ניגון "אבינו מלכינו חננו ועננו ... והושיענו"

המשמשים בקודש של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע סיפרו, שאדמו"ר הריי"צ מאד אהב את הניגון ששרים על "אבינו מלכינו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו" – מתוך קטעי זכרונותיו של הרה"ח ר' שלום יעקבסון (ג'ייקובסון) ז"ל מ"ועד להפצת שיחות". פורסם ע"י הרב מרדכי מנשה שי' לאופר במדור 'ניצוצי רבי' ב'התקשרות' גיליון א'ת"ל ע' 9.

בפשטות הכוונה לניגון הרגיל והמקובל ששרים על "אבינו מלכינו חננו ועננו", שהוא השורה האחרונה החותמת את כל סדר "אבינו מלכינו" הארוך, וכמקובל שאת הסיום החזן מסיים בקול ובניגון[1]. מעניין לציין גם שניגון זה מיוסד באותו הסולם כמו ניגון "אבינו מלכינו" של אדמו"ר הזקן. היות והסיום של "אבינו מלכינו" הוא חלק בלתי נפרד מן ה"חזנות" של ראש השנה ויום הכיפורים, יש מקום וסברה לומר, שמדובר כאן בניגון מסורתי, "סקארבאווע".

סברה זו מתחזקת ביותר, לאור העובדה שבאותו הלחן מנגנים גם את הפיוט "היום הרת עולם" – בתפילת מוסף של ראש השנה. הפיוט "היום הרת עולם" מופיע הן בנוסח אשכנז והן בנוסח ספרד ונוסחאות נוספות, ועל מילות הפיוט יש מאמרי חסידות.

 

ניגונו של נער ניצול שואה

המידע הבא – מתוך אתר הספרייה הלאומית:

הקלטה של הניגון מופיע באוסף בן סטונהיל, שעותק שלו מצוי בארכיון הצליל הלאומי. בן סטונהיל (1964-1906), יהודי יליד פולין שהיגר עם משפחתו בראשית המאה הקודמת לארצות הברית, נטל על עצמו לאסוף ולתעד חומרי זמר מן הפולקלור היהודי האירופאי. למעלה מאלף שירים הקליט סטונהיל, ביניהם שירים פופולריים ביידיש, קטעי תפילות, ניגונים חסידיים ועוד.

פליטים רבים ששרדו את המלחמה שמשו כמידענים, נושאים בקולם את הזיכרון המוזיקלי שהיה. בהקלטות נשמעים ניצולים שונים מופיעים זה אחר זה כבסרט נע, נשאלים לשמם, למוצאם ולגילם, ושרים את שיריהם. בהקלטה מקיץ 1948 נשמע קולו של נער צעיר בן 16, פליט ששרד את אימות המלחמה והגיע לניו יורק. שם, במלון 'מרסיי' שבמנהטן, הוקלט בידי סטונהיל. "אייער נאָמען?" (שמך?), נשאל הנער, "און ווי אלט ביסטו?" (ובן כמה אתה?). הנער השיב: "זעכצן" (שש עשרה). "און וואס וועסטו זינגען?" (ומה תשיר?) – "אבינו מלכנו". כאן נשמע קולו של הנער מזמר את הלחן הידוע, המילים מותאמות באופן קצת שונה מזה המוכר לנו כיום, אבל הניגון אותו ניגון.

להשמעה לחץ כאן

קיימת הקלטה משנת תש"י, חזן משורר בליווי תזמורת בעיבודו (וייתכן גם בניצוחו) של שבתי פטרושקה.

להשמעה של הביצוע התזמורתי לחץ כאן

תווי הניגון מופיעים ב"אוצר נגינות ישראל" כרך 10 (כרך ניגונים חסידיים) ניגון 126, בהמשך לניגון ד' בבות וניגון הדודל'ה של ר' לוי יצחק מבארדיטשב.



[1] ועוד מעניין לציין, שחלק זה מופיע לא רק ב"אבינו מלכינו" הארוך שנאמר רק במועדים מיוחדים, אלא גם באבינו מלכינו הקצר שנאמר בכל יום (שאומרים בו תחנון). וזה אומר, שזהו חלק יסודי ובלתי נפרד מהפיוט ומתוכנו.