הפנוי".

"בתחרות היו ארבעה שלבים – מספר ישראל. – יומם ולילה ישבתי ולמדתי את התכנית הבלתי מוכרת. ביומיים הראשונים נאמר לי בטלפון – בסוף היום – שנבחרתי לשלב הבא של התחרות. ביום השלישי בבוקר – לאחר שישנתי בלילה הקודם כשעה וחצי בלבד – התייצבתי בסטודיו של הבי. בי. סי. עם ארבע מתחרים נוספים. בהגיע התור שלי, נעמדתי אל מול התזמורת הסימפונית והרגשתי כאילו כל כוחותיי אזלו, ומסרתי את עצמי לגמרי בידי הקדוש ברוך הוא... הרמתי את ידי... וברכת הרבי מתגשמת לנגד עיני. נדמה היה לי שהתזמורת החלה לנגן מעצמה, ובאופן מדהים! אני רק הנעתי את ידי בהתאם לנגינה! אין לי מושג איך כל זה התרחש... זה היה פשוט לא יאומן ומדהים!

נבחרתי להמשיך לשלב הרביעי והמכריע בתחרות, שהתקיים למחרת. היה זה קונצרט הפתוח לקהל הרחב, בו התייצבתי מול מתחרה אחד. לאחר הקונצרט ודיוני צוות ה'שופטים', פורסמו תוצאות התחרות: הוכרזתי לזוכה בפרס ראשון!

חשתי כבחלום. חזרתי למעוני ברוממות הרוח, אבל עייף מאד. למחרת בבוקר התעוררתי מאוחר. לא היה יותר לאן למהר, אולם הרגשתי קצת ריקנות לאחר חודשיים של הכנות אינטנסיביות. לפתע עיניי נחו על קלטת שקיבלתי מר' יואל לפני הטיסה. התחלתי להקשיב לה, ולפתע פשט בחלל חדרי הקטן קולו של הרבי בניגון 'צמאה לך נפשי'[3], ואחריו מאות קולות עונים ושרים יחדיו. זו היתה הפעם הראשונה שהזדעזעתי מתמימותו של הניגון. הקשבתי לו שוב ושוב, בהשתוממות אל מול כוחו הקסום של הניגון. שירת הרבי איך שהוא חדרה את נשמתי. פרצתי בבכי לזמן ארוך, בלתי יכולת להפסיק. התחרות, הקריירה שלי, וכל חיי, לפתע נראו כה חסרי ערך, כה ריקנים, לעומת האמת שבניגון... אין עוד מלבדו!

רשמתי במכתב לרבי הכל אודות התחרות, וכתבתי שכל ההצלחה היתה בזכות ברכתו.

לאחר כמה חודשים, במהלך חזרות עם התזמורת של ראשות השידות בבוואריה, במינכן, הודעתי לברנשטיין שאינני עובד יותר בשבתות. הוא היה מזועזע. הוא ניסה לשכנע אותי לעזוב את העקשנות, באמרו שהניצוח בשבת יהיה בשבילי כעבודה אלוקית. בראותו שלא השתכנעתי הוא הוסיף, שנטישת הקריירה בשלב כזה תהיה בשבילי "התאבדות מקצועית". אולם אני עמדתי בשלי. השותפות הרשמית בינינו הגיע אז לסיומה, אך שמרנו על קשר עד סוף ימיו".

על אף היחס ה"שלילי" שהראה ברנשטיין מבחוץ כלפי היהדות, מספר ישראל על שיחה שהייתה ביניהם מקודם באחד הערבים, שנחרטה עמוק בזכרונו: "אני ישבתי ושתקתי והוא דיבר, בעיקר על עצמו. בין השאר שח בכאב על תחושת הבדידות האופפת אותו בתוך העולם הזוהר וההצלחה שהוא לכאורה חי בה. אשתו הייתה בת לאב יהודי (כהן) ולאם גויה. ברנשטיין לא דיבר על כך מפורשות באותו ערב, אבל אני חשתי שגם ענין זה ביצבץ מבין דבריו. התחושה שנתן לי הייתה, שאילו יכול היה להחזיר את הגלגל אחורנית – היה בוחר לעשות כמה דברים אחרת. אחת מיצירותיו של ברנשטיין נקראת 'קדיש', ובין היתר נאמר שם: 'אני לא יודע אם יהיה מי שיאמר עלי קדיש, אז אני אומר קדיש על עצמי...'".

כיום, ישראל מנהל את אורח חייו בדרכי חסידות חב"ד, ובד בבד ממשיך ללמד, להלחין, לעבד, לבצע ולהקליט מוזיקה יהודית וחסידית. הוא הפיק אלבום של ניגוני חב"ד בשם "קול דודי". עיבודיו לניגון ארבע בבות נזכרים בספרי "ניגון ארבע בבות" ע' 83.

http://www.israeledelson.com